לילי חנוך
לילי חנוך (בגרמנית: Lilli Henoch; 26 באוקטובר 1899–1942) הייתה אתלטית גרמנייה ממוצא יהודי. הייתה שיאנית עולם בזריקת דיסקוס, הדיפת כדור ברזל, שותפה לשיא העולם בריצת שליחות 4x100 מטר ושיאנית גרמניה בקפיצה לרוחק. נספתה בשואה.
_Lilli_Henoch.jpg) | |
| לידה |
26 באוקטובר 1899 קניגסברג, פרוסיה  |
|---|---|
| נרצחה |
8 בספטמבר 1942 (בגיל 42) גטו ריגה, גרמניה הנאצית |
| מידע כללי | |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
| ספורט | |
| ענף ספורט |
אתלטיקה |
| הישגים | |
| פרסים והוקרה |
יד לאיש הספורט היהודי |
  | |
קורות חיים
עריכהחנוך נולדה ב-1899 בקניגסברג שבגרמניה (כיום קלינינגרד, הפדרציה הרוסית). בגיל 19 עברה לברלין והחלה להתאמן במסגרת "מועדון ספורט ברלין.
קריירה
עריכהבשנות ה-20 הייתה חנוך האתלטית הדומיננטית בגרמניה בתחומי אתלטיקה רבים - הדיפת כדור ברזל, זריקת דיסקוס, וריצת שליחות 4X100 מטר.[1][2][3][4]
שיאי עולם
עריכהבתחרות שנערכה בברלין ב-1 באוקטובר 1922 קבעה בזריקת דיסקוס שיא עולם של 24.90 מטר, אותו שיפרה מספר פעמים עד שהגיעה, ב-8 ביולי 1923 לשיא של 26.62 מטר.
ב-1925 קבעה בהדיפת כדור ברזל שיא עולם אותו שיפרה בלייפציג ב-16 באוגוסט אותה שנה בתוצאה של 11.57 מטר.
בשנת 1926 הייתה שותפה לרביעייה הגרמנית שקבעה בריצת שליחות 4x100 מטר שיא עולם חדש של 50.4 שניות.
בשנים אלו קבעה עשרה שיאי גרמניה בהדיפת כדור ברזל, בדיסקוס, בקפיצה לרוחק, ובריצת שליחות.
מאמנת
עריכהחנוך אימנה במועדון היהודי "בר כוכבא" ושימשה כיו"ר קבוצת האתלטיקה לנשים לאחר פרישתה מהמועדון בברלין[5].
השכלה
עריכההייתה בעלת תואר בחינוך גופני ובאורתופדיה[5]
תקופת השואה
עריכהעם עליית הנאצים לשלטון גורשה חנוך מהמועדון במסגרתו התאמנה, מועדון הספורט של ברלין, והתאמנה במסגרת מועדון ליהודים בלבד. ב-5 בספטמבר 1942 גורשו חנוך ובני משפחתה לריגה, לטביה שם נשלחו לגטו. היא ואמא שלה נלקחו מהגטו ונרצחו במכונת ירייה על ידי יחידת ההרג האיינזצגרופן בספטמבר 1942, יחד עם מספר גדול של יהודים אחרים שנלקחו מהגטו. כולם נקברו בקבר אחים ביער ליד ריגה.[6][7][8] אחיה נעלם ועקבותיו אבדו.[9]
הנצחה
עריכה
- חנוך הונצחה בשנת 1990 ב"יד לאיש הספורט היהודי" במכון וינגייט
- ב-1993 נקרא על שמה רחוב ברובע פרנצלאואר ברג בברלין. כמו-כן נקרא על שמה אולם המשמש לתחרויות הדיפה וזריקה בתשלובת אולמות הספורט "ספורט פורום" ברובע הוהנשנהאוזן בברלין.
- ב-8 באוגוסט 2008, ביום בו נפתחה אולימפיאדת בייג'ינג הונצחה חנוך בהנחת לוח זיכרון אל מול ביתה בברלין, ובו פרטים ביוגרפיים. לוח זה (המכונה "אבן נגף" או שטולפרשטיין), שכמותו מציב האמן הגרמני גינתר דמניג בפני בתיהם של קורבנות השואה, הוצב בטקס צנוע, בהשתתפות יושב ראש אגודת האתלטיקה הגרמנית תיאו רוס בפני ביתה של חנוך, וביתו של קורבן נוסף של הנאצים, האתלט אוטו פלצר שנרדף בשל היותו הומוסקסואל.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- לילי חנוך באתר "יד לאיש הספורט היהודי"
- IRA BERKOW, Sports of The Times;The World Outside The Stadium, הניו יורק טיימס, July 21, 1996 (באנגלית)
- טקסים בברלין לציון הצד האפל של ההיסטוריה האולימפית סידני מורנינג הרלד, 8.8.2008
- רחוב לילי חנוך באתר רובע פרנצלאואר ברג, ברלין
- גרטרוד פיסטר, לילי חנוך, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- Berlin ceremonies mark Olympic history's darker side, 8 באוגוסט 2008 (באנגלית)
- לילי חנוך, באתר כוכבי ספורט יהודים גרמנים (באנגלית)
- עוזי דן, סיפורה של לילי חנוך: מול כיתת יורים, הסתיימו חייה של האתלטית היהודיה העצומה, באתר הארץ, 1 במאי 2019
- ליאור ברטל, נזכור את כולם / סופה של שיאנית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 במאי 2019
- עמית נאור, לילי הנוך המופלאה: הסיפור העצוב של שיאנית העולם, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 07.04.2020
- יאיר קטן, גיבורת התהילה: סיפורה של אחת האתלטיות היהודיות המופלאות ביותר, באתר ynet, 6 במאי 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ אליפות גרמניה בהדיפת כדור ברזל, (בגרמנית)
- ^ אליפות גרמניה בזריקת דיסקוס, (בגרמנית)
- ^ אליפות גרמניה בקפיצה לרוחק, (בגרמנית)
- ^ אליפות גרמניה בריצת 100 מטר, (בגרמנית)
- ^ 1 2 יאיר קטן, גיבורת התהילה: סיפורה של אחת האתלטיות היהודיות המופלאות ביותר, באתר ynet, 5 במאי 2024
- ^ Paul Taylor, Jews and the Olympic Games: The Clash Between Sport and Politics : with a Complete Review of Jewish Olympic Medallists, Sussex Academic Press, 2004, ISBN 978-1-903900-88-8. (באנגלית)
- ^ Joseph M. Siegman, The International Jewish Sports Hall of Fame, SP Books, 1992, ISBN 978-1-56171-028-7. (באנגלית)
- ^ Steve Lipman, The Forgotten Olympians, jewishweek.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ Simon Sturdee, Berlin ceremonies mark Olympic history's darker side, The Sydney Morning Herald, 2008-08-08 (באנגלית)