לשון קודש

שפה המשמשת לצרכים דתיים

לשון קודש היא שפה, לעיתים שפה מתה, המשמשת לצרכים דתיים, ואינה משמשת כשפת דיבור יומיומית.

מושג עריכה

המסורות שבהן כרוכים טקסים דתיים גורמות לשימורה של שפה ארכאית המשמשת בטקסים אלה. לשון קודש היא צעד נוסף במגמה זו, שבה השפה החיה עוברת שינוי מרחיק לכת בהשוואה ללשון כתבי הקודש ונוצרת דיגלוסיה - לשון כתבי הקודש אינה מובנת עוד לדוברי השפה, והבנתה מצריכה הכשרה מיוחדת.

מיון שפות קודש לפי דת עריכה

בדתות שונות עריכה

יהדות עריכה

  ערך מורחב – לשון הקודש

ביהדות, לשון הקודש הוא כינוי לשפה העברית, שבה נכתבו כתבי הקודש, וששימשה, בזמן תקופת הביניים של העברית, לצורכי ענייני הדת, הליטורגיה וההלכה - בניגוד ללשון החילונית ששימשה לצורכי יום-יום, כגון יידיש. לעדת יהודי אתיופיה שימשה געז כלשון קודש.[1] ספר האורית עצמו כולל את כל ספרי התנ"ך בתרגומם לגעז.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ קבוצת קייסים שרה תפילה לסיום צום יום הכיפורים בשפה געז, מקליט שמחה ארום, ירושלים, 1986
  ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.