מאיר אגסי

סופר ישראלי

מאיר אגסי (1947פברואר 1998) היה סופר, צייר, מתרגם, עיתונאי ומבקר אמנות.

מאיר אגסי
מאיר אגסי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1947
רמת הכובש, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 בינואר 1998 (בגיל 51 בערך)
דידקוט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט מו קרמר, דוד שטראוס, סוזן ליפסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכון אבני עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 31 בינואר 1998 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אגסי נולד בקיבוץ רמת הכובש. בשנים 19631965 למד אמנות ב"מכון אבני". במהלך שירותו הצבאי היה חבר בלהקת פיקוד מרכז והשתתף בתוכנית ה-16 שלה, "איפה המרכז", שעלתה ב־1968[1]. בין חברי אותו מחזור היו קובי רכט ודודו זכאי. התוכנית פורקה בהוראתו של רחבעם זאבי, לאחר שחברי הלהקה סירבו להופיע בתנאי שדה[2]. בשנת 1970 הציג את "רישומים", בגלריה "בר-כוכבא" בתל אביב. בשנת 1980 זכה במלגת לימודים באנגליה. בשנת 1982 השתקע בבריסטול, אנגליה.

ספרו הראשון "הגבעות השחורות של דקוטה", זכרונות נוגים ומרים של יליד קיבוץ, נדפס בשנת 1987. הספר עורר בשעתו הדים רבים, הן לחיוב והן לשלילה[3]. ספר שיריו "עננים מפסלים צורות" נדפס בשנת 1969. מאיר אגסי היה סגן עורך הירחון מוניטין, שם עבד לצד אדם ברוך ורינו צרור[4]. כתב גם פזמונים אחדים, מאמרי ביקורת רבים על אמנות במגזין "סטודיו" ובעיתון "חדשות". רבים ממאמרים אלו כונסו בשנת 2008 בספר "הכד מטנסי". בשנת 1988 אף כתב גיליון שלם של כתב העת בשם "מלון אוטופיה-דיסטופיה" בנושא אמנים "אאוטסיידרים"[5]. בנוסף כתב ספר על האמן יחיאל שמי "ניירות יחיאל שמי" (1998).

בפברואר 1998 נהרג אגסי בתאונת דרכים בכביש בין בריסטול לאוקספורד. עמו נהרגו אשתו, טסה, ובנם דניאל.

לאחר מותו התגלו בעיזבונו ציורים ורישומים רבים מאוד וכן יומנים רבים. כל אלה הוצגו בתערוכה מקיפה בשנת 2002, שהוצגה בכמה מקומות בארץ ונתרמה למשכן לאמנות על שם חיים אתר שבעין חרוד. תערוכה גדולה לזכרו אצר יניב שפירא במשכן לאמנות שם, וחלקים ממנה, כולל פינת העבודה של אגסי, מוצגים דרך קבע בספריית המשכן[6].

רשימת פרסומיםעריכה

  • עננים מפלסים צורות, שירים, הקיבוץ המאוחד, 1969.
  • הגבעות השחורות של דקוטה, זמורה-ביתן, 1987.
  • "מלון אוטופיה-דיסטופיה", סטודיו, גיליון מס' 89, ינואר, 1998.
  • ניירות יחיאל שמי, א"ר הסדנה לספרים, 1998.
  • הכד מטנסי, מבחר מאמרים על אמנים, אמנות והתבוננות 1997-1983, עם עובד, 2008.

ספר שהשתתף ביצירתועריכה

האמניות רותי ונלי אגסיעריכה

גרושתו רותי אגסי היא אמנית צילום שהציגה מעבודותיה בתערוכות רבות. בתם המשותפת נלי אגסי, היא אמנית וידאו ומיצבים ומציגה מעבודותיה במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם[7]. מאמרים רבים וביקורות אמנותיות בעיתונות הנדפסת ובעיתונות הדיגיטלית עוסקים הן בעבודותיה החדשניות של נלי אגסי והן בעבודות הצילום של רותי אגסי.[דרוש מקור]

לקריאה נוספתעריכה

  • "מה עובר עליך ילד?", אלמנטים סוריאליסטיים ביצירות של בני קיבוץ, מאת שולה קשת, נדפס בעלי-שיח, 46, 2001.
  • ניירות יחיאל שמי, מאיר אגסי, א"ר הסדנה לספרים, 1998.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמואליק טסלר, שירים במדים: סיפורן של הלהקות הצבאיות, ירושלים תשס"ז, עמ' 140.
  2. ^ שמואליק טסלר, שירים במדים: סיפורן של הלהקות הצבאיות, ירושלים תשס"ז, עמ' 140–141.
  3. ^ ביקורות:
  4. ^ "מוניטין", באתר גלובס, 16 במרץ 1998
  5. ^   גליה יהב, האמנים האאוטסיידרים כבר לא בחוץ, באתר הארץ, 12 בפברואר 2013
  6. ^ עכבר העיר, מוזיאון מאיר אגסי: אוספים, עבודות, מזכרות, באתר הארץ
    עכבר העיר, "The last lost works of Mo Kremer" - מאיר אגסי, באתר הארץ
  7. ^ דליה קרפל, זה אצלה בדם, באתר הארץ, 20 באפריל 2004