רמת הכובש

קיבוץ בישראל. נמצא בשרון הדרומי

רָמַת הַכּוֹבֵשׁ הוא קיבוץ בתחום המועצה האזורית דרום השרון, 7 ק"מ צפונית-מזרחית לכפר סבא ודרומית-מערבית לטירה. אנשי הקיבוץ עלו על הקרקע באוגוסט 1932, לאחר שבע שנות הכשרה בפתח תקווה וכפר סבא.

רמת הכובש
שלט בכניסה לרמת הכובש
שלט בכניסה לרמת הכובש
שלט בכניסה לקיבוץ רמת הכובש
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז המרכז
מועצה אזורית דרום השרון
גובה ממוצע[1] ‎61 מטר
תאריך ייסוד 1932
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1]
  - אוכלוסייה 1,077 תושבים
    - מתוכם, תושבי ישראל 1,061 תושבי ישראל
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[2]
7 מתוך 10
http://www.rmk.org.il
אחד משמונת בתי הסוכנות שהוקמו בקיבוץ במתכונת של בית ביטחון
מטעי בננות ברמת הכובש, ינואר 1945

בשנת 2023 גרו בקיבוץ כ-1,077 נפשות.

הקיבוץ מתפרנס ממפעל לייצור מוצרי גומי ״דורם״,[3] גן אירועים ״גן הפקאן״,[4] חקלאות, יזמות זעירה ועבודת חוץ של חלק נכבד מחבריו.

מקור השם

עריכה

רמת הכובש ירש את שמו מקבוצת "הכובש" שהקומה בגרעין וילנה של תנועת "החלוץ". שם הקבוצה מבטא את רעיונות כיבוש העבודה העברית וכיבוש עצמי לעבודות כפיים.

היסטוריה

עריכה

יסוד קבוצת ״הכובש״ והקמת הקיבוץ

עריכה

רמת הכובש נוסד על ידי קבוצת "הכובש", שהוקמה בגרעין וילנה של תנועת "החלוץ" והייתה "קיבוץ העלייה" הראשון של התנועה. פלוגה ראשונה של כ-20 עולים מקבוצה זו עלתה ארצה באוגוסט 1925 והגיעה לפתח תקווה (עמק השבע). לאחר עלייה זו המשיכו לעלות פלוגות נוספות, וכעבוד חודשים אחדים מפאת מחסור במקומות עבודה נשלחו חלק מהחברים להקים פלוגה נוספת של הקיבוץ בכפר סבא. עד תום השנה הראשונה לקיומו גדל קיבוץ "הכובש" והגיע לכ-140 נפש. באוגוסט 1927 היה קיבוץ "הכובש" בין הקיבוצים שייסדו את תנועת הקיבוץ המאוחד, ובעקבות זאת אוחדו פלוגותיו לפלוגה אחת בכפר סבא. קשיי הסתגלות ומחיה גרמו לעזיבה רבה ולצמצום הפלוגה מחד, ומאידך כמעט ופסקה העלייה מגליל וילנה וסביבותיה, ובעקבות זאת הוחלט לצרף אליה את קיבוץ העלייה "שחריה" של "החלוץ".[5]

רמת הכובש נוסד על ידי קבוצת "הכובש", שהוקמה בגרעין וילנה של תנועת "החלוץ" והייתה "קיבוץ העלייה" הראשון של התנועה. שם הקבוצה מבטא את רעיונות כיבוש העבודה העברית וכיבוש עצמי לעבודות כפיים. פלוגה ראשונה של כ-20 עולים מקבוצה זו עלתה ארצה באוגוסט 1925 והגיעה לפתח תקווה (עמק השבע). לאחר עלייה זו המשיכו לעלות פלוגות נוספות, וכעבוד חודשים אחדים מפאת מחסור במקומות עבודה נשלחו חלק מהחברים להקים פלוגה נוספת של הקיבוץ בכפר סבא. עד תום השנה הראשונה לקיומו גדל קיבוץ "הכובש" והגיע לכ-140 נפש. באוגוסט 1927 היה קיבוץ "הכובש" בין הקיבוצים שייסדו את תנועת הקיבוץ המאוחד, ובעקבות זאת אוחדו פלוגותיו לפלוגה אחת בכפר סבא. קשיי הסתגלות ומחיה גרמו לעזיבה רבה ולצמצום הפלוגה מחד, ומאידך כמעט ופסקה העלייה מגליל וילנה וסביבותיה, ובעקבות זאת הוחלט לצרף אליה את קיבוץ העלייה "שחריה" של "החלוץ".[6]

בשנת 1932 כאשר הוברר סופית כי פלוגת קיבוץ "הכובש" בכפר סבא, לא תיכלל בתוכנית "התיישבות האלף" הוצע לחברי הפלוגה להתיישב על שטח של כ-500 דונם בסמוך לכפרים הערביים טירה ומיסכה והעיירה קלקיליה. הקרקע נקנתה מערביי הסביבה על ידי המוסדות המיישבים, תוך השתתפות של חברי הפלוגה בכסף ובשמירה על השטח שנרכש - פעולה שבשפת הימים ההם נקראה "כיבוש". אנשי הפלוגה נענו לאתגר מאחר שהובטח להם כי בהמשך יועמדו לרשותם שטחים נוספים שיאפשרו התבססות כלכלית במקום (הבטחה שקוימה במלואה רק בשנת 1948). אחד המאבקים בשרון, בהם בלטו אז חברי פלוגת "הכובש" ובהמשך חברי רמת הכובש היה המאבק לכיבוש העבודה "עבודה עברית". הקיבוץ המשיך לגדול ולהתפתח בזכות קבוצות עולים נוספות בעיקר מהכשרת "גרוכוב" בפולין, וקבוצת עולים גדולה מגרמניה (הייקים).

במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936- 1939) (המרד הערבי הגדול) סבלה רמת הכובש רבות מהתקפות ירי והתנכלויות מצד כנופיות לאומניות מבין תושבי הכפרים הערבים השכנים, קלקיליה, טירה ומיסכה (מיסקי), וספגה אבדות רבות[7] ובסך הכל איבדה 16 חברים ומתנדבים וספגה נזקים כבדים ברכוש.[8] בשלוש שנים אלו הותקפה רמת הכובש יותר מכל יישוב אחר בארץ, והייתה סמל לעמידה של ההתיישבות היהודית.[9] אחד האסונות הקשים אירע ב-4 באוגוסט 1938, אז נהרגו שבעה מחברי המשק ואדם נוסף כאשר מכוניתם עלתה על מוקש[10] בדרכם חזרה הביתה מפרדסי האזור בהם עבדו, בסיום יום העבודה.

חיפוש הנשק בקיבוץ

עריכה
  ערך מורחב – חיפוש הנשק ברמת הכובש

במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-16 בנובמבר 1943 - עת שרתו רבים מחברי וחברות הקיבוץ בהתנדבות בצבא הבריטי ובהמשך בבריגדה - ערכו שלטונות המנדט חיפוש נרחב בקיבוץ אחר נשק בלתי חוקי וחיילים יהודים שערקו מצבא אנדרס. בתגרה המונית שפרצה לקראת סוף החיפוש, בו לא נמצא דבר, עצרו הבריטים 35 איש, רובם ממחלקת פלמ"ח ששהתה בקיבוץ ופצעו 14 אנשים, שאחד מהם, חבר הקיבוץ, מת מאוחר יותר מפצעיו.[11] מהלך החיפוש ותוצאותיו יצרו הד תקשורתי עצום והזדהות כללית של כל היישוב עם חברי רמת הכובש. הבריטים, בתגובה, השביתו את כל העיתונות היומית של היישוב למשך 11 ימים.

מלחמת העצמאות

עריכה
  ערך מורחב – חיל המשלוח העיראקי במלחמת העצמאות

במאי 1948 מנה הקיבוץ 675 איש, בתוכם 238 חברים, 239 ילדים ו-15 הורים לחברים. הגיל הממוצע היה 39. ענפיו המרכזיים של המשק היו גידולי שדה (בעל ושלחין) לול, רפת, מאפייה מסחרית ופרדסים.[8] במהלך מלחמת העצמאות הותקפה רמת הכובש מאות פעמים - ירי והפגזות לסירוגין - על ידי ערביי הסביבה, כוחות "צבא ההצלה" והחל מה- 30 במאי, כוחות מחיל המשלוח של צבא עיראק. רבים משטחיה החקלאיים הוחזקו על ידי האויב. עשרות חיילי צה"ל, מתנדבים, ומגינים ביניהם 12 מחברי הקיבוץ נהרגו ורבים נפצעו. ילדי הקיבוץ שפונו ממנו ערב הכרזת העצמאות (14 במאי 1948) חזרו אליו רק לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק עם מדינות ערב. מבנים רבים ורוב ענפי החקלאות של הקיבוץ נפגעו וחלקם נהרסו בתקופה זאת. [12][13][14][15][16][17][8]

קום המדינה ועד למשבר חובות הקיבוצים

עריכה

עם שוך קרבות מלחמת העצמאות נותר הקיבוץ ישוב ספר והמשיך לסבול משכניו הערבים, בתוך תחומי קווי שביתת הנשק ומחוץ להם. לרוב היו אלה גנבות וחבלות חקלאיות. המצב השתנה עם הקמתם של שני הקיבוצים אייל וניר אליהו (ב-1949 וב-1950 בהתאמה) מציאות שיצרה רצף התיישבות יהודית והקשה מאוד על הסתננויות ערבים מצדו המזרחי של הקו הירוק.

בשנת 1952, במהלך הפילוג בתנועת הקיבוץ המאוחד, פרשו מהקיבוץ משפחות וחברים שתמכו פוליטית במפלגת מפא"י, סך הכל כ-100 איש אישה וילד, והקימו את קיבוץ עינת יחד עם פורשי קיבוץ גבעת השלושה.

בשנת 1968, הוקם בקיבוץ מפעל לייצור מוצרי גומי בשם ״דורם״.[3] המפעל מוכר מוצרי גומי בארץ ובעולם.[3]

בשנת 1990, נחנך בקיבוץ אולם האירועים ״גן הפקאן״.[4]

משבר חובות הקיבוצים

עריכה

רמת הכובש היה בין הקיבוצים הבודדים שלא הסתבך במשבר חובות הקיבוצים במהלך שנות השמונים.

הקיבוץ החל בתהליכי הפרטה בשנות ה-90 של המאה העשרים ועבר תהליך התחדשות משמעותי יותר בשנת 2006, מה שגרם לרבים מבניו ומשפחותיהם לשוב לקיבוץ.

מבני ציבור

עריכה

אישים חשובים

עריכה

גלריית תמונות

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  3. ^ 1 2 3 About Us, High Quality Rubber Products, Duram, ‏2024
  4. ^ 1 2 רמת הכובש, גן הפקאן המתחדש, באתר קהילנט
  5. ^ "הכובש" כפר סבא, קובץ הקיבוץ המאוחד, תרצ"ב, עמ' 291-300
  6. ^ "הכובש" כפר סבא, קובץ הקיבוץ המאוחד, תרצ"ב, עמ' 291-300
  7. ^ ירו אל רמת הכובש, דבר, 11 במרץ 1936
    הלילה היו יריות על רמת-הכובש, דבר, 24 באפריל 1936
    רמת הכובש, דבר, 27 במאי 1936
    400 עצים נעקרו ברמת-הכובש, דבר, 29 במאי 1936
    רמת הכובש תחת אש מרצחים, דבר, 12 ביוני 1936
    רמת הכובש באש יריות ביום ובלילה, דבר, 19 ביוני 1936
    ההתקפה שלא הייתה כדוגמתה על רמת-הכובש, דבר, 19 ביולי 1936
    לווית חנה פרוינד ברמת הכובש, דבר, 19 באוגוסט 1936
    ההתקפה על רמת-הכובש שלא היה כמוה, דבר, 29 באוגוסט 1936
    דניאל לוין הובא למנוחות, דבר, 25 ביולי 1938
  8. ^ 1 2 3 מרדכי בר און ומאיר חזן (עורכים), עם במלחמה, יד יצחק בן צבי, 2006, עמ' 263
  9. ^ רמת הכובש, אתר גבעתי (על פי ספרו של אריה יצחקי "בעקבות לוחמים")
  10. ^ אסון מחריד ברמת הכובש, דבר, 5 באוגוסט 1938
    הלוויה ברמת הכובש, דבר, 7 באוגוסט 1938
    בדמיך חיי!, דבר, 19 באוגוסט 1938
  11. ^ מעשה התעללות בישוב העברי התנפלות המשטרה על רמת הכובש, דבר, 28 בנובמבר 1943
    10 שנים לחיפוש הנשק במשק רמת הכובש, דבר, 23 בנובמבר 1953
  12. ^ הותקף שומר השדות של רמת הכובש, דבר, 12 בינואר 1948
    10 אנשי כנופיה נהרגו ורבים נפצעו בהתקפה בשרון, דבר, 30 במרץ 1948
    מגיני רמת-הכובש עמדו שני ימים במערכה, דבר, 1 באפריל 1948
  13. ^ קרב פנים-אל-פנים ליד רמת-הכובש, דבר, 21 באפריל 1948
  14. ^ נהדפה התקפה קשה על רמת הכובש, דבר, 11 במאי 1948
  15. ^ א. ש., רמת הכובש במערכה, דבר, 27 ביוני 1948
  16. ^ כפר טירה בשרון - פורע שוב, דבר, 30 ביולי 1948
    צלפים לעבר רמת הכובש, דבר, 9 בנובמבר 1948
    יעקב ויסברד, דבר, 9 במרץ 1949
  17. ^ אלישע, רמת הכובש וילדיה במבחן הימים., דבר, 4 באוגוסט 1949
  18. ^ Toledano, Gila (1999). "Sara Levi-Tanai". The Shalvi/Hyman Encyclopedia of Jewish Women (באנגלית).
  19. ^ אורות ישראל, הלוחמת (סילביה רפאל) – מאורות אל העבר, באתר web.archive.org, ‏2024-03-03