מדריך בדקר

מדריך בדקר
Baedeker-Reiseführer
	מדריך בדקר לארץ ישראל ולסוריה, 1897
מידע כללי
שפת המקור	גרמנית
סוגה	מדריך טיולים
הוצאה
תאריך הוצאה	1832

מדריך בֶּדֶקֶר (בגרמנית: Baedeker) הוא סדרת מדריכי הטיולים הוותיקה בעולם.

היסטוריה

בשנת 1827 יסד קרל בדקר בעיר קובלנץ שבגרמניה בית הוצאה לאור. ב-1835 החל להוציא לאור ספר הדרכה למטיילים באזור הריין על מנת שיוכלו לטייל באופן עצמאי ולא יצטרכו לשלם למורי דרך מקומיים (בדוגמת מדריך הטיולים שהוציאה לאור באנגלית הוצאת ג'ון מאריי). בהמשך החליט בדקר להתמקד בכתיבה והוצאה לאור של מדריכי טיולים. החברה התרחבה עד מהרה ליעדים נוספים והצטיינה במסירת מידע מדויק ועדכני, נוח ויעיל להתמצאות ובמפות מודפסות באיכות מעולה. בתחילה ערך בדקר עצמו את הסיורים ולאחר מכן גייס עובדים, תוך דרישה מפורשת לדיווח אמין, מלא ומדויק ככל הניתן (למשל מספר המדרגות המדויק שיש לטפס). המדריך הודפס בכריכה בצבע אדום, שהפכה מזוהה עמו. לאחר שקרל בדקר מת בשנת 1859 הוביל בנו פריץ את החברה לתור הזהב שלה.

אחת מההמצאות שהחדיר בדקר הייתה שיטת דירוג לאתרים, בתי מלון ומסעדות שהתבססה על ציון כוכב אחד ("טוב") עד שלושה כוכבים ("אסור להחמיץ!") ליד שמותיהם. כן חידש המדריך כאשר הציע מסלולי טיול מוכנים-מראש המחברים אתרים מומלצים לתייר שעיתותיו אינן בידיו וחפץ להספיק לראות כמה שיותר אתרים בעלי חשיבות. עם זאת, פירט המדריך עובדות רבות על כל ישוב, כולל נתונים דמוגרפיים וכלכליים, שהפכו אותו בדיעבד לכלי תיעודי עבור חוקרים והיסטוריונים^[1].

המהדורה הראשונה של בדקר באנגלית ראתה אור בשנת 1861 ורוב המהדורות נדפסו בדרך כלל בגרמנית, אנגלית וצרפתית. בשנות ה-60 של המאה ה-19 התרחב המדריך מעבר לגבולות גרמניה ליעדי תיירות בשווייץ, איטליה, צרפת וארצות השפלה. ב-1867 ראה אור מדריך פריז המפורט. בדקר שם לו למטרה לשוב ולבדוק באופן שיטתי כל יעד מדי שנים אחדות, על מנת להציב על המדף מהדורה עדכנית ככל האפשר, דבר שסייע מול המתחרים הרבים שהחלו לפרסם מדריכי טיולים דוגמתו. ב-1878 יצא לאור מדריך לונדון והסביבה. המדריך הראשון ליעד מחוץ לאירופה היה מדריך בדקר לארץ ישראל (פלשתינה) וסוריה, שחובר בידי המזרחן אלברט סוצין, ראה אור ב-1875 ותורגם בתוך שנה לאנגלית. ב-1877 יצא המדריך השני ליעד מחוץ לאירופה – המדריך למצרים התחתונה ולחצי האי סיני^[2]. ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה היו מדריכי בדקר לרבים מהיעדים התיירותיים ברחבי העולם. בשנת 1925 מת פריץ בדקר ואת החברה המשיך להוביל בנו הנס. בית ההוצאה המשיך לפעול ממטהו בלייפציג לאורך שתי מלחמות העולם. מהדורת "מצרים" של המדריך משנת 1929, שראתה אור לאחר סערת תגליותיו של הווארד קרטר, הפכה לאחד הכותרים הפופולריים והקלאסיים בעולם מדריכי הטיולים. המהדורה שבה ונדפסה ב-1974 ומאז במספר הדפסות חוזרות^[3]. השלטון הנאצי ביקר וצינזר את המדריכים שהמשיכו להופיע. בפרט נודעה מהדורה מיוחדת של מדריך גרמניה באנגלית שראתה אור ב-1936 לכבוד אולימפיאדת ברלין.

לאחר מלחמת העולם השנייה הועבר ניהול החברה לאחיינו של הנס, קרל פרידריך בדקר. מטה בית ההוצאה היה בלייפציג, שנמצאה בשטח מזרח גרמניה והשלטון שם סירב לתת לו רישיון להמשך פעילותו. הוצאת בדקר המשיכה בפרסום מדריכים מוטוריים באמצעות חברת בת בשטוטגרט ומדריכים אזוריים תלת-לשוניים לאזורים בגרמניה המזרחית, בפרט לעיר ברלין.

בשנת 2007 חודשה החברה במתכונתה המקורית כחברת מדריכי טיולים גלובלית.

בהיסטוריה ובתרבות

ציורו של אדולף פון מנזל מ-1892 "בנסיעה דרך הטבע היפה", האדם בצד שמאל אוחז בידו מדריך "בדקר" הבולט בכריכתו האדומה.

בספרו משנת 1908 "זכרונות אהבה מפירנצה" עושה א.מ. פורסטר שימוש ביחס הדמויות למדריך ה"בדקר" שלהן, על מנת לתאר את אופיין. הסופר האמריקאי תומאס פינצ'ון סיפר כי השתמש במדריכי בדקר ישנים על מנת לספוג את אווירת המקום והזמן עליהם רצה לכתוב.

בשנת 1942 הכריז התועמלן הנאצי גוסטב בראון פון שטום "אנחנו נפציץ כל מקום (באנגליה) שזכה לציון שלושה כוכבים במדריך בדקר", הכרזה על פיה ניתן הכינוי "בליץ בדקר" לסדרת הפצצות הערים ההיסטוריות אקסטר, באת', יורק, נוריץ' וקנטרברי .

השם "בדקר" הפך שם נרדף למדריך טיולים. בביקורת "הפועל הצעיר" על ספרו של ישעיהו פרס, "ארץ ישראל: ספר המסעות של ארץ ישראל וסוריה הדרומית" נאמר, בין השאר "השאלה היא רק אם זהו בדקר בעברית או בדקר עברי... במבוא המפורט נותן לנו המחבר את כל החומר הרגיל בכל בדקר לועזי"^[4]. חמדה בן-יהודה, למשל, בדיווחה משווייץ ב-1909, סוקרת את סוגי התיירים ובהם:

האנגלים, תיירי ההרים עם התרמיל על גביהם, עם 'בדקר' ביד האחת והמטה ביר השניה ועל חזיהם, משמאל לימין, תלויות המשקפים המגדילות כל קטן ומקרבית כל רחוק.

— חמדה בן-יהודה, ירכתון - שויציה, הצבי, 14 בנובמבר 1909