מודל שני הקטבים של בלאט

מודל שני הקטבים של סידני בלאט (Two-polarities model) הוא מודל פסיכולוגי לתיאור התפתחות האישיות הבריאה והפרעות פסיכופתולוגיות, בהתאם ליחסי הגומלין בין שני ממדים המרכיבים את העצמי: קִרבה בין-אישית והגדרה עצמית, המובילים לבשלות פסיכולוגית.

תיאור המודל עריכה

על פי המודל, התפתחות האישיות היא תוצר של אינטראקציה דיאלקטית בין שני ממדים פסיכולוגיים:

  • קרבה בין אישית (התקשרות) - מימד המבוסס על טיב מערכות היחסים עם אחרים, אשר בהדרגה עם ההתפתחות, נהיות בוגרות, אינטימיות, מספקות והדדיות יותר.
  • הגדרה עצמית (ספרציה - נפרדות) - התפתחות של מושג העצמי, או "זהות" שהופכת בהדרגה ליותר מובחנת מההורים, אינטגרטיבית, מציאותית וחיובית ברובה.

התפתחות האישיות נעשית לאור שתי משימות התפתחותיות נפרדות: הראשונה היא חתירה לקרבה בין-אישית, המתבטאת במערכות יחסים מיטיבות. המשימה השנייה היא חתירה להגדרה עצמית נפרדת מן האחר, שהיא ברובה חיובית.

על פי המודל, בכל תקופה בחייו של הפרט ובהתאם לאתגרים ההתפתחותיים העומדים בפניו, הפרט עסוק באחת מהמשימות באופן יותר אינטנסיבי. עם זאת, המשימות מצויות בקשר הדדי ומשפיעות זו על זו בכל שלב. כך, תחושה חיובית של עצמי נפרד מובילה ליחסים בין-אישיים בריאים ומיטיבים, ומכך לקרבה רבה יותר, בעוד שמערכות יחסים מיטיבות מסייעות להתגבשות של הגדרה עצמית חיובית. פסיכופתולוגיה, אם כן, היא תוצר של דגש מופרז על אחד הממדים על חשבון השני[1].

התפתחות המודל עריכה

סידני ג'. בלאט (Blatt (אנ'); ‏ 1928–2014) היה פרופסור לפסיכיאטריה ופסיכולוגיה במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת ייל, פסיכואנליטיקאי ופסיכולוג קליני, חוקר אמפירי ותאורטיקן של האישיות[2]. לאחר השלמת פוסט דוקטורט בשיקגו, עבר בלאט לחוף המזרחי, לניו-הייבן, והצטרף לסגל המחלקה לפסיכולוגיה בייל, שבאותו הזמן קיימה קשרים קרובים עם המכון הפסיכואנליטי בעיר.

ב-1974, בעקבות טיפול בשני מטופלי דיכאון קליני אשר היו שונים מאוד זה מזו, הציע בלאט שדיכאון כמצב רגשי, וכסינדרום קליני, הוא לא תופעה אחת, וישנם שני סוגים שונים של דיכאון. המטופלים נבדלו זה מזו באופן בו הדיכאון בא לידי ביטוי בהתנהגותם החיצונית ובמניעים בבסיס התנהגויות אלה. המטופלת הראשונה הייתה עסוקה בנושאים הקשורים לקרבה בין אישית: היא הרגישה לא אהובה, חששה מאוד מנטישה, והייתה בעלת נטייה ניכרת להתנהגות תלותית; המטופל השני לעומת זאת, חש תחושות עמוקות של אשמה וחוסר ערך, אף על פי שהיה בעל הישגים מרשימים בחייו, ונטה לביקורת עצמית. שני טיפוסי דיכאון אלו הגדירו את החלוקה הבסיסית של בלאט לסוגי הפסיכופתולוגיה. בהתבסס על עבודתו זו, החל לפתח את מודל שני הקטבים, אשר מאוחר יותר הורחב לתפקוד אישיותי ופסיכופתולוגיה בכלל[3].

סוגי פסיכופתולוגיה על פי המודל עריכה

לפי המודל, פסיכופתולוגיה נגרמת בעקבות דגש התפתחותי מופרז על אחד הממדים, אשר בא על חשבון הממד השני. סוגי תצורות של פסיכופתולוגיה על פי המודל:

  • פתולוגיה אנקליטית (Anaclitic) - מבוססת על דגש התפתחותי חד-צדדי ומופרז על קרבה בין אישית. אנשים הסובלים מפתולוגיה זו מאופיינים ברגשות של בדידות, חוסר אונים וחולשה. יש להם פחדים עמוקים מפני נטישה, ומפני היותם בלתי-מוגנים. לאנשים אלו יש צורך נואש להישאר בקרבה פיזית לאחרים המספקים את צורכיהם, משום שהם לא הצליחו להפנים כהלכה את חוויות הסיפוק הינקותיות שלהם. הם רוצים בכל מאודם להיות נאהבים, שידאגו להם, שיזינו אותם ושיגנו עליהם. אחרים חשובים להם במיוחד משום שהם דואגים להם ומספקים את צורכיהם, והם קריטיים עבור חוויית החיות שלהם. על כן, אנשים עם פתולוגיה אנקליטית מתקשים לכעוס על קרוביהם, שמא הם יאבדו להם. דוגמאות נוספות להפרעות בעלות תצורה זו: סכיזופרניה לא מובחנת, דיכאון בעקבות נטישה, הפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות תלותית[4].
  • פתולוגיה אינטרוייקטיבית (Introjective) - מבוססת על דגש התפתחותי חד צדדי ומופרז על הגדרה עצמית. פתולוגיה זו מאופיינת בביקורת עצמית ובחוויה של חוסר ערך, נחיתות, כישלון ואשמה. הסופר-אגו של אנשים אלו נוטה להיות ביקורתי ומעניש, והתוצאה היא אישיות שנוטה לבחון את עצמה בצורה נוקשה מאוד. אנשים אלו סובלים מפחד כרוני מפני ביקורת וחוסר אישור או קבלה. הם כל הזמן זקוקים לתחושת ערך, נוטים לפרפקציוניזם, ופעמים רבות מגיעים להישגים ניכרים, אך אלה מותירים אותם לא-מסופקים לאורך זמן. הם עלולים להיות ביקורתיים ותוקפניים כלפי אחרים, בשל נטייתם לתחרותיות. דוגמאות נוספות להפרעות בעלות תצורה זו: סכיזופרניה פרנואידית, הפרעת אישיות פרנואידית, הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית, דיכאון המובנה על ביקורת עצמית, הפרעת אישיות נרקיסיסטית[5].

על פי המודל, גיל ההתבגרות הוא זמן קריטי לסינתזה של תהליכים התפתחותיים, שיכולים ליצור אישיות מלוכדת או היווצרות של פסיכופתולוגיה על ידי עיסוק אובססיבי בקוטב אחד בלבד.

מודל שני הקטבים והשפעתו על מבנה האישיות עריכה

הקשר בין המודל לבין דיכאון עריכה

המודל התפתח על בסיס התבוננות בתצורות השונות של דיכאון. דיכאון המבוסס על המימד האנקליטי מתמקד בתחושות של בדידות, נטישה והזנחה, ויוצר תלותיות בהתאם; האדם חש חוסר ביטחון בקשריו הבין אישיים והתנהגותו אינה יציבה ומווסתת. דיכאון המבוסס על המימד האינטרוייקטיבי מתמקד בנושאים של ערך עצמי ותחושות כישלון ואשמה; האדם חש חסר מסוגלות וערך[6].

הקשר בין המודל לבין מנגנוני הגנה עריכה

ישנם סוגים רבים של מנגנוני הגנה, הנבדלים זה מזה ברמת הבשלות הנפשית שהם מייצגים. סוג מנגנון ההגנה אשר בא לידי ביטוי בהתמודדותו של האדם ישפיע על סוג הפסיכופתולוגיה ממנה הוא עלול לסבול. תצורות האישיות האנקליטית והאינטרוייקטיבית, נבדלות זו מזו גם במנגנוני ההגנה המאפיינות כל אחת מהן. הגנות בפתולוגיה האנקליטית קשורות בעיקר להימנעות: הכחשה, הדחקה והתקה; מטרתם של מנגנוני ההגנה הללו היא לשמר מערכות יחסים בין אישיות תוך הזנחה של ההתפתחות של העצמי. לעומת זאת, הגנות בפתולוגיה האינטרוייקטיבית קשורות בתגובת נגד: השלכה, החצנה, אינטלקטואליזציה והזדהות עם התוקפן; המטרה היא להגן ולשמר על העצמי תוך הזנחה של פיתוח מערכות יחסים בין אישיות מספקות[7].

הקשר בין המודל לבין התקשרות עריכה

תאוריית ההתקשרות עומדת בבסיס השיח הפסיכולוגי העכשווי על התפתחות האישיות הנורמלית והפסיכופתולוגית. לפי תיאורית ההתקשרות, בשלבים הראשונים של ההתפתחות, התינוק (או הילד הקטן) מפנים את דפוסי ההתקשרות עם הדמויות המשמעותיות בחייו, ואלו הופכים למודלי עבודה פנימיים המלווים אותו לאורך כל חייו, העומדים בבסיס תפיסתו את עצמו ואת האחרים. לכן ההתקשרות מהווה גם הסבר בסיסי להפרעות נפשיות שונות. זאת ועוד, תיאורית ההתקשרות גורסת כי דפוסים ינקותיים מופנמים של התקשרות ניתנים לזיהוי בבגרות והם באים לידי ביטוי בקיטוב שבין הנטייה להתקרבות ולהימנעות מקשרים בין-אישיים (קרבה בינאישית וספרציה, לפי מודל שני הקטבים). מחקרים עדכניים הצליחו לקשר בין שני הקטבים (הנטייה להתקרב ולהתרחק) בבגרות לסגנונות התקשרות שונים של תינוקות, ואף לסגנונות שונים של דפוסי אימהות[8].

בריאות נפשית לפי המודל עריכה

התאוריה של בלאט נוצרה כדי לענות על הצורך בפרספקטיבה התפתחותית על היווצרות האישיות הנורמטיבית והתפתחותן של הפרעות פסיכופתולוגיות. המטרה הייתה לזהות את המאפיינים הדומיננטיים בהתפתחות הפסיכולוגית הנורמטיבית והאבנורמלית. מודל שני הקטבים, השם דגש על הדיאלקטיקה בין מימד הקרבה הבין אישית לבין ומימד ההגדרה העצמית, מאפשר להבין את התפתחות האישיות הבריאה, את ההבדלים בין אנשים שונים, וכן את היווצרותן של צורות שונות של פסיכופתולוגיה. ארגון האישיות המתפקדת מבוסס על אינטגרציה או איזון בהתפתחות של קרבה בין אישית והגדרה עצמית. כל אדם, גם בטווח הנורמה, שם דגש גדול יותר במידת מה על אחד משני הממדים הללו. על פי בלאט, אנשים מסוימים, לרוב נשים, נוטים לשים דגש על מימד הקרבה הבין-אישית (ארגון אישיות אנקליטי), בעוד אחרים, לרוב גברים, נוטים לשים את מימד ההגדרה עצמית (ארגון אישיות אינטרוייקטיבי)[9].

פסיכותרפיה על פי המודל עריכה

בהתאם להבדלים בין סוגי מבני האישיות, מטרות הפסיכותרפיה משתנות בין מטופלים הסובלים מפתולוגיות אנקליטיות ואינטרוייקטיביות, וההפרעות שהן פועל יוצא שלהן. מטופלים אנקליטיים זקוקים לעזרה בפיתוח של חוויית שליטה על רגשותיהם, במיוחד ביכולת להביע כעס וביכולת להיות מחוברים לעצמם. כמו כן, הם זקוקים לשיפור בחוויית תפיסת המציאות החיצונית, ביכולת להגיב כאשר הם נפגעים וגיבוש תחושת זהות מובחנת ומופרדת. לעומתם, מטופלים אינטרוייקטיביים זקוקים לעזרה בפיתוח היכולת לוותר על שליטה, בהפחתה של חרדה ווויסות רגשי, ובגיבוש עצמי אותנטי. כמו כן, הם זקוקים לעזרה בוויתור על מטרות לא-ריאליות, בהגמשה של הביקורת העצמית וביכולת "להיות" עם רגשותיהם ועם האחרים[10].

ביקורת על המודל עריכה

מודל שני הקטבים של בלאט נחשב לתקף במידה רבה, ונכתבה עליו ביקורת מועטה בלבד במהלך השנים. עם זאת, אחד המבקרים של המודל, דייוויד שפירו (Shapiro), מציין מספר בעיות העולות מהמודל. ראשית, "קרבה בין אישית" ו"הגדרה עצמית" הם מושגים רחבים מאוד ומעורפלים למדי. מצד אחד, הם מאוד כוללניים, אולם מנגד, קשה להשתמש בהם כדי לאפיין סוגי אישיות שונים. לדוגמה, אפשר לזהות מרכיב של "הגדרה עצמית" באישיות פרנואידית, אולם קשה לומר שזה הדבר המרכזי המאפיין אותה. כמו כן, קיימת עדיין שאלה פתוחה למדי של סיבה ותוצאה – האם הקרבה הבינאישית וההגדרה העצמית מייצרים סוגים שונים של אישיויות, או שמא הם בעצמם תוצרים של תהליכי אישיות שונים? לבסוף, לפי שפירו, המודל של בלאט הוא מבני אך לא דינמי; הוא מתאר מנגנוני פעולה שונים, אך מתעלם מהמורכבות האישית העצומה והדינמיקה הפנימית של הפסיכולוגיה של האדם. לדוגמה, ניתן לתהות האם מאפיינים שונים של המודל קיימים באדם בפני עצמם, או שמא הם בעצם הגנות מפני תכנים ותכונות אחרות בתכלית[11].

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Blatt, S. J.; Shichman, S. (בינואר 1983). "Two primary configurations of psychopathology". Psychoanalyses and contemporary thought. 6: 187–254. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ Cramer, P (2016), Working with Sidney Blatt: Developing interactions, Journal of Personality Assessment, Vol 98(1), pp., 26-29
  3. ^ Auerbach, J. S. (2016), Sidney Blatt's contributions to personality assessment, Journal of Personality Assessment, Vol 98(1), pp. 1-4.
  4. ^ Blatt, S. J. (2004), Clinical expression of anaclitic and introjective depression In Experiences of depression: Theoretical, clinical, and research perspectives (pp. 53-85), Washington, DC, US: American Psychological Association, xiii, 359 pp.
  5. ^ Blatt, S. J., & Blass, R. B. (1992), Relatedness and self definition: two primary dimensions in personality development, psychopathology and psychotherapy. In .J. Barron. M. Eagle. and D. Wolitsky (eds, Interface of' Psychoanalysis and Psychology. Washington DC: American Psychological Association, pp. 399- 428.
  6. ^ Blatt, S. J. (2004), Anaclitic and introjective depression in clinical and nonclinical settings In Experiences of depression: Theoretical, clinical, and research perspectives (pp. 153-186), Washington, DC, US: American Psychological Association, xiii, 359 pp.
  7. ^ Cramer, P., Blatt, S. J. & Ford, R. Q. (1988), Defense mechanisms in the anaclitic and introjective personality configuration, Journal of Consulting and Clinical Psychology, Vol 56(4), pp. 610-616.
  8. ^ Blatt, S. J., & Levy, K. N. (2003), Attachment theory, psychoanalysis, personality development, and psychopathology, Psychoanalytic Inquiry, 23(1), 102-150.
  9. ^ Blatt, S. J., & Luyten, P. (2009), A structural–developmental psychodynamic approach to psychopathology: Two polarities of experience across the life span, Development and psychopathology, 21(03), 793-814.
  10. ^ Werbart, A. & Levander, S. (2016), Fostering change in personality configurations: Anaclitic and introjective patients in psychoanalysis, Psychoanalytic Psychology, 33 (2), pp. 217-242.
  11. ^ Piers, Craig (Ed); Shapiro, David (Col). (2011), Personality and psychopathology: Critical dialogues with David Shapiro , (pp. 88-91), New York, NY, US: Springer Science + Business Media, xxvi, 292 pp.