תאלס
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. בנוסף, חלקים רבים ממנו כעת נראים תמוהים וללא מקורות. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
תָאלֵס איש מילֵטוֹס (ביוונית: Θαλῆς ὁ Μιλήσιος; 624 לפנה"ס עד 546 לפנה"ס בקירוב) היה פילוסוף יווני־פיניקי מן האסכולה המילֵטית ומתמטיקאי חשוב.
 | |
| תאלס איש מילטוס | |
| לידה |
624 לפנה"ס בקירוב מילטוס, לידיה |
|---|---|
| פטירה |
546 לפנה"ס בקירוב מילטוס, לידיה או פרס |
| זרם | האסכולה המילטית |
| תחומי עניין | מטאפיזיקה, גאומטריה, אסטרונומיה |
| עיסוק |
מתמטיקאי, פיזיקאי, מהנדס, אסטרונום, פילוסוף, סופר  |
| השפיע על | אנכסימנדרוס, אנכסימנס |
  | |
תאלס, שתקופת הפריחה שלו הייתה בסביבות 590 לפנה"ס, היה הפילוסוף המוכר הראשון בתולדות הפילוסופיה המערבית. הוא נחשב אחד משבעת חכמי יוון ולעיקרי שבהם. הוא עסק באסטרונומיה, בגאומטריה ובקוסמולוגיה.
חייועריכה
תאלס נולד בתחילת המאה ה־6 לפני הספירה במילטוס שבאסיה הקטנה (כיום טורקיה). היסטוריונים כדוגמת הרודוטוס,[1] ולפי דיוגנס לארטיוס גם דמוקריטוס ודוריס (אנ'),[2] כתבו שמוצאו היה פיניקי. נוסף על כך, קשה להניח שהקשר בין מרכזיות המים בהגותו, והקרבה בין שמו למילה הפיניקית 𐤈𐤋 ("טל") מקרי.[3][4]
במקצועו היה סוחר שמנים מהמעמד העליון. מסורת אחת מספרת שקנה את כל תעשיית שמן הזית באזורו לאחר שבאמצעות ידיעותיו הצליח לחזות יבול טוב צפוי. ערך מסעות רבים באסיה הקטנה ובמצרים, בהם למד רעיונות רבים שהשפיעו על הגותו. הוא עסק, בין השאר, גם בפיתוח יישומים מעשיים לרעיונותיו, כגון מציאת שיטה לקביעת מיקומה של ספינה הנראית מן החוף, אבל את עיקר מחשבתו הקדיש לרעיונות מופשטים כלליים.
תאלס היה המלומד היווני הראשון שלא נזקק לסיפור כדי להעביר את הסבריו.
לפי עדותו של דיוגנס לארטיוס, תאלס מת בגיל 78, ואולם לפי עדויות אחרות הוא מת בגיל 90 או 100.[5]
הגותועריכה
תאלס הניח את יסודות הפילוסופיה היוונית בכך שעסק לראשונה בחיפוש המקור לכל הדברים – הראשית.
תאלס הבחין בין תופעה ובין מהות. הדברים המופיעים בריבוים אינם אלא דבר אחד. לדעת תאלס, מוסבר הטבע באופן אימננטי (כלומר על פי עיקרון פנימי), ולא כמופעל על ידי כוחות חיצוניים. זאת בניגוד לתפיסה הדתית שרווחה בימיו, ושראתה בהתערבות חיצונית את ההסבר לתופעות העולם.
תאלס קבע חוק טבע, המסביר את התופעות בעזרת עיקרון. הסבר זה, מסביר את התופעות כל הזמן ובאותה צורה; ולא בעזרת מאורע שהתרחש פעם. ההסבר הוא קוסמוגני וקוסמולוגי בו זמנית, או שכלל אין הבחנה בין השניים.
זיהוי הראשית עם המיםעריכה
את הראשית – המקור לכל הדברים והיסוד שמאחוריהם – זיהה תאלס עם המים. אם כן, מה שנבחר כמהות, גם הוא למעשה אחת מן התופעות.
הדיעות חלוקות בקשר לכוונה המדויקת בהצהרתו ש"הכול מים".
ביוונית המילה "מים" שימשה גם כדי לתאר כל דבר לח וגמיש, בניגוד לדברים מוצקים יבשים ובלתי גמישים. במיתולוגיה המים הם היסוד הראשוני. העולם מתואר כצף על המים, או מוקף על ידם. תאלס הוציא את העוקץ המיתי, והפך את המים להסבר התקף גם להיווצרות העולם וגם לטבעו כעת.
המים נמצאים בכמות גדולה מאוד בעולם, באופן גלוי לצפייה. סנקה אומר שלטענת תאלס, העולם עומד על המים ולכן נוצרות רעידות אדמה. אריסטו הניח כי תאלס הגיע למסקנתו דרך צפייה בבעלי חיים, שבכולם נמצאת לחות. לכל האורגניזמים יש טבע לח, כולל במזון ובזרעים. אין חיים וצמיחה ללא מים.
אריסטו ייחס לתאלס הבחנה בין מצע – המים, ובין תכונה – הארץ הניצבת עליהם, אך נראה כי תאלס לא הגיע להבחנה מפותחת כזאת.
ייתכן שתאלס לא הסביר את התנועה והשינוי – אופן הפיכת המים לדברים האחרים (אולי משום שהוא מקבל כנתון את העולם כתנועה, ומבקש להסביר דווקא את היציבות שאינה נראית מאליה), ייתכן שרצה להסביר את הראשית היציבה ולא את התנועה והשינוי, וייתכן שהסביר והסבריו לא הגיעו אלינו.
גילויים נוספים של תאלסעריכה
תאלס עסק גם בגאומטריה (בין השאר הוכיח את משפט תאלס, הנקרא על שמו) ובאסטרונומיה.
מקובל גם לחשוב כי תאלס היה הראשון שהשגיח בחשמל סטטי עת שפשף ענבר והבחין כי הוא מושך עצמים דוגמת גבעולי קש ועלים יבשים.
טענה נוספת של תאלס הייתה כי "כל הדברים מלאים אלים ויש בהם מן הנשמה".
גאומטריהעריכה
ערך מורחב – משפט תאלס
בנעוריו ביקר תאלס במצרים ושם למד גאומטריה. אף על פי שהמצרים המציאו את הגאומטריה, המדע שלהם היה אמפירי ולא מופשט. תאלס ניסח את חוקי האצבע המצריים לכדי חוקים כלליים. נאמר עליו שהוא גילה כי ניתן למדוד את גובה הפירמידות בעזרת הצללים שהטילו.
אסטרונומיהעריכה
הרודוטוס מספר כי תאלס חזה את ליקוי החמה המפורסם שהתרחש ב־28 במאי 585 לפנה"ס, ליקוי חמה שסיים את קרב האליס, אך לא מסביר כיצד הצליח לחזות אותו.[6]
דיוגנס לארטיוס כתב שלפי קאלימאכוס, הוא גילה את הדובה הקטנה, לפיה מנווטים הפיניקים (בניגוד ליוונים המנווטים לפי הדובה הגדולה).[7]
תאלס היה ככל הנראה הראשון שהסביר ליקויי שמש וירח ככיסוי אור השמש (על ידי הארץ בעת ליקוי ירח ועל ידי הירח בעת ליקוי חמה).
מורשתועריכה
תאלס לא השאיר אחריו ספרות כתובה, ומה שאנו יודעים לגביו ולגבי רעיונותיו נובע מהערות של כותבים אחרים לגביו. בהיותו האדם הראשון, ככל הנראה, לעסוק באופן שיטתי בפילוסופיה, לתאלס חשיבות רבה בפיתוח הפילוסופיה הקדם־סוקרטית, היוונית והמערבית בכלל.
הוא נחשב למייסד האסכולה המילטית, עליה נמנו פילוסופים נוספים בני עירו, כאנכסימנדרוס ואנכסימנס תלמידו. מקובל לחשוב כי הייתה לו השפעה רבה גם על פיתגורס.
אריסטו, בספרו מטאפיזיקה, מכיר בו כראשון הפילוסופים, ולאור ניסיונותיו להסביר את העולם כולו כעומד על יסוד אחד, מחשיב אותו כאבי המוניזם, תפיסה שבה החזיקו רבים מהפילוסופים הקדם־סוקראטים.
קרל פופר טען שתאלס הוא אבי המדע מכיוון שהוא עודד ביקורת מדעית וחופש אינטלקטואלי ולא ניסה להתעקש על דעותיו כדוגמות, מה שהוביל למסורת של השערות נועזות, ביקורת חופשית, מסורת שיצרה את הגישה המדעית ואיתה את הציוויליזציה המערבית.[8]
לקריאה נוספתעריכה
- שמואל שקולניקוב, תולדות הפילוסופיה היוונית: הפילוסופים הקדם-סוקראטיים, עמ' 35 – 40, תל אביב: הוצאת יחדיו, 1981
קישורים חיצונייםעריכה
- תאלס, באתר MacTutor (באנגלית)
- תאלס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ הרודוטוס, היסטוריות, 1.170 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
- ^ דיוגנס לארטיוס, חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים, 1.22 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ Tim Whitmarsh (2016). Battling the Gods: Atheism in the Ancient World. p. 56. ISBN 978-0571279326.
- ^ Lea Cantor, Thales – the ‘first philosopher’? A troubled chapter in the historiography of philosophy, British Journal for the History of Philosophy 30, 2022-09-03, עמ' 731 doi: 10.1080/09608788.2022.2029347
- ^ שמואל שקולניקוב, תולדות הפילוסופיה היוונית: הפילוסופים הקדם-סוקראטיים, תל אביב: הוצאת יחדיו, 1981, עמ' 35
- ^ אבי בליזובסקי, 2,600 שנה לחיזוי המדעי המוצלח הראשון – ליקוי החמה של תאלס שגרם להפסקת מלחמה, באתר "הידען", 29 במאי 2015
- ^ דיוגנס לארטיוס, חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים, 1.23 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית, וכן בהערה לתרגום)
- ^ Karl Popper, The World of Parmenides, 2012-05-04 doi: 10.4324/9780203120361
