מספר הנבחרות שהתחרו בפועל היה 36, כיוון שגרמניה העפילה אוטומטית, ליכטנשטיין פרשה לפני הגרלת המשחקים, ויוגוסלביה הושעתה על ידי פיפ"א בעקבות הסנקציות שהוטלו עליה על ידי האומות המאוחדות בגין מלחמות יוגוסלביה. שינוי נוסף היה החלפתה של ברית המועצות על ידי רוסיה בעקבות פירוק ברית המועצות. 37 הנבחרות חולקו לחמישה בתים בני שש נבחרות כל אחד ובית אחד בן שבע נבחרות (בית 5 היה בפועל עם חמש נבחרות בעקבות השעיית יוגוסלביה). הנבחרות שיחקו אחת נגד השנייה בשיטת בית-חוץ. שתי הנבחרות הראשונות בכל בית העפילו למונדיאל.
הגרלת הבתים נערכה ב-8 בדצמבר1991, והייתה מבוססת על קבוצות הדירוג הבאות:
נורווגיה והולנד העפילו. במשחק בין סן מרינו לאנגליה הבקיע דויד גואלטיארי הסן מרינזי את השער המהיר ביותר בתולדות מוקדמות המונדיאלים. שיא שהחזיק מעמד עד אוקטובר 2016.
, והעלה את נבחרתו ליתרון מול אנגליה כבר לאחר 8.3 שניות[1]. המשחק עצמו הסתיים בניצחון אנגלי בתוצאה 7 - 1.
רומניה ובלגיה העפילו. צ'כוסלובקיה התפרקה אחרי שני המשחקים הראשונים, אך למרות זאת הוסכם כי שתי המדינות החדשות, צ'כיה וסלובקיה, ימשיכו להיות מיוצגות על ידי הנבחרת המאוחדת.
שוודיה ובולגריה העפילו. אמיל קוסטדינוב מבולגריה הבקיע את שער הניצחון מול צרפת בשניות האחרונות של המשחק בפארק דה פראנס. בולגריה העפילה למונדיאל בזכות הניצחון, ומנעה מצרפת את ההעפלה כיוון שזו הייתה זקוקה לתיקו לכל הפחות במשחק המכריע נגד בולגריה. לצרפת נותרו שני משחקים, נגד ישראל ונגד בולגריה. צרפת הייתה חייבת לנצח את ישראל כדי להבטיח העפלה במשחק הלפני אחרון. כשלא עשתה זאת הייתה חייבת לסיים לפחות בתיקו במשחק המכריע נגד בולגריה וגם במשימה זאת נכשלה ולא העפילה למונדיאל. הניצחון 3 - 2 של ישראל על צרפת בפארק דה פראנס נחשב עד היום לאחד מהישגיה הטובים ביותר של נבחרת ישראל.