נבחרת רוסיה בכדורגל

נבחרת לאומית

נבחרת רוסיה בכדורגל לגבריםרוסית: Сборная России по футболу) היא הנבחרת הלאומית של רוסיה בכדורגל, המנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הרוסית ומשתייכת לאופ"א.

נבחרת רוסיה בכדורגל
Russian Football Union.png
מידע כללי
כינוי האדומים
התאחדות התאחדות הכדורגל הרוסית
השתייכות אופ"א
דירוג פיפ"א
(16 בספטמבר 2021)
37      Increase2.svg ‎+4‏
 - ניקוד פיפ"א 1,462
 - דירוג שיא 3 (נמדד באפריל 1996)
 - דירוג שפל 70 (נמדד ביוני 2018)
מאמן ואלרי קרפין
קפטן גאורגי דז'יקיה
מירב השערים אלכסנדר קרז'אקוב, ארטיום דזיובה (30)
מירב ההופעות סרגיי איגנשביץ' (127)
אצטדיון ביתי אצטדיון לוז'ניקי
www.rufoot.ru
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
משחק רשמי ראשון
פינלנדפינלנד פינלנד 2 - 1 רוסיה הצארית רוסיהרוסיה
(סטוקהולם, שוודיה; 30 ביוני 1912)
רוסיה (1991-1993)רוסיה (1991-1993) רוסיה 2 - 0 מקסיקו מקסיקומקסיקו
(מוסקבה, רוסיה; 16 באוגוסט 1992)
משחק לא רשמי ראשון
רוסיהרוסיה רוסיה 5 - 4 צ'כיה בוהמיהבוהמיה
(סנקט פטרבורג, רוסיה; 16 באוקטובר 1910)
הניצחון הכי גדול
רוסיהרוסיה רוסיה 9 - 0 סן מרינו סן מרינוסן מרינו
(סרנסק, רוסיה; 8 ביוני 2019)
ההפסד הכי גדול
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית גרמניה 16 - 0 רוסיה הצארית רוסיהרוסיה
(סטוקהולם, שוודיה; 1 ביולי 1912)
פורטוגלפורטוגל פורטוגל 7 - 1 רוסיה רוסיהרוסיה
(ליסבון, פורטוגל; 13 באוקטובר 2004)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 11 (הראשונה ב-1958)
ההישג הטוב מקום רביעי (1966)[1]
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 12 (הראשונה ב-1960)
ההישג הטוב זכייה (1960)

רוסיה העפילה לארבע גביעי עולם (1994, 2002, 2014 ו-2018) ולשש אליפויות אירופה (1996, 2004, 2008, 2012, 2016 ו-2020). ביורו 2008 היא עברה בפעם הראשונה בתולדותיה את שלב הבתים של טורניר גדול, לא כולל תקופתה של נבחרת ברית המועצות ובמונדיאל 2018 העפילה עד לשלב רבע הגמר.

פיפ"א מכירה בנבחרת הלאומית של רוסיה כממשיכת דרכן הישירה של הנבחרות הלאומיות של חבר המדינות העצמאיות ושל ברית המועצות.

הדירוג הנוכחי של נבחרת רוסיה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-37 בעולם, נכון ל-16 בספטמבר 2021 - עלייה של 4 מקומות לעומת דירוג קודם[2]. דירוג השיא 3 נמדד לראשונה[3] באפריל 1996, והדירוג הנמוך ביותר 70 נמדד לראשונה[3] ביוני 2018.

היסטוריהעריכה

 
הנבחרת הרוסית באולימפיאדת הקיץ 1912

שנים ראשונותעריכה

  ערכים מורחבים – נבחרת האימפריה הרוסית בכדורגל, היסטוריה של נבחרת רוסיה בכדורגל

הנבחרת הרוסית בכדורגל הוקמה לראשונה בשנת 1912 בתור "נבחרת האימפריה הרוסית" שנועדה להשתתף באולימפיאדת סטוקהולם, בה הנבחרת שיחקה 2 משחקים רשמיים. היא שיחקה את משחקה הבינלאומי הראשון נגד נבחרת פינלנד והפסידה בו 1–2 ברבע גמר טורניר הכדורגל האולימפי, אחר כך המשחק השני היה המשחק שבו הנבחרת הרוסית הפסידה בהפרש הגדול ביותר מאז ומעולם, לאחר שהפסידה 0:16 לנבחרת גרמניה בכדורגל.

ב-1922 הוקמה ברית המועצות ועל כן חדלה נבחרת רוסיה לפעול, ונבחרת ברית המועצות הוקמה במקומה וייצגה את כל הרפובליקות הסובייטיות שהיו חלק מברית המועצות. מצב שנמשך כשבעים שנה.

לאחר פירוק ברית המועצות, נבחרת רוסיה הוקמה מחדש. את משחקה הבינלאומי הראשון קיימה נבחרת הפדרציה הרוסית נגד מקסיקו ב-16 באוגוסט 1992 וניצחה בו 0–2. הנבחרת הורכבה משחקני נבחרת ברית המועצות לשעבר מהרפובליקות האחרות.

התחלהעריכה

רוסיה, עם פאבל סאדירין כמאמנה הראשון, הוגרלה לבית 5 של טורניר המוקדמות של מונדיאל 1994, יחד עם נבחרות יוון, איסלנד, הונגריה ולוקסמבורג. ההשעיה של נבחרת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה הורידה את מספר הנבחרות בבית זה לחמש בלבד. רוסיה העפילה למונדיאל לבסוף יחד עם יוון, כשבמאזנה שישה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו. המונדיאל הראשון של נבחרת רוסיה, שנערך בארצות הברית, פתח תקופה חדשה בכדורגל הרוסי כמדינה עצמאית. סגל הנבחרת הורכב משחקנים ותיקים כמו השוער סטניסלב צ'רצ'סוב, אלכסנדר בורודיוק, ושחקנים נוספים כמו ויקטור אונופקו, אולג סלנקו, אלכסנדר מוסטובוי, ולדימיר בסצ'סטניך וואלרי קרפין.[4]

בטורניר עצמו, רוסיה הוגרלה לבית 2 יחד עם נבחרות קמרון, שוודיה וברזיל. הבית נחשב לבית חזק, כאשר לרוסיה היו סיכויים נמוכים להעפיל לסיבוב השני. בשני המשחקים הראשונים שלה רוסיה הפסידה 0–2 לברזיל ו-1–3 לשוודיה. בעודה מודחת כמעט באופן בטוח, רוסיה הביסה 1–6 את קמרון במשחק השלישי, כאשר אולג סלנקו קובע שיא של חמישה שערים במשחק אחד. רוסיה הודחה מהטורניר עם שלוש נקודות, ומאזן של ניצחון אחד ושני הפסדים. מעט לאחר המונדיאל סדירין פוטר, לאור הטורניר החלש שהיה לנבחרת.

שנות ה־90 המאוחרות: התחזקותעריכה

לאחר פיטוריו של סדירין, אולג רומנצב מונה למאמן נבחרת רוסיה על מנת להוביל אותה ליורו 1996. רומנצב קיווה להעפיל עם רוסיה ליורו, ולהציג גם בו יכולת טובה. בסגל שלו הוא כלל שחקנים רבים ממונדיאל 1994, כדוגמת ויקטור אונופקו, אלכסנדר מוסטובוי, ולדימיר בסצ'סטניך, וואלרי קרפין. במהלך טורניר המוקדמות, רוסיה גברה על נבחרות סקוטלנד, יוון, פינלנד, סן מרינו ואיי פארו וסיימה במקום הראשון בבית עם מאזן של שמונה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו.

ביורו 1996 רוסיה הוגרלה לבית 3 עם גרמניה, צ'כיה ואיטליה. בית 3 תואר כ"בית המוות" ורוסיה נחשבה לחלשה ביותר בו — כמו בטורניר הקודם. ואכן איטליה ניצחה את רוסיה בתוצאה 1–2. לאחר שהפסידה במשחקה הראשון לא ציפתה רוסיה להפגין יכולת טובה במשחק הבא, מול גרמניה. אף על פי כן, היא הצליחה לשמור בכבוד על תיקו 0-0 עד לסיום המחצית הראשונה; עם זאת היא הפסידה בסיום המשחק 0–3. המשחק האחרון של רוסיה, נגד צ'כיה, היה מותח והיווה כנחמה עבור הנבחרת: הוא הסתיים בתיקו 3-3, לאחר שער שוויון בסיום המשחק של נבחרת צ'כיה.

אחרי יורו 1996 מונה בוריס איגנטייב למאמן הנבחרת. מטרתו הייתה להוביל את הנבחרת להעפלה למונדיאל 1998 שנערך בצרפת. הוא השתמש במספר שחקנים ששיחקו בטורנירי הנבחרת הקודמים, כמו ויקטור אונופקו, אלכסנדר מוסטובוי וואלרי קרפין. בבית המוקדמות, רוסיה הוגרלה לבית 5 עם נבחרות בולגריה, ישראל, קפריסין ולוקסמבורג. רוסיה ובולגריה היו שתי המועמדות הבכירות להעפיל מהבית וישראל הייתה מועמדת קטנה יותר. רוסיה התחילה את הקמפיין עם שני ניצחונות במשחקים נגד קפריסין ולוקמסבורג, ושתי תוצאות תיקו נגד ישראל וקפריסין. בהמשך היא ניצחה את לוקסמבורג ואת ישראל. הפסדה היחיד של נבחרת רוסיה בקמפיין זה, היה 0–1 מול בולגריה. היא סיימה את הקמפיין עם ניצחון 2–4 על בולגריה ועלתה למשחקי הפלייאוף על ההעפלה למונדיאל. בפלייאוף, רוסיה הוגרלה מול נבחרת איטליה. רוסיה סיימה את המשחק הראשון בתיקו 1-1 והפסידה 0–1 במשחק השני ולפיכך לא הצליחה להעפיל לגביע העולם.

העשור הראשון של המאה ה־21: התחדשות והצלחה ביורו 2008עריכה

לאחר הכישלון להעפיל למונדיאל בצרפת ניסתה רוסיה להעפיל ליורו 2000 אותו אירחו בלגיה והולנד במשותף. אנטולי בישובץ מונה למאמנה של נבחרת רוסיה. בישובץ ביצע שינויים רבים בסגל הנבחרת, והחזיר אליו שחקנים מהדורות הקודמים. בנוסף, הוא זימן את החלוץ הצעיר אלכסנדר פאנוב. רוסיה הוגרלה לבית 4 במוקדמות יחד עם נבחרות צרפת, אוקראינה, איסלנד, ארמניה ואנדורה. רוסיה, יחד עם צרפת, הייתה מועמדת בכירה להעפיל, בעוד אוקראינה הייתה מועמדת פחותה. רוסיה פתחה את טורניר המוקדמות עם שלושה הפסדים רצופים לאוקראינה, צרפת ואיסלנד. בעקבות תוצאות אלו, התאחדות הכדורגל הרוסית פיטרה מיידית את בישובץ ומינתה מחדש את אולג רומנצב למאמן הנבחרת. המינוי המחודש של רומנצב הביא למפנה בקמפיין של רוסיה. היא ניצחה בששת המשחקים הבאים, ביניהם ניצחון סנסציוני 2–3 על צרפת בסטאד דה פראנס. במשחק האחרון מול אוקראינה, רוסיה הייתה זקוקה לניצחון על מנת להעפיל לטורניר, אך השיגה רק תיקו 1-1 ורוסיה סיימה במקום השלישי, וכשלה בפעם השנייה ברציפות להעפיל לטורניר גדול.

אולג רומנצב נשאר בתפקיד מאמן הנבחרת הלאומית על מנת לנסות להעפיל עימה למונדיאל 2002 בקוריאה הדרומית וביפן. בשלב המוקדם רוסיה הוגרלה לבית 1 יחד עם נבחרות סלובניה, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, שווייץ, איי פארו ולוקסמבורג. רוסיה הייתה פעם נוספת מועמדת להעפיל מהבית, יחד עם שווייץ ויוגוסלביה, למרות כישלונותיה הקודמים. רוסיה סיימה את הקמפיין במקום הראשון בבית והעפילה ישירות למונדיאל, כאשר במאזנה שבעה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו והפסד אחד.

בטורניר הגמר של מונדיאל 2002 בקוריאה הדרומית וביפן, רוסיה הוגרלה לבית 8 עם נבחרות בלגיה, תוניסיה ויפן. בית 8 נחשב לבית החלש ביותר בטורניר, ורוסיה הייתה המועמדת הרצינית והבכירה ביותר להעפיל לסיבוב השני. במשחקה הראשון רוסיה ניצחה 0–2 את תוניסיה. היא הפסידה במשחק הבא שלה ליפן בתוצאה 0–1, מה שגרם למהומות ברחבי מוסקבה.[5] במשחק האחרון שלה בשלב הבתים נגד בלגיה, היא הייתה זקוקה לתיקו בלבד על מנת להעפיל לסיבוב השני; אך היא הפסידה בתוצאה 2–3 והודחה מהטורניר.

אולג רומנצב פוטר מיד לאחר הטורניר, והוחלף על ידי ואלרי גזאייב, מאמנה של צסק"א מוסקבה. משימתו של גזאייב, להעפיל ליורו 2004, נראתה קשה כאשר הבית של רוסיה הורכב מנבחרות שווייץ, אירלנד, אלבניה וגאורגיה; אירלנד הייתה המועמדת הבכירה להעפיל ושווייץ המשתפרת נחשבה גם היא כמועמדת רצינית שתקשה על יריבותיה. רוסיה פתחה את הקמפיין שלה עם ניצחונות במשחקי בית נגד אירלנד ואלבניה. עם זאת, היא ספגה כישלון גדול לאחר שהפסידה בשני המשחקים הבאים שלה בחוץ, נגד אלבניה וגאורגיה, ומעמדו של גזאייב כמאמן הנבחרת התערער. הוא פוטר מהתפקיד לאחר תיקו מאכזב נגד שווייץ בבזל. רוסיה סיימה בתיקו 1-1 נגד נבחרת אירלנד בדבלין, לפני שגאורגי ירצב מונה למאמן הנבחרת. ירצב הצליח להגיע עם רוסיה למשחקי הפלייאוף, לאחר ניצחונות ביתיים על שווייץ ועל גאורגיה. במשחק הפלייאוף הראשון, מול נבחרת ויילס, רוסיה סיימה בתיקו 0-0 במוסקבה. בקארדיף, רוסיה ניצחה 0–1 בזכות שער בנגיחה של ואדים יבסייב, ובעקבות כך העפילה ליורו 2004.

ביורו 2004 עצמו, רוסיה הוגרלה לבית 1 יחד עם יוון, ספרד ופורטוגל. ב־12 ביוני 2004, ביום הראשון של הטורניר, היא הפסידה 0–1 לספרד. ארבעה ימים לאחר מכן היא פגשה את פורטוגל, מארחת הטורניר, והפסידה לה 0–2. במשחק האחרון שלה, לאחר שכבר הודחה מאליפות אירופה, הצליחה רוסיה לנצח בתוצאה 1–2 את נבחרת יוון.

במוקדמות מונדיאל 2006, רוסיה הוגרלה לבית 3 יחד עם פורטוגל, סלובקיה, אסטוניה, לטביה, לוקסמבורג וליכטנשטיין. היא פתחה את טורניר המוקדמות עם תיקו 1-1 נגד סלובקיה. היא ניצחה בתוצאה הגבוהה 0–4 את לוקסמבורג, אך לאחר מכן הובסה 1–7 על ידי פורטוגל בליסבון — ההפסד הגבוה ביותר של הנבחרת בהיסטוריה. היא ניצחה את אסטוניה וליכטנשטיין החלשות, אך מאוחר יותר סיימה בתיקו 1-1 מאכזב נגד אסטוניה ב-30 במרץ 2005 בטאלין. בעקבות תוצאה זו, פוטר גאורגי ירצב מתפקיד המאמן. תחת המאמן החדש, יורי סיומין, היא הצליחה להשיב את תקוותיה עם ניצחון 0–2 ותיקו 1-1 נגד לטביה. היא חזרה להיות מועמדת חזקה להעפלה, לאחר ניצחונות על ליכטנשטיין ולוקסמבורג ותיקו 0-0 נגד פורטוגל. במשחק האחרון שלה, נגד סלובקיה, היא הייתה זקוקה לניצחון על מנת להעפיל לפלייאוף. היא סיימה בתיקו 0-0, ובעקבות כך סלובקיה העפילה במקומה לפלייאוף, בשל הפרש שערים עדיף.

לאחר שלא הצליח להעפיל עם רוסיה למונדיאל 2006, יורי סיומין פוטר מספר שבועות לאחר הקמפיין, ורוסיה חיפשה מאמן חדש. התברר כי הנבחרת זקוקה למאמן זר, מאחר שרוב המאמנים הרוסים, שנתלו בהם ציפיות רבות, לא הצליחו עם הנבחרת הלאומית. ב־10 באפריל 2006, הודיעה התאחדות הכדורגל הרוסית על מינויו של מאמן נבחרת אוסטרליה קודם לכן, חוס הידינק, למאמן הנבחרת, בניסיון להעפיל עימה ליורו 2008.

בטורניר המוקדמות של יורו 2008, רוסיה הוגרלה לבית 5 יחד עם נבחרות אנגליה, קרואטיה, ישראל, מקדוניה, אסטוניה ואנדורה. תחת חוס הידינק, רוסיה פתחה את הקמפיין עם שתי תוצאות תיקו בבית, מול קרואטיה וישראל. היא צברה רצף ניצחונות לאחר שניצחה 0–2 את מקדוניה, וניצחה פעמיים את אסטוניה. ב-2 ביוני 2007, רוסיה ניצחה 0–4 את אנדורה, בזכות שלושער שכבש אלכסנדר קרז'אקוב ומאוחר יותר ניצחה גם את מקדוניה 0–3. רוסיה הפסידה 0–3 לאנגליה, אך במשחק השני ביניהן ניצחה 1–2, והתקרבה להעפלה על חשבונה של אנגליה החזקה. ב-17 בנובמבר 2007, היא הפסידה 1–2 לישראל, מה שקירב את אנגליה להעפלה. אף על פי כן, רוסיה הצליחה להעפיל לאחר שניצחה במחזור האחרון 0–1 את אנדורה, ואנגליה הפסידה 2–3 לקרואטיה. רוסיה סיימה במקום השני בבית.

רוסיה הוגרלה בטורניר יורו 2008 לבית 4 יחד עם שוודיה, ועם יריבותיה ליורו 2004, ספרד ויוון. חוס הידינק כלל בסגל הנבחרת שחקנים צעירים רבים. במשחק הראשון שלה, ב-10 ביוני, הפסידה רוסיה 1–4 לספרד. היא ניצחה במשחק השני מול יוון בתוצאה 0–1, בזכות שער של קונסטנטין זיריאנוב. היא ניצחה 0–2 את שוודיה במשחק השלישי, משערים של רומן פבליוצ'נקו ואנדריי ארשאבין. בעקבות הניצחון, שהיה במשחק מכריע, עברה רוסיה לראשונה בתולדותיה את שלב הבתים באליפות אירופה, ובטורניר גדול בכלל. ברבע הגמר מול נבחרת הולנד ניצחה רוסיה 1–3 בהארכה, ובעקבות כך העפילה לחצי הגמר, שם הפסידה 0–3 לספרד. ארבעה משחקני הנבחרת בטורניר זה, יורי ז'ירקוב, קונסטנטין זיריאנוב, אנדריי ארשאבין ורומן פבליוצ'נקו, נכללו בנבחרת המצטיינים של הטורניר.

אכזבות וכשלונותעריכה

בניגוד לפעמים הקודמות, הפעם הושאר חוס הידינק בתפקיד מאמן הנבחרת, לאחר שהוביל אותה להישג הגדול בתולדותיה.

רוסיה הוגרלה לבית 4 במוקדמות מונדיאל 2010, יחד עם גרמניה, פינלנד, ויילס, אזרבייג'ן וליכטנשטיין. היא פתחה את הקמפיין עם ניצחון על נבחרת ויילס. ב-11 באוקטובר 2008 היא הפסידה 1–2 לגרמניה, אך לאחר ניצחון 0–3 על פינלנד (עם שני שערים עצמיים של היריבה), ומספר רב של ניצחונות רצופים נוספים, היא ביססה את עצמה במקום השני בבית בפער ניכר מעל פינלנד שבמקום השלישי. עם זאת, לאחר הפסד ביתי לגרמניה בתוצאה 0–1, היא לא הצליחה לעלות למקום הראשון בבית ונאלצה להתמודד במשחקי הפלייאוף על ההעפלה, שם הוגרלה נגד סלובניה. בפלייאוף ניצחה 1–2 במשחק הראשון, אך הפסידה 0–1 בגומלין במשחק שנחשב לאכזבה גדולה עבור שחקני הנבחרת ולא העפילה למונדיאל.

רוסיה הוגרלה בטורניר המוקדמות של יורו 2012 יחד עם אירלנד, ארמניה, סלובקיה, מקדוניה ואנדורה. תחת דיק אדבוקאט, הנבחרת השתתפה בטורניר המוקדמות כאחת הפייבוריטיות להעפלה ליורו והעפילה מהמקום הראשון בבית.

רוסיה פתחה את הטורניר בניצחון בהפרש גדול, 4:1 נגד נבחרת צ'כיה, אך בהמשך סיימה בתיקו מול פולין והפסידה ליוון, מה שהביא להדחתה מהטורניר כבר בשלב הבתים.

בהגרלת שלב הבתים האירופי של שלב המוקדמות למונדיאל 2014, רוסיה הוגרלה לאותו בית עם פורטוגל, ישראל, צפון אירלנד, אזרבייג'ן, ולוקסמבורג. הנבחרת הצליחה להעפיל למשחקי המונדיאל אך לא עברה את שלב הבתים, לאחר שסיימה בתיקו מאכזב מול קוריאה הדרומית, הפסידה לבלגיה וסיימה שוב בתיקו מאכזב מול אלג'יריה.

הנבחרת הצליחה להעפיל ליורו מהמקום השני בבית שלה בשלב המוקדמות אך הציגה יכולת פושרת בטורניר עצמו. הנבחרת לא עברה את שלב הבתים, לאחר שסיימה בתיקו מול אנגליה והפסידה לסלובקיה ולויילס. בנוסף העיבה על יכולות הנבחרת גם התפרעות אלימה של אוהדים רוסיים במהלך משחקי הטורניר. בשל הכישלון הספורטיבי הודיע לאוניד סלוצקי כי הוא לוקח אחריות על הכישלון להעפיל לשלב הבא והוא התפטר מתפקיד המאמן. במקומו מונה סטניסלב צ'רצ'סוב הרוסי.

תקופת צ'רצ'סובעריכה

כמארחת אליפות העולם 2018, הנבחרת הרוסית קיבלה את הזכות להתמודד בגביע הקונפדרציות 2017 והיא הוגרלה לאותו בית עם ניו זילנד, פורטוגל ומקסיקו, בו הפסידה למקסיקו ופורטוגל (1-0, 2-1) וגברה רק על הנבחרת החלשה בטורניר, ניו זילנד (2-0).

אבל בשנה שנותרה למונדיאל הנבחרת לא הציגה יכולת משכנעת ורבים תהו לגבי היכולת הספורטיבית שלה לקראת המונדיאל הבייתי, אחרי שהתקשה לחבר רצף ניצחונות עד לערב המונדיאל עצמו.

כמארחת אליפות העולם 2018, רוסיה קיבלה את הזכות להתמודד באליפות העולם והיא הוגרלה לבית 1 עם ערב הסעודית, מצרים ואורוגוואי. ביוני 2018 נמדד הדירוג הנמוך ביותר בתולדות הנבחרת, 70, והועלו תהיות בדבר יכולת הנבחרת להצליח בטורניר עצמו.[6][7] אבל רוסיה הפכה למארחת עם הפתיחה הטובה ביותר אי פעם עם 6 נקודות ויחס שערים 1:8,[8][9][10] אחרי שפתחה את הטורניר בניצחון בהפרש גדול, 5:0 נגד ערב הסעודית[11][12] והייתה הנבחרת הראשונה להבטיח את העפלתה לשמינית גמר הגביע (לראשונה בתולדותיה), לאחר ניצחון מפתיע 3-1 על מצרים.[13][14][15] עלתה לבסוף מהמקום השני אחרי הפסד 3:0 לאורוגוואי והפתיעה את ספרד בשמינית הגמר כשמשכה את המשחק להארכה אחרי שוויון 1:1 וניצחה בדו-קרב פנדלים 3-4 ועלתה לשלב רבע הגמר.[16][17] ברבע הגמר רוסיה נבלמה על ידי קרואטיה בדו-קרב פנדלים אחרי שוויון 2-2.[18]

במהלך הטורניר פורסם תחקיר בעיתון הגרמני זידדויטשה צייטונג לפיו שחקני נבחרת רוסיה נהגו לשאוף אדי אמוניה במשחקים. בעיתון גרמני אחד נטען, ששחקנים מחליפים לפני עלייתם לכר הדשא, נראו שואפים מתוך חתיכת בד, וכי נראו התגרדויות באף של שחקנים רבים במהלך המשחק. בהתאחדות הכדורגל הרוסית לא הכחישו וטענו שזה דבר נפוץ. אמוניה אינה נחשבת עדיין כחומר אסור על ידי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט.[19] חומר זה, שנחשב לרעיל אומנם, אך שימוש בכמות קטנה יכול לגרום להמרצה מנטלית, הרחבת כלי דם במוח, המרצת נשימה ובסך הכל לזרימה מוגברת של חמצן בדם.[20]

בליגת האומות 2018/2019 רוסיה הוגרלה לבית ב' של ליגה B של ליגת האומות והתמודדה נגד שוודיה וטורקיה, בטורניר המהווה תחליף למשחקי ידידות.

רוסיה פתחה עם ניצחון 2:1 על טורקיה ולאחר מכן נפרדה בשוויון מאופס עם שוודיה וגברה על טורקיה בתוצאה 2:0. ברם, בעקבות ההפסד לשוודיה בתוצאה 2:0, סיימה במקום השני בבית ולא העפילה לליגה A.

במוקדמות יורו 2020 התמודדה רוסיה נגד בלגיה, סקוטלנד, קפריסין, סן מרינו וקזחסטן וצברה מאזן של 7 ניצחונות רצופים (מהן ניצחון 9:0 על סן מרינו שהיה הניצחון הגדול בתולדות הנבחרת וניצחון סנסציוני על סקוטלנד בתוצאה 4:0 ועל קפריסין בתוצאה 5:0), שהיה למאזן הטוב ביותר שלה מאז קמפיין מוקדמות יורו 1999, כשההפסדים היחידים שלה היה מול בלגיה ב-21 במרץ 2019, בתוצאה 3:1 וב-16 בנובמבר 2019 בתוצאה 4:1, בכך הנבחרת הציגה מאזן מרשים של 33 שערי זכות.[21] הנבחרת זכתה לפופולריות רבה במשחקי הבית שלה במהלך משחקי המוקדמות, כאשר 237,307 איש הגיעו לצפות במשחקים שנערכו באצטדיונים בסראנסק, קלינינגרד, ניז'ני נובגורוד, מוסקבה ובסנקט פטרבורג.

לפני הטורניר רוסיה דורגה במקום 38 בדירוג פיפ"א ובמקום 15 בדירוג אופ"א.[22] בטורניר עצמו רוסיה הרשימה עם ניצחונות על סרביה (3:1) והונגריה (3:2) ואחרי שוויון 1:1 מול טורקיה ניצבה בראשות הטבלה עם מאזן נטול הפסדים. עם זאת בהמשך סיימה בשוויון מאופס מול הונגריה והפסידה לטורקיה 3:2 וסרביה 5:0. היא סיימה את העונה במקום השני בבית ונותרה בדרג ב'.

במוקדמות מונדיאל 2022 רוסיה הוגרלה לאותו בית עם סלובניה, סלובקיה, קפריסין, קרואטיה, מלטה ופתחה עם ניצחונות (1:3, 2:1) על מלטה וסלובניה.

בטורניר יורו 2020, שנדחה בשנה בעקבות מגפת הקורונה, רוסיה הייתה לאחת ממארחות הטורניר והיא אירחה שני משחקים בגזפרום ארנה והוגרלה לשחק בשלב הבתים עם דנמרק, בלגיה ופינלנד. צ'רצ'סוב כלל בסגל שחקנים מנוסים וצעירים כאחד, במשחקה הראשון רוסיה פתחה את הטורניר בהפסד 3:0 לבלגיה. היא ניצחה במשחק השני את פינלנד בתוצאה 0–1, בזכות שער של אלכסיי מירנצ'וק שהיה מועמד לפרס המחזור השני, אך איבדה מספר שחקנים שנפצעו או חלו בקורונה, כמו יורי ז'ירקוב הוותיק ואנדריי מוסטובוי והפסידה לדנמרק בתוצאה 1–4 במשחק השלישי שהיה משחק החוץ הראשון שלה בטורניר ולא העפילה לשמינית גמר הטורניר, טורניר יורו שלישי ברציפות עם יכולת התקפית רעה מאוד.[23] המאזן השלילי ציין עבור נבחרת רוסיה שיא שלילי כאשר בחמש פעמים מתוך שש הופעות באליפות אירופה העפילה הנבחרת לפלייאוף.

2021 ואילך: שילוב צעירים בסגלעריכה

ב־23 ביולי 2021 מונה ואלרי קרפין למאמן הנבחרת[24]. לחוזה עד 31 בדצמבר 2021 עם אופציה להארכה במקרה של העפלה למונדיאל 2022[25].

ב-1 בספטמבר 2021, נבחרת רוסיה שיחקה את משחק הבית הראשון שלה תחת המאמן החדש וחילצה תיקו 0:0 מול נבחרת קרואטיה בטורניר מוקדמות מונדיאל 2022[26], במשחק שבו ארסן זכריאן הפך לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה של נבחרת רוסיה, כשעלה לכר הדשא בגיל 18 שנים, 3 חודשים ו־5 ימים. בכך, הוא עקף את אלן דזאגוייב, שהחזיק בשיא קודם, אבל לא שבר את השיא של כל הזמנים — איגור אקינפייב ערך את הופעת הבכורה בנבחרת בגיל 18 שנים ו־20 יום. שלושה ימים לאחר מכן, זכה קרפין בניצחונו הראשון כמאמן נבחרת רוסיה, כשחניכיו ניצחו את נבחרת קפריסין[27]. באופן דומה, במשחק הבא ניצחה הנבחרת הלאומית את מלטה, אך הפסידה את המקום הראשון לקרואטים, שניצחו את יריבתם עם ניקוד גדול יותר.

תחת קרפין, שולבו צעירים רבים בסגל הנבחרת במקביל לעזיבת שחקנים ותיקים, כאשר בספטמבר 2021, הודיע המתאזרח ואחד ממצטייני מונדיאל 2018, מריו פרננדס, על פרישתו מהנבחרת בשל פציעה מתמשכת. לראשונה זומנו שחקנים צעירים כמו מקסים מוחין, קונסטנטין טיוקאווין, דניל פומין וריפאט ז'מלדטדינוב, בעוד החלוץ ארטיום דזיובה בן ה־33, לא נקרא לסגל.

הישגים בתחרויות גמרעריכה

גביע העולםעריכה

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו[28] הפסדים שערי זכות שערי חובה
ארצות הברית  1994 סיבוב ראשון 3 1 0 2 7 6
צרפת  1998 לא העפילה - - - - - -
קוריאה הדרומית  יפן  2002 סיבוב ראשון 3 1 0 2 4 4
גרמניה  2006 לא העפילה - - - - - -
דרום אפריקה  2010 - - - - - -
ברזיל  2014 סיבוב ראשון 3 0 2 1 2 3
רוסיה  2018 רבע גמר 5 2 2 1 11 7
קטר (מדינה)  2022
סה"כ 4/7 14 4 4 6 24 20

אליפות אירופהעריכה

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו[28] הפסדים שערי זכות שערי חובה
אנגליה  1996 סיבוב ראשון 3 0 1 2 4 8
בלגיה הולנד  2000 לא העפילה
פורטוגל  2004 סיבוב ראשון 3 1 0 2 2 4
אוסטריה שווייץ  2008 חצי גמר 5 3 0 2 7 8
פולין אוקראינה  2012 סיבוב ראשון 3 1 1 1 5 3
צרפת  2016 סיבוב ראשון 3 0 1 2 2 6
האיחוד האירופי  2020 סיבוב ראשון 3 1 0 2 2 7
סה"כ 6/7 20 6 3 11 22 36

גביע הקונפדרציותעריכה

שנה השתתפה בתור סיבוב משחקים ניצחונות תיקו הפסדים שערי זכות שערי חובה
ערב הסעודית  1992 לא העפילה
ערב הסעודית  1995
ערב הסעודית  1997
מקסיקו  1999
קוריאה הדרומית  יפן  2001
צרפת  2003
גרמניה  2005
דרום אפריקה  2009
ברזיל  2013
רוסיה  2017 מארחת מונדיאל 2018 סיבוב ראשון 3 1 0 2 3 3
סה"כ 1/10 3 1 0 2 3 3

ליגת האומות של אופ"אעריכה

שנה דרג סיבוב משחקים ניצחונות תיקו[28] הפסדים שערי זכות שערי חובה
פורטוגל  2018-2019 ב שלב הבתים 4 2 1 1 4 3
איטליה  2020-2021 7 2 2 3 9 17
2022-2023
סה"כ 2/2 11 4 3 4 13 20

טורנירי המוקדמותעריכה

מוקדמות גביע העולם מוקדמות אליפות אירופה
1994 - מקום שני בבית המוקדמות, העפילה למונדיאל 1994 1996 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה ליורו 1996
1998 - מקום שני בבית המוקדמות, הפסידה לאיטליה במשחקי הפלייאוף 2000 - מקום שלישי בבית המוקדמות
2002 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה למונדיאל 2002 2004 - מקום שני בבית המוקדמות, ניצחה את ויילס במשחקי הפלייאוף והעפילה ליורו 2004
2006 - מקום שלישי בבית המוקדמות 2008 - מקום שני בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2008
2010 - מקום שני בבית המוקדמות, הפסידה לסלובניה במשחקי הפלייאוף 2012 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2012
2014 - מקום ראשון בבית המוקדמות, העפילה למונדיאל 2014 2016 - מקום שני בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2016
2022 - ? 2020 - מקום שני בבית המוקדמות, העפילה ליורו 2020

אצטדיונים ומתקן אימוניםעריכה

אצטדיוניםעריכה

לנבחרת אין אצטדיון קבוע והיא מארחת את משחקיה בשלל האצטדיונים במדינה, החל מאצטדיון לוז'ניקי ועד לאצטדיון קלינינגרד, אם כי מרבית משחקי הבית של הנבחרת נערכו במוסקבה, בה גם נערך המשחק הבייתי הראשון שלה נגד נבחרת מקסיקו בכדורגל ב-16 באוגוסט 1992.[29]

האצטדיונים הגדולים ביותר שהנבחרת מארחת בהם הם אצטדיון לוז'ניקי (81,000 מושבים) ואצטדיון קרסטובסקי (68,172 מושבים). שיא הצופים למשחק נשבר ב־14 ביוני 2018 כאשר 78,011 איש צפו בניצחון 5:0 של רוסיה על ערב הסעודית במשחק הפתיחה של מונדיאל 2018.

מתקן האימוניםעריכה

מתקן האימונים של הנבחרת ממוקם בנובוגורסק, מחוז משנה בעיר חימקי שבמחוז מוסקבה, הכולל מגרשי אימונים, קומפלקס מגורים ומרכז רפואי צמוד.

באוגוסט 2021 התאחדות הכדורגל הרוסית החלה לבחון תוכנית לבניית מרכז אימונים לנבחרות הלאומיות בעיר סוצ'י או בפרברי מוסקבה.

מאמניםעריכה

מאמן תמונה כהונה טורנירים הערות
1 רוסיה  פאבל סאדירין   1992—1994 מונדיאל 1994: מקום 3 בבית [30][31]
2 רוסיה  אולג רומנצב   1994—1996 יורו 1996: מקום 4 בבית [32][33]
3 רוסיה  בוריס איגנטייב   1996—1998 [34][35]
4 רוסיה  אנטולי בישובץ   יולי—דצמבר 1998 [36][37]
5 רוסיה  אולג רומנצב   1998—2002 מונדיאל 2002: מקום 3 בבית
6 רוסיה  ואלרי גזאייב   2002—2003 [38][39]
7 רוסיה  גאורגי יארצב[40]   2003—2005 יורו 2004: מקום 4 בבית [41][42]
ממלא מקום רוסיה  יורי סיומין   אפריל—דצמבר 2005 [43][44]
ממלא מקום רוסיה  אלכסנדר בורודיוק   ינואר—יולי 2006 [45][46]
8 הולנד  חוס הידינק   2006—2010 יורו 2008: מקום 3, חצי גמר [47][48]
9 הולנד  דיק אדבוקאט   2010—2012 יורו 2012: מקום 3 בבית [49][50]
10 איטליה  פאביו קאפלו   2012—2015 מונדיאל 2014: מקום 3 בבית [51][52]
11 רוסיה  לאוניד סלוצקי   2015—2016 יורו 2016: מקום 4 בבית [53][54]
12 רוסיה  סטניסלב צ'רצ'סוב   2016—2021 גביע הקונפדרציות 2017: מקום 3 בבית
מונדיאל 2018: רבע גמר
יורו 2020: מקום 4 בבית
[55]
12 רוסיה  ואלרי קרפין   2021—

שחקניםעריכה

סגל הנבחרתעריכה

להלן סגל נבחרת רוסיה למשחקי מוקדמות מונדיאל 2022

הנתונים מעודכנים נכון ל-20 באוגוסט 2021 (לקראת המשחקים מול קרואטיה, קפריסין ומלטה)

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
שוער גילרמה 12 בדצמבר 1985 16 0 רוסיה  לוקומוטיב מוסקבה
שוער יורי דיופין 17 במרץ 1988 0 0 רוסיה  רובין קאזאן
שוער אנדריי לוניוב 13 בנובמבר 1991 7 0 גרמניה  באייר לברקוזן
שוער סרגיי פסיאקוב 16 בדצמבר 1998 0 0 רוסיה  רוסטוב
שוער אלכסנדר מקסימנקו 19 במרץ 1998 0 0 רוסיה  ספרטק מוסקבה
הגנה מריו פרננדס 10 בספטמבר 1990 32 5 רוסיה  צסק"א מוסקבה
הגנה איגור דיבייב 27 בספטמבר 1999 7 0 רוסיה  צסק"א מוסקבה
הגנה ויאצ'סלב קרבאייב 20 במאי 1995 16 2 רוסיה  זניט סנקט פטרבורג
הגנה פיודור קודריאשוב 5 באפריל 1987 45 1 טורקיה  אנטליהספור
הגנה גאורגי דז'יקיה 21 בנובמבר 1993 36 1 רוסיה  ספרטק מוסקבה
הגנה סרגיי טרחוב 27 ביוני 1990 0 0 רוסיה  סוצ'י
הגנה דמיטרי צ'יסטיאקוב 13 בינואר 1994 0 0 רוסיה  זניט
הגנה מקסים אוסיפנקו 16 במאי 1994 0 0 רוסיה  רוסטוב
הגנה איליה סאמושניקוב 15 בנובמבר 1994 0 0 רוסיה  רובין קאזאן
קשר דניס צ'רישב 26 בספטמבר 1990 31 12 ספרד  ולנסיה
קשר דימטרי בארינוב 11 בספטמבר 1996 7 0 רוסיה  לוקומוטיב מוסקבה
קשר רומן זובנין 11 בפברואר 1994 38 0 רוסיה  ספרטק מוסקבה
קשר אלכסיי מירנצ'וק 17 באוקטובר 1995 36 6 איטליה  אטאלנטה
קשר אלכסנדר גולובין 30 במאי 1996 41 5 צרפת  מונקו
קשר ריפאט ז'מלדטדינוב 20 בספטמבר 1996 6 0 רוסיה  לוקומוטיב מוסקבה
קשר אלכסיי איאונוב 18 בפברואר 1989 35 4 רוסיה  קרסנודאר
קשר זלימחאן בקאייב 1 ביולי 1996 6 0 רוסיה  ספרטק מוסקבה
קשר דניל פומין 2 במרץ 1997 4 0 רוסיה  דינמו מוסקבה
קשר דאלר קוזיאייב 15 בינואר 1993 37 2 רוסיה  זניט סנקט פטרבורג
קשר אלכסנדר ירוחין 13 באוקטובר 1989 26 1 רוסיה  זניט סנקט פטרבורג
קשר דניס מאקארוב 18 בפברואר 1998 0 0 רוסיה  רובין קאזאן
קשר מקסים מוכין 4 בנובמבר 2001 5 0 רוסיה  לוקומוטיב מוסקבה
קשר ארסן זכריאן 26 במאי 2003 0 0 רוסיה  דינמו מוסקבה
חלוץ קונסטנטין טיוקאווין 22 ביוני 2002 0 0 רוסיה  דינמו מוסקבה
חלוץ פיודור סמולוב 9 בפברואר 1990 39 14 רוסיה  לוקומוטיב מוסקבה
חלוץ אנטון זבולוטני 13 ביוני 1991 13 1 רוסיה  צסק"א מוסקבה

שיאי שחקניםעריכה

נכון ל־7 בספטמבר 2021.‏[56]

שיאני ההופעותעריכה

 
סרגיי איגנשביץ' — שיאן ההופעות במדי נבחרת רוסיה.
דירוג שחקן שנים בנבחרת הופעות שערים
1 סרגיי איגנשביץ' 2002–2016, 2018 127 9
2 איגור אקינפייב 2004–2018 110 0
3 ויקטור אונופקו 1992–2004 [א]109 7
4 יורי ז'ירקוב 2005–2021 105 2
5 וסילי ברזוצקי 2003–2016 101 5
6 אלכסנדר קרז'אקוב 2002–2016 91 30
7 אלכסנדר אניוקוב 2004–2013 76 1
8 אנדריי ארשבין 2002–2012 74 17
9 ואלרי קרפין 1992–2003 72 17
10 ולדימיר בסצ'סטניך 1992–2003 71 26

מלכי השעריםעריכה

דירוג שחקן שנים בנבחרת שערים ממוצע למשחק
1 ארטיום דזיובה 2011—2021 30 0.72
2 אלכסנדר קרז'אקוב 2002–2016 30 0.33
3 ולדימיר בסצ'סטניך 1992–2003 26 0.37
4 רומן פבליוצ'נקו 2003–2012 21 0.42
5 ואלרי קרפין 1992–2003 17 0.24
אנדריי ארשבין 2002–2012 17 0.23
8 פיודור סמולוב 2012– 15 0.32
7 דמיטרי סיצ'ב 2002–2010 15 0.32
9 רומן שירוקוב 2008–2016 13 0.23
‏10
אלכסנדר קוקורין 2011—2018 12 0.27
איגור קוליבנוב 1992—1998 12 0.34
דניס צ'רישב 2012— 11 0.21

הערות

שחקנים שעדיין פעילים
  1. ^ שיחק גם עבור חבר המדינות.

שחקנים בולטים שלהם 50 הופעות או יותר עבור ברית המועצות/חבר המדינות ורוסיה במשותף: אלכסנדר מוסטובוי (65), אנדריי קנצ'לסקיס (59), איגור קוליבנוב (59), יורי ניקיפורוב (59), ארטיום דזיובה (55).

איגור דוברובולסקי הבקיע 10 שערים עבור ברית המועצות/חבר המדינות ורוסיה, סרגיי יוראן ודניס צ'רישב הבקיעו 9.‏[57]

מדיםעריכה

 
סמל רוסיה, המעטר את המדים

מדי הנבחרת המסורתיים הם לבן, כחול ואדום. מדי הבית בדרך כלל אדומים, בעוד מדי החוץ לבנים. במשך תקופה ארוכה (בערך משנת 1996 ועד 2005), הצבעים העיקריים היו לבן (מדי בית) וכחול (מדי חוץ), בשנים 2009–2010 ובשנים 2014–2016, המדים העיקריים היו בצבע בורדו (כצבע חומת הקרמלין). באופן מסורתי, סמל רוסיה מוצמד למדים: עד 2006 ובשנים 2011–2013, המדים עוטרו בלוגו של התאחדות הכדורגל הרוסית על גרסאותיו השונות.

בשנת 1992, נבחרת רוסיה שיחקה את משחקיה הראשונים במדי ברית המועצות (יצרן: אדידס) עם סמל ברית המועצות, שבניגוד לנבחרת חבר העמים, לא הוצמד למדים.[58]

נותנת החסות הראשונה של מדי הנבחרת הייתה ריבוק, שהשחקנים שיחקו במדיה עד 1997. בשנת 1993, חוזה שנחתם על ידי איגוד הכדורגל הרוסי עם ריבוק, במסגרתו התחייבו מספר שחקני נבחרת רוסיה לשחק בנעליים מסוימות, הביאה לשערוריה המכונה "מכתב הארבעה עשר" — כשחלק מהשחקנים סירבו למלא את תנאי החוזה, וכתוצאה מכך לא רק קוצץ הבונוס על כניסה למונדיאל 1994, אלא גם ספגו איום שלא ייכללו בהרכב הנבחרת בעתיד. אי שביעות הרצון מתנאי 14 השחקנים פורט במכתב גלוי ובו דרישה לשנות באופן מיידי את התנאים לתמורה לשחקנים ולאספקת ציוד חומרי וטכני, אך ההתאחדות לא תמכה בעמדתם. שבעה שחקנים משכו את חתימתם, שבעת האחרים לא נכללו בהרכב למונדיאל.[59] בישנים 1997–2008 סופקו מדי הנבחרת על ידי נייקי:[60] במשך זמן רב אלה היו מדים בלבן וכחול. עיצוב מדי נבחרת רוסיה ליורו 2008 הפך לתלבושת הנמכרת ביותר על ידי נייקי, שנבעה בחלקה מביצועי הנבחרת שהגיעה עד לחצי גמר הטורניר. לאחר יורו 2008 ולפני תחילת עונת הכדורגל 2008/2009 חתמה ההתאחדות על חוזה לעשר שנים עם אדידס,[61] שהוארך מאז.

מדי ביתעריכה

 
 
 
 
 
 
 
 
1992
 
 
 
 
 
 
 
1992
 
 
 
 
 
 
 
1993
 
 
 
 
 
 
 
 
1994—1995
 
 
 
 
 
 
 
 
1995
 
 
 
 
 
 
 
 
1996—1997
 
 
 
 
 
 
 
 
1996
 
 
 
 
 
 
 
 
1996
 
 
 
 
 
 
 
1997
 
 
 
 
 
 
 
1998
(סתיו—קיץ)
 
 
 
 
 
 
 
1998—2000
 
 
 
 
 
2001—2002
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2002—2003
 
 
 
 
 
 
 
2004—2005
 
 
 
 
 
 
 
 
2006—2007
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2007
 
 
 
 
 
 
 
2008
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2008—2009
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2009
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2009—2010
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2011
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2012—2013
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2014—2015
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2016
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2016—2017
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2017—2019
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2020

מדי חוץעריכה

 
 
 
 
 
 
 
1993
 
 
 
 
 
 
 
1993
 
 
 
 
1993
 
 
 
 
 
 
 
1994
 
 
 
 
 
 
 
 
1994—1995
 
 
 
 
 
 
 
 
1996—1997
 
 
 
 
 
 
 
 
1996
 
 
 
 
 
 
 
1997
 
 
 
 
 
 
 
1998—2000
 
 
 
 
 
 
 
1998
 
 
 
 
 
2001—2002
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2002—2003
 
 
 
 
 
 
 
 
2004—2005
 
 
 
 
 
2005
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2006—2007
 
 
 
 
 
 
 
 
2007
 
 
 
 
 
 
 
2008
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2008
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2009
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2009—2010
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2011
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2012—2013
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2014—2015
 
 
 
 
 
 
2016—2018
 
 
 
 
 
 
 
 
2018—2019
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2018—2019
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2020—2021

מדי שועריםעריכה

 
 
 
 
 
 
 
 
1998
 
 
 
 
1999
 
 
 
 
 
 
 
2001
 
 
 
 
 
 
מונדיאל 2002
(מדים עיקריים)
 
 
 
 
 
 
מונדיאל 2002
(מדים חלופיים)
 
 
 
 
 
2006—2007
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יורו 2012
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מונדיאל 2014
(מדים עיקריים)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מונדיאל 2014
(מדים חלופיים)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יורו 2016
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גביע הקונפדרציות 2017
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מונדיאל 2018
(מדים עיקריים)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מונדיאל 2018
(מדים חלופיים)

הלבשהעריכה

שנים יצרניות התלבושות
1992—1993 גרמניה  Adidas
1993—1996 ארצות הברית  Reebok
1997—2008 ארצות הברית  Nike
2008—ואילך גרמניה  Adidas

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כברית המועצות
  2. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  3. ^ 1 2 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל
  4. ^ לזרוק מונדיאל לפח
  5. ^ The Guardian, "Two die in Moscow World Cup rioting", 10.06.2002
  6. ^ בעיות בבית: על הכנותיה של רוסיה למונדיאל
  7. ^ הצרות של נבחרת רוסיה לקראת המונדיאל
  8. ^ עולה חדשה
  9. ^ רוסיה בדרך לשמינית הגמר, מצרים על סף הדחה
  10. ^ תשאלו את סרגיי: יוסיפוביץ על עלייה רוסית ראשונה מאז 1986
  11. ^ פתיחה מהסרטים: 0:5 לרוסיה על סעודיה
  12. ^ החמישייה הקאמרית: ערב גדול של רוסיה
  13. ^ מעצמה: רוסיה גברה על מצרים ועלתה לשמינית
  14. ^ מונדיאל 2018: רוסיה ניצחה את מצרים 1-3 והתקרבה לשמינית הגמר
  15. ^ בעלת הבית: 1:3 לנבחרת רוסיה על מצרים
  16. ^ חזרו ברגל: ספרד בהלם, רוסיה חוגגת
  17. ^ רוסיה באופוריה: צ'רצ'סוב לקח קרדיט, אקינפייב הפך לגיבור
  18. ^ בפנדלים: קרואטיה עלתה לחצי גמר המונדיאל
  19. ^ Ynet ספורט, "שחקני רוסיה השתמשו באמוניה במונדיאל", באתר ynet, 9 ביולי 2018
  20. ^ פרופ' גל דובנוב-רז, המרכז הרפואי שיבא, מה הקשר בין אמוניה לנבחרת רוסיה במונדיאל?, 10 ביולי 2018
  21. ^ "Russia's team wins most crushing victory in its history". TASS. 8 ביוני 2019. בדיקה אחרונה ב-11 בספטמבר 2019. 
  22. ^ "National Team Coefficients Overview" (PDF). UEFA.com. 
  23. ^ "בושה, צ'רצ'סוב צריך ללכת": ברוסיה זועמים אחרי התבוסה וההדחה
  24. ^ "Валерий Карпин — новый главный тренер сборной России". championat.com.  Unknown parameter |lang= ignored (|language= suggested) (עזרה)
  25. ^ "Контракт с Карпиным будет продлён, если сборная попадет в стыковые матчи отбора ЧМ-2022". ТАСС. בדיקה אחרונה ב-26 ביולי 2021. 
  26. ^ Россия не смогла обыграть Хорватию в первом матче под руководством Карпина
  27. ^ Сборная России обыграла Кипр, одержав первую победу при Карпине
  28. ^ 1 2 3 משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה
  29. ^ Россия — Мексика — 2:0
  30. ^ "Павел Садырин.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  31. ^ "Павел Фёдорович Садырин.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-16. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  32. ^ "Олег Романцев.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  33. ^ "Олег Иванович Романцев.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-16. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  34. ^ "Борис Игнатьев.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  35. ^ "Борис Петрович Игнатьев.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-16. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  36. ^ "Анатолий Бышовец.". rusteam.permian.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-16. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  37. ^ "Анатолий Фёдорович Бышовец.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-16. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  38. ^ "Валерий Газзаев.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  39. ^ "Валерий Георгиевич Газзаев.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-17. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  40. ^ אפילו יארטסב לא האמין
  41. ^ "Георгий Ярцев.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  42. ^ "Георгий Александрович Ярцев.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-18. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  43. ^ "Юрий Сёмин.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  44. ^ "Юрий Павлович Сёмин.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-20. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  45. ^ "Александр Бородюк.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  46. ^ "Александр Генрихович Бородюк.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-20. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  47. ^ "Гус Хиддинк.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  48. ^ "Гус Хиддинк.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-20. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  49. ^ "Дик Адвокат.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  50. ^ "Дик Адвокат.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-20. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  51. ^ "Фабио Капелло.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  52. ^ "Фабио Капелло.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-21. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2015. 
  53. ^ "Леонид Слуцкий.". rusteam.permian.ru. בדיקה אחרונה ב-18 ביולי 2016. 
  54. ^ "Леонид Слуцкий.". eu-football.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-06-21. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2016. 
  55. ^ "המחליף של סלוצקי. סטניסלב צ'רצ'סוב מונה למאמן נבחרת רוסיה". walla.co.il. בדיקה אחרונה ב-12 באוגוסט 2016. 
  56. ^ RSSSF, "Russia - Record International Players"
  57. ^ RSSSF, "Players Appearing for Two or More Countries"
  58. ^ Как менялась форма сборной России с 1992-го по 2015-й (ברוסית)
  59. ^ О царях и клоунах(ברוסית)
  60. ^ О царях и клоунах(ברוסית)
  61. ^ Эволюция формы сборной России (ברוסית)