נבחרת גרמניה בכדורגל

נבחרת גרמניה בכדורגל (בגרמנית: Deutsche Fußballnationalmannschaft), מוכרת גם בקיצור 'מאנשאפט', היא אחת מנבחרות הכדורגל הטובות בעולם. לזכותה ארבע זכיות בגביע העולם. הדירוג הנוכחי של נבחרת גרמניה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-11 בעולם, נכון ל-24 באוקטובר 2024; הניקוד הוא 1,703.59 – עלייה של 2 נקודות לעומת ניקוד קודם. דירוג השיא 1 נמדד לראשונה באוגוסט 1993, והדירוג הנמוך ביותר 22 נמדד לראשונה במרץ 2006.

נבחרת גרמניה בכדורגל
Deutsche Fußballnationalmannschaft

מידע כללי
כינוי	11 הלאומיים הנשרים מאנשאפט (הקבוצה)
התאחדות	התאחדות הכדורגל הגרמנית
השתייכות	UEFA
דירוג פיפ"א (24 באוקטובר 2024)	11       ‎+2‏
- ניקוד פיפ"א	1,703.59
- דירוג שיא	1 (נמדד באוגוסט 1993)
- דירוג שפל	22 (נמדד במרץ 2006)
מאמן	יוליאן נגלסמן
קפטן	אילקאיי גונדואן
מירב השערים	מירוסלב קלוזה (71)
מירב ההופעות	לותר מתאוס (150)
אתר רשמי
תלבושת
תלבושת בית תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
גרמניה 3 - 5 שווייץ (בזל, שווייץ; 5 באפריל 1908)
הניצחון הכי גדול
גרמניה 16 - 0 רוסיה (סטוקהולם, שוודיה; 1 ביולי 1912)
ההפסד הכי גדול
אנגליה 9 - 0 גרמניה (אוקספורד, אנגליה; 16 במרץ 1909)
גביע העולם בכדורגל
הופעות	20 (הראשונה ב-1934)
ההישג הטוב	זכייה: (4 פעמים) (1954, 1974, 1990, 2014)
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות	14 (הראשונה ב-1972)
ההישג הטוב	זכייה: (3 פעמים) (1972, 1980, 1996)

במשך תקופת חלוקת גרמניה בין השנים 1949 ו-1990 היו שתי נבחרות גרמניות: נבחרת גרמניה המזרחית ונבחרת גרמניה המערבית. הנבחרת זכתה שלוש פעמים בגביע העולם בכדורגל כנבחרת גרמניה המערבית (בשנים 1954, 1974 ו-1990) והופיעה שלוש פעמים נוספות בגמר (1966, 1982, 1986). כגרמניה המאוחדת זכתה פעם אחת (2014) והופיעה בגמר פעם נוספת (2002). כמו כן, גרמניה הופיעה בשישה גמרי אליפות אירופה וזכתה בשלושה (ב-1972 וב1980 כגרמניה המערבית. ב1996 זכתה לראשונה לאחר איחודה כנבחרת גרמניה).

היסטוריה

שנות ה-30 של המאה ה-20

נבחרת גרמניה לא השתתפה בגביע העולם הראשון בכדורגל שנערך בשנת 1930 עקב קשיים כלכליים שהיו כרוכים בהגעה לאורוגוואי, ולמעשה היה גם לטורניר גביע העולם היחיד בו היא לא השתתפה. הופעת הבכורה של גרמניה בגביע העולם הייתה במונדיאל 1934. גרמניה ניצחה את בלגיה בשמינית הגמר ואת שוודיה ברבע הגמר אך הפסידה בחצי הגמר לצ'כוסלובקיה, וסיימה במקום השלישי לאחר ניצחון על אוסטריה.

כעבור ארבע שנים השתתפה נבחרת גרמניה במונדיאל 1938, והודחה כבר בסיבוב הראשון לאחר הפסד לשווייץ. הנבחרת כללה כמה שחקנים מנבחרת אוסטריה לאחר שזו סופחה לגרמניה כמה חודשים לפני כן. הופעתה של הנבחרת במונדיאל זה הייתה גרועה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה גרמניה הודחה כבר בסיבוב הראשון, דבר שנשנה רק במונדיאל 2018 ובמונדיאל 2022.

1950

לאחר מלחמת העולם השנייה חולקה גרמניה לגרמניה המערבית ולגרמניה המזרחית. שתי הנבחרות הוחרמו בעקבות המלחמה ולא השתתפו במונדיאל 1950.

1954

נבחרת גרמניה המערבית העפילה למונדיאל 1954 שנערך בשווייץ, ורשמה את אחת ההפתעות הגדולות בתולדות גביע העולם, כאשר זכתה בתואר על חשבון הונגריה החזקה שהייתה המועמדת הבולטת לזכייה.

בשלב הבתים המוקדם נפגשו שתי הנבחרות, ונבחרת גרמניה הובסה בתוצאה 3–8. שני ניצחונות על טורקיה העלו את גרמניה לרבע הגמר. בשלב רבע הגמר ניצחה גרמניה את יוגוסלביה 0-2, ובחצי הגמר ניצחה את אוסטריה 1-6.

במשחק גמר מונדיאל 1954 שוב פגשה גרמניה את הונגריה, שלא נוצחה ב-32 משחקיה הקודמים. ההונגרים עלו ליתרון 0–2 בתוך 8 דקות, אך שער של מקס מורלוק וצמד שערים של הלמוט ראן, האחרון שבהם 6 דקות לסיום המשחק, קבעו מהפך 2–3 והכתירו את הגרמנים לאלופי עולם בפעם הראשונה.

ההצלחה בטורניר נקראה "הנס של ברן" ויצרה תחושת אוטופיה בגרמניה שלאחר המלחמה. לזכייה הגרמנית היה תפקיד משמעותי בביסוס היסודות האידאולוגיים שלאחר המלחמה בגרמניה המערבית.

מאמן הנבחרת בטורניר היה ספ הרברגר, ושחקנים בולטים בנבחרת היו מקס מורלוק, הלמוט ראן, הנס שפר, אוטמר ואלטר והקפטן פריץ ואלטר.

1958 עד 1970

גרמניה המערבית המשיכה להתבסס בצמרת העולמית של עולם הכדורגל. במונדיאל 1958 העפילה אלופת העולם לחצי הגמר, אך הפסידה לשוודיה ולצרפת וסיימה במקום הרביעי. במונדיאל 1962 הודחה גרמניה המערבית ברבע הגמר על ידי יוגוסלביה. במונדיאל 1966, תחת הדרכתו של הלמוט שן, גרמניה המערבית שיחקה כדורגל מצוין והעפילה עד למשחק הגמר מול אנגליה המארחת, אך הפסידה 2–4 בהארכה משלושער של ג'ף הרסט באחד ממשחקי הגמר המרתקים והשנויים במחלוקת בתולדות גביע העולם.

בשנת 1968 השתתפה לראשונה גרמניה המערבית במוקדמות אליפות אירופה בכדורגל אך לא הצליחה להעפיל לטורניר הגמר. הייתה זו הפעם היחידה בהיסטוריה שבה נבחרת גרמניה (או גרמניה המערבית) לא הצליחה להעפיל לטורניר בסדר גודל של אליפות אירופה או גביע העולם (טורניר הגמר כלל אז ארבע נבחרות בלבד, ויוקרתו עלתה רק מ-1980 והלאה, עת נזנחה שיטת הפיינל פור).

גרמניה המזרחית, לעומת זאת, החלה להשתתף במוקדמות אליפות אירופה כבר בשנת 1960 אך מעולם לא הצליחה להעפיל לטורניר הגמר.

במונדיאל 1970 ניצחה גרמניה המערבית בכל משחקיה בשלב הבתים וברבע הגמר ניצחה את אנגליה 2-3 בהארכה, לאחר שפיגרה במהלך המשחק 0–2, ובכך "נקמה" בה על ההפסד בגמר המונדיאל ארבע שנים קודם לכן.

בחצי הגמר הפסידה גרמניה המערבית בהארכה 3–4 לאיטליה, באחד המשחקים הגדולים בתולדות הכדורגל, שאף זכה לכינוי "משחק המאה", ובמהלכו הובקע מספר שיא של חמישה שערים בהארכה. גרמניה המערבית סיימה במקום השלישי לאחר ניצחון 0–1 על אורוגוואי וכוכב הנבחרת גרד מילר הוכתר כמלך שערי הטורניר עם עשרה שערים.

1971 עד 1974

בשנת 1971 מונה פרנץ בקנבאואר כקפטן הנבחרת המערב גרמנית והוביל אותה להצלחה כבירה ולזכייה באליפות אירופה ובגביע העולם.

גרמניה המערבית העפילה לראשונה בתולדותיה לאליפות אירופה בשנת 1972, כאשר במשחקי ההכרעה על העלייה לאליפות נגד אנגליה היא ניצחה 1–3 בומבלי וסיימה בתיקו 0-0 בגומלין באצטדיון האולימפי במערב ברלין.

בחצי הגמר ניצחה גרמניה המערבית את בלגיה 1-2 מצמד שערים של גרד מילר ובמשחק הגמר הביסה את ברית המועצות 0-3 מצמד שערים של גרד מילר ושער של הרברט וימר.

גרמניה המערבית נבחרה לארח את מונדיאל 1974 והעפילה באופן אוטומטי לטורניר הגמר. גם נבחרת גרמניה המזרחית העפילה לטורניר הגמר דרך טורניר המוקדמות, והשתתפה בגביע העולם בפעם היחידה בתולדותיה. שתי הנבחרות שובצו לאותו בית בשלב המוקדם ובמשחק על ראשות הבית ניצחה גרמניה המזרחית את גרמניה המערבית 0–1 במשחק טעון פוליטית. שתי הנבחרות העפילו לשלב הבתים השני, אלא בעוד שגרמניה המזרחית הפסידה לנבחרות הולנד וברזיל בדרך להדחתה מהטורניר בשלב זה, ניצחה גרמניה המערבית את יוגוסלביה, שוודיה ופולין והעפילה למשחק הגמר נגד הולנד. הגרמנים נקלעו לפיגור 0–1 כבר בדקה השנייה של משחק הגמר, אבל שערים של פול ברייטנר וגרד מילר קבעו מהפך, ניצחון 1–2 וזכייה שנייה בגביע.

1976 עד 1980

ביורו 1976 המשיכה גרמניה המערבית ביכולתה הגבוהה, אך לא הצליחה להגן על תארה כאלופת אירופה. גרמניה המערבית ניצחה בחצי גמר האליפות את יוגוסלביה 2-4 בהארכה, לאחר שפיגרה 0–2 במחצית המשחק בעזרת שלושער של דיטר מילר, אך הפסידה בגמר הטורניר לצ'כוסלובקיה 5-3 בבעיטות הכרעה לאחר 2-2 בתום המשחק. בדומה למשחק חצי הגמר, גם במשחק הגמר חזרה גרמניה המערבית מפיגור 0–2 לשוויון בתום 90 הדקות, אך בעיטת הכרעה לא מוצלחת של אולי הנס, מכוכבי הנבחרת המערב גרמנית ביורו 1972 ובמונדיאל 1974, העבירה את הכתר לצ'כוסלובקים.

במונדיאל 1978 הודחה גרמניה המערבית בשלב הבתים השני ויופ דרוואל מונה להיות מאמן הנבחרת.

ביורו 1980 שבה גרמניה המערבית וזכתה באליפות אירופה בפעם השנייה בתולדותיה. גרמניה המערבית ניצחה בשלב הבתים את צ'כוסלובקיה והולנד וסיימה בתיקו עם יוון. גרמניה המערבית עלתה למשחק הגמר נגד בלגיה, שבו ניצחה 1–2 מצמד שערים של הורסט הרובש. קלאוס אלופס סיים כמלך שערי הטורניר עם שלושה כיבושים.

1982 עד 1990

את מונדיאל 1982 פתחה גרמניה המערבית בהפסד מפתיע לאלג'יריה. בהמשך ניצחה את צ'ילה ואוסטריה במשחק שנוי במחלוקת ועלתה לשלב הבתים השני מהמקום הראשון בבית יחד עם אוסטריה, בעוד אלג'יריה שסיימה שלישית עם אותו מספר נקודות כמו השתיים לא עלתה עקב הפרש שערים נחות. האלג'ירים טענו לחוסר ספורטיביות במשחק שהתקיים בין הגרמנים לאוסטרים וטענו שתוצאת המשחק "סודרה" כך ששתי הנבחרות יעלו לשלב הבא.

בשלב הבתים השני סיימה גרמניה המערבית בתיקו 0-0 עם אנגליה וניצחה את ספרד המארחת 1–2. תיקו 0-0 בין אנגליה לספרד הבטיח לגרמנים מקום בחצי הגמר. במשחק דרמטי בחצי הגמר סיימה גרמניה המערבית בתיקו 3-3 עם צרפת לאחר הארכה, כשבתום 90 הדקות הייתה התוצאה 1-1. הגרמנים ניצחו 4–5 בבעיטות ההכרעה והעפילו למשחק הגמר מול איטליה. הגרמנים הפסידו במשחק הגמר 1–3 וסיימו במקום השני בטורניר. קרל היינץ רומיניגה היה המבקיע הבולט בנבחרת הגרמנית עם חמישה שערים.

יורו 1984 היה טורניר מאכזב לגרמנים מאחר שהודחו בו כבר בשלב הבתים, למרות היות הנבחרת אחת המועמדות הבכירות לזכות בתואר. בעקבות הטורניר חזר פרנץ בקנבאואר לנבחרת בתפקיד המאמן.

במונדיאל 1986 הגיעה גרמניה המערבית למשחק הגמר בפעם השנייה ברציפות, אך הפסידה לארגנטינה של דייגו מראדונה 3-2.

ביורו 1988 נבחרה גרמניה המערבית לארח את אליפות אירופה לראשונה בתולדותיה, אך אכזבה כשהפסידה בחצי הגמר להולנד 2-1.

מונדיאל 1990 היה גביע העולם האחרון שבו התמודדה גרמניה המערבית שלא כנבחרת גרמניה המאוחדת. גרמניה המערבית ניצחה את יוגוסלביה, איחוד האמירויות הערביות, הולנד, צ'כוסלובקיה, אנגליה בבעיטות הכרעה וארגנטינה במשחק הגמר. הגרמנים קבעו תקדים של הופעה שלישית רצופה במשחק גמר גביע העולם, ובניגוד לפעמיים הקודמות, גם זכו בו בניצחון 0–1 משער בבעיטת עונשין של אנדראס ברמה.

פרנץ בקנבאואר הפך לאדם השני (אחרי מאריו זגאלו) שזכה בגביע העולם הן כשחקן והן כמאמן, והראשון שעשה זאת כקפטן וכמאמן. כוכבי הנבחרת היו הקפטן לותר מתאוס, יורגן קלינסמן ורודי פלר. הייתה זו הזכייה השלישית של הנבחרת בגביע העולם.

1992 עד 1996

נבחרת גרמניה המאוחדת התבססה בעיקר על שחקני נבחרת גרמניה המערבית, כשהיא מחוזקת בשחקנים מזרח גרמניים כמתיאס זאמר ואולף קירסטן. ברטי פוגטס מונה למאמן הנבחרת במקום פרנץ בקנבאואר.

האתגר הראשון של נבחרת גרמניה המאוחדת היה יורו 1992. הגרמנים העפילו למשחק הגמר אך הפסידו באופן מפתיע לדנמרק 2-0. במונדיאל 1994 הודחה גרמניה באופן מפתיע כבר בשלב רבע הגמר על ידי בולגריה.

התואר הראשון שבו זכתה גרמניה כנבחרת מאוחדת היה ביורו 1996. הגרמנים ניצחו בשלב הבתים את צ'כיה ואת רוסיה וסיימו בתיקו עם איטליה כדי לסיים במקום הראשון בבית. ברבע הגמר ניצחה גרמניה את קרואטיה ובחצי הגמר הדיחה את אנגליה המארחת בבעיטות הכרעה, כפי שעשתה שש שנים קודם לכן. בגמר ניצחה גרמניה את צ'כיה 1–2, במשחק הראשון בהיסטוריה שהוכרע בשער זהב. את שני השערים לטובת גרמניה בגמר הבקיע אוליבר בירהוף.

מתיאס זאמר היה השחקן המצטיין באליפות. שחקנים בולטים נוספים היו יורגן קלינסמן, אוליבר בירהוף, השוער אנדראס קפקה ודיטר איילטס. הייתה זו הזכייה השלישית של נבחרת גרמניה, על גלגוליה השונים, באליפות אירופה.

1998 עד 2005

בתקופה זו שינתה נבחרת גרמניה את מאפייניה. בעוד בעבר, מ-1954 ואילך, הייתה זו נבחרת טורנירים טיפוסית, המצליחה להעפיל שלב אחרי שלב גם עת הפגינה יכולת אפורה, תוך הצגת יכולת מנטלית גבוהה המאפשרת חזרה ממצבי פיגור והכרעה במצבי שוויון, הפכה גרמניה נבחרת "פגיעה" יותר ו"דורסנית" פחות. מצד שני, בטורנירים כמו מונדיאל 2006 ו-2010 ויורו 2008 ו-2012, גרמניה הפגינה לרוב יכולת מלהיבה וכדורגל "שמח", יותר מאשר בתקופות קודמות. בנוסף, איישו את הנבחרת שחקנים רבים ממוצא זר, מה שאולי תרם לשינויים שהוזכרו.

אלופת אירופה הודחה בפעם השנייה ברציפות ברבע גמר גביע העולם לאחר תבוסה 0–3 לקרואטיה במונדיאל 1998. כעבור שנה השתתפה גרמניה לראשונה בגביע הקונפדרציות, אך הודחה כבר בשלב הבתים לאחר תבוסה מול ברזיל והפסד מפתיע לארצות הברית. הידרדרותה של הנבחרת המשיכה ביורו 2000, בעת שסיימה במקום האחרון בשלב הבתים.

במונדיאל 2002 רשמה הנבחרת התאוששות מהמשבר שתקף אותה, כאשר הגיעה למשחק הגמר מול ברזיל, שבו הפסידה 0–2. השוער אוליבר קאן נבחר לשחקן המצטיין בטורניר. על הנהגת חוליית הקישור היו אחראים שחקנים כמו מיכאל באלאק, דייטמר האמאן וברנד שניידר, בעוד שמירוסלב קלוזה היה החלוץ המוביל של הנבחרת וכבש חמישה שערים.

ביורו 2004 שוב כשלה גרמניה לעבור את שלב הבתים. כעבור שנה השתתפה גרמניה בפעם השנייה בגביע הקונפדרציות וסיימה במקום השלישי.

2006 עד היום

נבחרת גרמניה בזמן הנפת גביע העולם ב-2014

גרמניה נבחרה לארח את מונדיאל 2006 ולמרות הציפיות הנמוכות, הצליחה הנבחרת, תחת שרביט האימון של יורגן קלינסמן, להפגין כדורגל אטרקטיבי שהוביל אותה למקום השלישי בטורניר, לאחר הפסד בדקות הסיום של ההארכה בחצי הגמר לאיטליה וניצחון 1–3 על פורטוגל במשחק על המקום השלישי. מירוסלב קלוזה, שכבש פעם נוספת חמישה שערים, היה מלך השערים בטורניר. שחקנים בולטים נוספים בנבחרת היו לוקאס פודולסקי, מיכאל באלאק, פיליפ לאם והשוער ינס להמן.

תחת הדרכתו של יואכים לב, שהחליף את קלינסמן, הגיעה גרמניה לגמר יורו 2008 לאחר כישלונות בשני הקמפיינים האירופאים הקודמים שקיימה. גרמניה ניצחה בשלב הבתים את פולין ואת אוסטריה, הפסידה לקרואטיה ועלתה לרבע הגמר מהמקום השני בבית. ברבע הגמר ניצחה גרמניה את פורטוגל 2-3 ובחצי הגמר ניצחה את טורקיה 2-3 משער ניצחון דרמטי של פיליפ לאם בדקה ה-90. במשחק הגמר הפסידה גרמניה לנבחרתה של ספרד וסיימה במקום השני.

במונדיאל 2010 הגיעה גרמניה בפעם השנייה ברציפות למקום השלישי בטורניר. למרות הפסד לנבחרת סרביה בשלב הבתים, סיימה גרמניה במקום הראשון בבית, בעקבות ניצחונות על נבחרות אוסטרליה וגאנה. בשני משחקי הנוק-אאוט הראשונים של הטורניר רשמה גרמניה ניצחונות גבוהים, 4-1 על נבחרת אנגליה בשמינית הגמר ו-0–4 על ארגנטינה ברבע הגמר. בחצי הגמר הפסידה גרמניה 0–1 לספרד, וסיימה את הטורניר בניצחון על אורוגוואי 3-2 במשחק על המקום השלישי. שחקן הנבחרת תומאס מילר כבש חמישה שערים בטורניר, חלק את מעמד מלך השערים עם שלושה שחקנים אחרים, וזכה בפרס נעל הזהב של הטורניר. מילר זכה גם בפרס השחקן הצעיר הטוב ביותר בטורניר. מבקיע בולט נוסף של הנבחרת במונדיאל זה היה מירוסלב קלוזה, שעם ארבעה שערים בטורניר השתווה לבן ארצו גרד מילר במקום השני בטבלת הכובשים המצטיינים של כל הזמנים בגביע העולם בכדורגל.

ביורו 2012 הוגרלה גרמניה לבית שהוגדר כ"בית המוות", לצד נבחרות הולנד, פורטוגל ודנמרק. גרמניה ניצחה בכל שלושת משחקיה בשלב הבתים, ועלתה לשלב רבע הגמר מהמקום הראשון בבית. בשלב רבע הגמר גברה גרמניה על נבחרת יוון בתוצאה 2–4, אך בחצי הגמר הפסידה 1–2 לנבחרת איטליה.

במונדיאל 2014 זכתה גרמניה בטורניר בפעם הרביעית בתולדותיה ולראשונה כנבחרת מאוחדת. גרמניה פתחה את שלב הבתים בניצחון 0–4 על פורטוגל ובהמשך סיימה בתיקו עם גאנה וניצחה את ארצות הברית וסיימה במקום הראשון בבית. בשמינית הגמר ניצחה גרמניה את אלג'יריה וברבע הגמר גברה על צרפת 0–1. בחצי הגמר הביסה גרמניה את ברזיל 1-7, והנחילה לה את הפסדה הגדול ביותר אי פעם. במשחק הגמר גברה על ארגנטינה לאחר הארכה, משער של מריו גצה בדקה ה-113 וניצחה 0–1. תומאס מילר הצטיין בנבחרת הגרמנית עם חמישה שערים ושלושה בישולים. שחקנים בולטים נוספים בנבחרת היו השוער מנואל נוייר, מאטס הומלס, פיליפ לאם וטוני קרוס.

ביורו 2016 סיימה גרמניה ראשונה בשלב הבתים לאחר ניצחון על אוקראינה, תיקו מול פולין וניצחון על צפון אירלנד. בשמינית הגמר הביסה גרמניה את סלובקיה 0–3 וברבע הגמר ניצחה את איטליה בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 1-1. זו הייתה הפעם הראשונה בה גרמניה מנצחת את איטליה בטורניר רשמי. זו גם הייתה הפעם השישית ברציפות בה גרמניה מעפילה לחצי גמר של טורניר גדול (אליפות עולם או אליפות אירופה) ופעם שלישית ברציפות שהיא עושה זאת באליפות אירופה. בחצי הגמר הפסידה גרמניה לצרפת 0–2. בשנת 2017 זכתה הנבחרת הגרמנית לראשונה בגביע הקונפדרציות לאחר ניצחון במשחק הגמר על צ'ילה 0–1, זאת אף על פי שהתייצבה לטורניר בסגל משני.

את מונדיאל 2018 פתחה גרמניה עם הפסד מפתיע 0–1, למקסיקו. במשחק השני ניצחה 1–2 את שוודיה, משער ניצחון של טוני קרוס, שהובקע בדקה ה-95. במשחק השלישי הייתה זקוקה גרמניה לניצחון על מנת להעפיל לשמינית הגמר. במשחק זה הפסידה גרמניה 0–2 לדרום קוריאה משני שערים שהובקעו בתוספת הזמן. עקב ההפסד סיימה גרמניה את שלב הבתים במקום האחרון והודחה מהטורניר. זו הייתה הפעם הראשונה מאז מונדיאל 1938 שגרמניה מודחת בשלב הראשון של אליפות העולם, והפעם הראשונה בתולדות הנבחרת שהיא מודחת בשלב הבתים.

ההפסד לדרום קוריאה נמשך עם שוויון 0-0 עם נבחרת צרפת במסגרת ליגת האומות של אופ"א והפסד 0–3 נגד נבחרת הולנד באותו הטורניר והפסד נוסף נגד נבחרת צרפת 1–2 מה שהווה, פעם ראשונה בהיסטוריה של נבחרת גרמניה בה היא לא מצליחה לנצח ארבעה משחקים רצופים במסגרות רשמיות. התוצאות הללו הורידו את נבחרת גרמניה בדירוג פיפ"א עד למקום ה-14.

בנובמבר 2020, במסגרת ליגת האומות 2020/2021 הובסה נבחרת גרמניה 0–6 על ידי נבחרת ספרד, הייתה זו התבוסה הגבוהה ביותר בתולדות הנבחרת (לא כולל נבחרת גרמניה המערבית).

ביורו 2020 גרמניה הודחה בשמינית הגמר בתוצאה 2:0 לנבחרת אנגליה.

במונדיאל 2022 גרמניה הודחה בשלב הבתים במונדיאל בפעם השנייה ברציפות לאחר שפתחה את משחקיה בהפסד מפתיע 2-1 ליפן. בהמשך היא סיימה בתיקו 1-1 עם ספרד וגברה על קוסטה ריקה 2-4, אולם זה הספיק לה רק למקום השלישי בבית והיא הודחה עקב הפרש שערים פחות טוב מזה של ספרד שסיימה במקום השני עם אותו מספר נקודות.

גרמניה אירחה את יורו 2024. בשלב הבתים היא הביסה את סקוטלנד 1-5 במשחק הפתיחה של הטורניר ולאחר מכן גברה 0-2 על הונגריה. גרמניה סיימה ראשונה בבית לאחר שסיימה בתיקו 1-1 עם שווייץ והעפילה לשמינית הגמר. בשמינית הגמר גברה גרמניה על דנמרק 0-2 והעפילה לרבע הגמר. ברבע הגמר הפסידה גרמניה לספרד 2-1 משער שהובקע דקה לסיום ההארכה.

כל גביעי העולם

נבחרת גרמניה המערבית בכדורגל במשחקי מקסיקו 1970 על בול מאל סלוודור

שנה	הישג	משחקים	ניצחונות	תיקו*	הפסדים	שערי זכות	שערי חובה
גרמניה לפני החלוקה
1930	לא נרשמה
1934	מקום שלישי	4	3	0	1	11	8
1938	שמינית גמר	2	0	1	1	3	5
כגרמניה המערבית
1950	הושעתה מהטורניר
1954	מקום ראשון	6	5	0	1	25	14
1958	מקום רביעי	6	2	2	2	12	14
1962	רבע גמר	4	2	1	1	4	2
1966	מקום שני	6	4	1	1	15	6
1970	מקום שלישי	6	5	0	1	17	10
1974	מקום ראשון	7	6	0	1	13	4
1978	שלב הבתים השני מקום 3/4	6	1	4	1	10	5
1982	מקום שני	7	3	2	2	12	10
1986	מקום שני	7	3	2	2	8	7
1990	מקום ראשון	7	5	2	0	15	5
גרמניה לאחר האיחוד
1994	רבע גמר	5	3	1	1	9	7
1998	רבע גמר	5	3	1	1	8	6
2002	מקום שני	7	5	1	1	14	3
2006	מקום שלישי	7	5	1	1	14	6
2010	מקום שלישי	7	5	0	2	16	5
2014	מקום ראשון	7	6	1	0	18	4
2018	שלב הבתים מקום 4/4	3	1	0	2	2	4
2022	שלב הבתים מקום 3/4	3	1	1	1	6	5
2026
סה"כ	20/22	112	68	21	23	232	130

• משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה

כל אליפויות אירופה

שנה	הישג	משחקים	ניצחונות	תיקו*	הפסדים	שערי זכות	שערי חובה
כגרמניה המערבית
1960	לא נרשמה
1964
1968	לא העפילה
1972	מקום ראשון	2	2	0	0	5	1
1976	מקום שני	2	1	1	0	6	4
1980	מקום ראשון	4	3	1	0	6	3
1984	שלב הבתים מקום 3/4	3	1	1	1	2	2
1988	חצי גמר	4	2	1	1	6	3
גרמניה לאחר האיחוד
1992	מקום שני	5	2	1	2	7	8
1996	מקום ראשון	6	4	2	0	10	3
2000	שלב הבתים מקום 4/4	3	0	1	2	1	5
2004	שלב הבתים מקום 3/4	3	0	2	1	2	3
2008	מקום שני	6	4	0	2	10	7
2012	חצי גמר	5	4	0	1	10	6
2016	חצי גמר	6	3	2	1	7	3
2020	שמינית גמר	4	1	1	2	6	7
2024	רבע גמר	5	3	1	1	11	4
2028
סה"כ	14/17	58	30	14	14	89	59

• משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה

גביע הקונפדרציות

שנה	השתתפה בתור	הישג	משחקים	ניצחונות	תיקו	הפסדים	שערי זכות	שערי חובה
1992	לא העפילה
1995
1997
1999	אלופת אירופה 1996	שלב הבתים מקום 3/4	3	1	0	2	2	6
2001	לא העפילה
2003
2005	מארחת מונדיאל 2006	מקום שלישי	5	3	1	1	15	11
2009	לא העפילה
2013
2017	זוכת מונדיאל 2014	מקום ראשון	5	4	1	0	12	5
סה"כ		3/10	13	8	2	3	29	22

ליגת האומות של אופ"א

שנה	דרג	הישג	משחקים	ניצחונות	תיקו*	הפסדים	שערי זכות	שערי חובה
2018-2019	א	שלב הבתים מקום 3/3	4	0	2	2	3	7
2020-2021	א	שלב הבתים מקום 2/4	6	2	3	1	10	13
2022-2023	א	שלב הבתים מקום 3/4	6	1	4	1	11	9
2024-2025	א
2026-2027	א
סה"כ			16	3	9	4	24	29

• משחקי תיקו כוללים גם משחקים שהוכרעו בבעיטות הכרעה

סגל הנבחרת

סגל הנבחרת ביורו 2024.

הנתונים מעודכנים נכון ל-5 ביולי 2024.

מס'	עמדה	שם	תאריך לידה	הופעות	שערים	מועדון
1	שוער	מנואל נוייר	27 במרץ 1986	124	0	באיירן מינכן
12	שוער	אוליבר באומן	2 ביוני 1990	0	0	הופנהיים
22	שוער	מארק-אנדרה טר שטגן	30 באפריל 1992	40	0	ברצלונה
2	הגנה	אנטוניו רודיגר	3 במרץ 1993	74	3	ריאל מדריד
3	הגנה	דויד ראום	22 באפריל 1998	24	0	ר.ב. לייפציג
4	הגנה	יונתן טאה	11 בפברואר 1996	29	0	באייר לברקוזן
6	הגנה	יוזואה קימיך	8 בפברואר 1995	91	6	באיירן מינכן
15	הגנה	ניקו שלוטרבק	1 בדצמבר 1999	14	0	בורוסיה דורטמונד
16	הגנה	ולדמאר אנטון	20 ביולי 1996	4	0	שטוטגרט
18	הגנה	מקסימיליאן מיטלשטאדט	18 במרץ 1997	8	1	שטוטגרט
20	הגנה	בנימין הנריכס	23 בפברואר 1997	16	0	ר.ב. לייפציג
24	הגנה	רובין קוך	17 ביולי 1996	9	0	איינטרכט פרנקפורט
5	קשר	פסקל גרוס	15 ביוני 1991	8	1	ברייטון
8	קשר	טוני קרוס	4 בינואר 1990	114	17	ריאל מדריד
10	קשר	ג'מאל מוסיאלה	26 בפברואר 2003	34	5	באיירן מינכן
11	קשר	כריס פיהריך	9 בינואר 1998	5	0	שטוטגרט
17	קשר	פלוריאן וירץ	3 במאי 2003	23	3	באייר לברקוזן
19	קשר	לרוי סאנה	11 בינואר 1996	65	13	באיירן מינכן
21	קשר	אילקאיי גונדואן (קפטן)	24 באוקטובר 1990	82	19	ברצלונה
23	קשר	רוברט אנדריך	22 בספטמבר 1994	10	0	באייר לברקוזן
25	קשר	אמרה ג'אן	12 בינואר 1994	47	2	בורוסיה דורטמונד
7	חלוץ	קאי האברץ	11 ביוני 1999	51	18	ארסנל
9	חלוץ	ניקלאס פילקרוג	9 בפברואר 1993	21	13	בורוסיה דורטמונד
13	חלוץ	תומאס מילר	13 בספטמבר 1989	131	45	באיירן מינכן
14	חלוץ	מקסימיליאן באייר	17 באוקטובר 2002	2	0	הופנהיים
26	חלוץ	דניז אונדב	19 ביולי 1996	3	0	שטוטגרט

שחקנים מפורסמים

• לוקאס פודולסקי
• מסוט אוזיל
• סאמי ח'דירה
• קלאוס אאוגנטאלר
• שטפן אפנברג
• אוליבר בירהוף
• מיכאל באלאק
• מירוסלב קלוזה
• אנדראס ברמה
• פרנץ בקנבאואר
• פאול ברייטנר
• אווה זלר
• אולי הנס
• פריץ ואלטר
• מתיאס זאמר
• ינס להמן
• ספ מאייר
• גרד מילר
• לותר מתאוס
• אנדראס מולר
• גונטר נצר
• האנס שפר
• ברטי פוגטס
• מריו גומז
• רודי פלר
• אוליבר קאן
• יורגן קולר
• יורגן קלינסמן
• קרל היינץ רומניגה
• פביאן ארנסט
• תומאס מילר
• פיליפ לאם
• בסטיאן שווינשטייגר
• מנואל נוייר
• פר מרטסקר
• מרקו רויס
• מריו גצה
• טוני קרוס
• מארק אנדרה טר שטגן

שיאי שחקנים

נכון ל-14 באוקטובר 2024.

שחקנים מודגשים הנם שחקנים פעילים בנבחרת.

שיאני ההופעות

לותר מתאוס שיאן ההופעות (150) של נבחרת גרמניה בכל הזמנים.

דירוג	שחקן	שנים בנבחרת	הופעות	שערים
1	לותר מתאוס	1980–2000	150	23
2	מירוסלב קלוזה	2014-2001	137	71
3	תומאס מילר	2010-הווה	131	45
4	לוקאס פודולסקי	2014-2004	130	49
5	מנואל נוייר	2009-הווה	124	0
6	בסטיאן שוויינשטייגר	2016-2004	121	24
7	טוני קרוס	2010- 2024	114	17
8	פיליפ לאם	2014-2004	113	5
9	יורגן קלינסמן	1998-1987	108	47
10	יורגן קולר	1986 - 1998	105	2

מלכי השערים

מירוסלב קלוזה מלך השערים (71) של נבחרת גרמניה בכל הזמנים.

דירוג	שחקן	שנים בנבחרת	שערים	הופעות	ממוצע למשחק
1	מירוסלב קלוזה	2014-2001	71	137	0.52
2	גרד מילר	1974-1966	68	62	1.1
3	לוקאס פודולסקי	2016-2004	49	130	0.38
4	רודי פלר	1983–1994	47	90	0.52
	יורגן קלינסמן	1998-1987		108	0.44
6	קרל היינץ רומניגה	1986-1976	45	95	0.47
	תומאס מילר	2010– הווה		131	0.34
8	אווה זלר	1958–1970	43	72	0.6
9	מיכאל באלאק	2001–2009	42	98	0.43
10	אוליבר בירהוף	2002-1996	37	70	0.53

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של נבחרת גרמניה בכדורגל (בגרמנית)

• נבחרת גרמניה בכדורגל, ברשת החברתית פייסבוק
• נבחרת גרמניה בכדורגל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• נבחרת גרמניה בכדורגל, ברשת החברתית אינסטגרם
• נבחרת גרמניה בכדורגל, סרטונים בערוץ היוטיוב
• יעקב זיו, לאב אמיץ: נבחרת גרמניה, באתר nrg‏, 23 במאי 2010