מחזור הווסת בתרבות
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
|
נשים בכל רחבי העולם מקבלות את מחזור הווסת. ישנם הבדלים תרבותיים רבים סביב האופן שבו החברות רואות את התופעה המתרחשת אחת לחודש.
כבר מהתקופה הפרהיסטורית ישנם סיפורים ואגדות על המחזור והם אפיינו את דם הווסת כקדוש; מתנה מהאלים או כעונש על חטא.
רוב דתות העולם והחברות התעשייתיות המערביות רואות במחזור, בדרגות חומרה שונות, כסימן לטומאה ולכן על נשים אלו להיות בזמן זה בבידוד ואסורות מלזהם את האנשים ואת המקומות הקדושים. הדתות הן הגורם המשמעותי ביותר להתייחסות לווסת בפחד ובבושה.
בחלק מהחברות המסורתיות מועידים לנשים בזמן הווסת מרחב נפרד. יש הרואים במתן המקום הנפרד כמועיל לאישה, מקום מעצים ומגונן על האישה שתוכל לנוח ממטלות היום-יום ויש הרואים בכך גירוש של האישה בשל היותה טמאה.
ב-28 במאי חל יום הווסת הבינלאומי. יום זה נבחר בשל אורך המחזור של 28 ימים בממוצע ו-5 ימי דימום. ביום זה מבקשים להעלות את המודעות להיגיינה נכונה בימי הדימום, בעיקר במקומות מוכי אסונות טבע ומלחמה, בהם ההוצאה על מוצרי היגיינה יקרה לנשים וכן על כך שישנן מדינות בעיקר באפריקה ובאסיה בהן נערות נעדרות מבית הספר בימי הדימום, בשל העדר בבתי הספר מים זורמים, שירותים נגישים ומוצרי ספיגה.[1]
יחס הדתות והאמונות למחזור הווסת
עריכהיהדות
עריכה
ערך מורחב – נידה
אחד מאבות הטומאה ביהדות היא אישה שהינה זבה ובנידה.
עם הופעת הווסת אצל האישה ועד שטבלה, אסור לבעל ולאישה לקיים יחסי אישות. הם אסורים אף בכל התנהגות של חיבה ומצווים להיות רחוקים זה מזו. חל איסור לשכב באותה מיטה ולא להעביר חפץ מיד ליד.
לפי התורה על האישה לשמור נידה שבעה ימים מהיום שהבחינה בדם:”אִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ-שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ, יִטְמָא; וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו, יִטְמָא” (ויקרא,פרק ט"ו).
בימי המחזור נאסר על האישה לגעת באנשים או בחפצים ובימי בית המקדש נאסר על האישה להיכנס לבית המקדש ולאכול מן הקורבנות. בתיעוד מימי הביניים מוזכרות קהילות בהן מנעו מנשים בזמן נידה מלהיכנס לבית הכנסת וכן הנשים היו לובשות בגדים מזהים. היו אף קהילות שניהלו רישומים על זמני הטבילה של הנשים.[2]
כיום מתירים לאישה בנידה להתפלל בבית הכנסת או בכותל המערבי, אך אסור לה להביט אל ספר התורה או לנשקו. אישה בזמן שיש לה עדיין דימום, מומלץ שלא תבקר בבית הקברות.[3]
לאחר שפסק הדם והאישה בדקה שהיא נקיה, "הפסק טהרה", היא צריכה לבדוק את עצמה במשך שבעה ימים, "שבעה נקיים" ולאחריהם עליה לטבול במקווה בשעות שלאחר השקיעה.
איסורי נידה בטלים לאחר שהדם פסק ורק לאחר שהאישה טבלה במקווה טהרה. כל עוד לא טבלה האישה, ואפילו עבר זמן רב מאז פסק הדם – נשארים בעינם כל האיסורים.[4]
שומרונים
עריכההשומרונים נצמדים לכתוב בתורה ולכן על האישה השומרונית לשמור נידה 7 ימים. על האישה להודיע לאחרים על שהיא בנידה על-מנת שלא יגעו בה ולא יעבירו לה חפצים. בדרך-כלל משתמשות הנשים בכלים וחפצים מיוחדים המוקצים לימים אלה, כל כלי או חפץ בו נוגעת האישה בימי נידתה חייב לעבור לאחר מכן שטיפה במים. אם לאשה יש תינוק יונק, היא מטמאת אותו יחד איתה ומטהרת אותו במים לאחר שתקופת הנידה מסתיימת. אסור לאשה לעסוק בימים אלה בעבודות הבית, בבישול האוכל לבני הבית, טיפול בילדים ותפקידים אלה מבוצעים בדרך-כלל בידי אב המשפחה, או שהנשים האחרות במשפחה עוזרות אחת לשנייה בתקופות אלו. נשים שומרוניות רבות, נהנות מאד בשבוע הנידה, שכן הן יכולות לנוח או לבלות עם נשים אחרות שגם הן בשבוע נידתן. אחרי שנגמר שבוע הנידה, האישה טובלת במים וחוזרת לטהרתה.
בעוד שביהדות מושם דגש על הטומאה של האישה במחזור, אצל השומרונים האישה פורשת כדי שתוכל לנוח.[5]
אסלאם
עריכההאסלאם מכיר בכך שהמחזור הוא המציאות הביולוגית והרוחנית של הבאת חיים. ולכן באסלאם אין האישה בזמן הווסת נחשבת לטמאה אלא רק הדם עצמו טמא.
דת זו מאפשרת לגבר לשבת, לאכול ולחיות חיים נורמליים עם אשתו בזמן במחזור, אך חל איסור מוחלט של מגע מיני. ”אמור: זה פגיעה (מצב כואב); לכן יש להתרחק מהנשים בזמן הפרשות הווסת ולא להתקרב אליהן עד שיהיו נקיות; לאחר מכן, כאשר יתנקו, היכנסו אליהם כפי שציווה אללה אתכם; בוודאי אללה אוהב את מי שפונים הרבה (אליו), והוא אוהב את מי שמטהרים את עצמם.” (הקוראן פסוק 2:222)
אחת מנשותיו של הנביא מוחמד סיפרה,”בזמן ששכבתי עם הנביא מתחת לסדין צמר בודד, קיבלתי את הווסת. חמקתי ולבשתי את הבגדים למחזור. הוא אמר, 'יש לך ניפאס (מחזור)?' השבתי, 'כן'. אחר כך הוא התקשר אליי וגרם לי לשכב איתו מתחת לאותו סדין.” לאחר סיום המחזור חייבת האישה לעבור טקס היטהרות.[2]
לאישה מדממת אסור להתפלל אך מותר לה להיכנס למסגד ולהשתתף בהתכנסויות הקשורות לאסלאם. אסור לצום בימי הווסת ולכן אם הם חלים בחודש הרמאדן היא לא תצום. מותר לה לעלות לרגל ולהקיף את הכעבה.
בחלקים רבים של פקיסטן, המדינה המוסלמית הפטריאכלית, נושא הווסת הוא טאבו תרבותי; נמנעים מלדבר על הנושא וגם רוב הנערות לא מקבלות חינוך מיני והסבר על ההיגיינה הנדרשת. החל משנת 2017 ארגונים בינלאומיים וארגונים לא ממשלתיים החלו להשקיע בתחום ההסברה וההיגיינה של הנערות. למרות תרומה זו, עדיין הנערות חשות בושה, הן אינן מרגישות בנוח בימי הווסת בבית הספר ומעדיפות להישאר בבית.
שונה הוא בכפרים שבקבוצה האתנית בפקיסטן, הקאלאש (אנג' Kalash), הגרים בחבל צ'יטרל בצפון-מערב פקיסטן, בזמן הווסת הנשים והנערות נשלחות ל"בית הווסת" (הבשאלני) שמחוץ לכפר. רק כשהדימום נפסק הן שבות להיות טהורות. "בית הווסת" נחשב למקום "הקדוש ביותר" של הכפר, המכובד על ידי גברים, ומשמש כמרכז מארגן של נשים לביסוס ושימור של סולידריות ועוצמה מגדרית. נשות קאלאש, יכולות להמשיך לעבוד בשדות או לנוח במהלך הווסת שלהן. הרעיון הוא שדם הווסת מסמן את הגוף כקדוש, הן לא טהורות בימים אלה, אך מקבלות יחס של כבוד בחברה.[6]
נצרות
עריכהבתקופה המוקדמת של הנצרות הווסת נחשבה כחלק מהפונקציות הגופניות של האישה ולכן לא הוגדרה כחטא.
בתקופה מאוחרת יותר החל ויכוח האם מותר לנשים בזמן המחזור להשתתף בטקס מיסת לחם הקודש. עד לעת החדשה יחסי מין בעת הווסת נחשבו לחטא חמור המוביל ללידת ילדים נכים או ילדים שהשטן שוכן בקרבם. במאה ה־16 נחלש האיסור וחלק מגדולי הכנסייה הגדירו את המעשה 'חטא בר-כפרה' ואפילו מעשה מוצדק במקרים של 'תשוקה בלתי נשלטת' או 'ריב משפחתי'.[2]
כיום ישנם הבדלים בין הזרמים השונים של הנצרות, כאשר בנצרות האורתודוקסית, הנשים עצמן בוחרות שלא להגיע לכנסייה בימי המחזור.
בודהיזם
עריכההבודהיזם רואה בהפרשת הדם הווסתית כתופעה טבעית שיש לעבור כל חודש. במהלך תקופת הווסת האיזון הרגשי של הנשים חלש והן זקוקות לתמיכה דתית.
בסוטרה "קערת הדם" מסופר על מודגליאנה, תלמידו של בודהה, המפורסם בכוחו המאגי, העל-טבעי, שירד לגיהנום להציל את אמו. הוא מצא אותה בחברת נשים אחרות כשהן מיוסרות כי סוהרות הגיהנום הכריחו אותן לשתות את דם הווסת שלהן, כעונש על שדם הווסת מזהם את האדמה ופוגע באלי האדמה ואף נשפך אל הנהרות ומזהם את המים שמהם מכינים תה לקדושים.
בבודהיזם העתיק, דם הווסת נמצא קבוע ברחם ומתערבב עם הזרע הגברי ליצירת העובר. דם זה הוא המזין את העובר, ולאחר הלידה גם עולה אל השדיים המזינות את התינוק.
שינטואיזם
עריכהבמרכז דת השינטו יש סגידה ל"קאמי" שהן רוחות, נשמות שנמצאות בכל מקום, בטבע ובאנשים. השינטואיזם מדגיש את האסתטיקה והניקיון הפיזי ולכן דם הווסת הוא טאבו. ייתכן שתפיסה זו מושפעת מסוטרה "קערת הדם" שבבודהיזם ושם נידונות הנשים לגיהנום על חטא דם הווסת המזהם. אישה בווסת מטמאת את המקומות הקדושים ואף הגבר שהיה עימה במגע, מומלץ שלא יגיע למקדש. בעשרות השנים האחרונות מספרות נשים יפניות, אשר נכנסו למקדשים, שלא נשאלו בכניסה האם הן בזמן הווסת, והן יכלו להגיע לכל מקום במקדש בו הותר לגבר להיכנס.[7]
ביפן ישנן שתי דתות מרכזיות, השינטואיזם והבודהיזם ולשתיהן ישנה השפעה על ההתייחסות למחזור הווסת. בחלק מזרם הבודהיזם ביפן הן נחשבות לטמאות ומורחקות בזמן זה מהמקדשים.[8] בסרי לנקה נאסר גם על בעליהן, שהיו איתן בבית, להיכנס למקדשים. בבהוטן הווסת לא נחשבת ללא טהורה, אלא להפך, היא קדושה וטהורה ומהווה את מקור החיים.
בסקר שנערך ביפן בשנת 2021 בקרב 2,000 נשים יפניות בין הגילאים 15 עד 24, הדגישו התוצאות את הסטיגמה כי הנשים הצעירות מתביישות בתקופת המחזור לקנות לעצמן תחבושות סניטריות או לבקש מהוריהן לקנות אותן עבורן. חלקן אמרו שהן היו נבוכות כשקולגות או חברים שלהן ידעו שהן במחזור.[9]
הינדואיזם
עריכהמבחינה תרבותית בחלקים רבים של הודו, הווסת נחשבת לדבר מלוכלך ולא טהור. בעבר רק אזכור של הנושא היה טאבו ואפילו עד היום נראה שההשפעות התרבותיות והחברתיות מהוות מכשול לקידום הידע בנושא. נערות ונשים רבות כפופות להגבלות בחיי היומיום שלהן רק בגלל שהן במחזור. אי כניסה לחדר "פוג'ה" היא ההגבלה העיקרית בקרב בנות עירוניות ואילו אי כניסה למטבח היא ההגבלה העיקרית בקרב הבנות הכפריות בזמן הווסת. נערות ונשים במחזור מוגבלות גם להתפלל תפילות ולגעת בספרי קודש. הנשים במחזור אינן נקיות ולכן האוכל שהן מכינות הוא מזוהם. בחלקים מסוימים בהודו ישנה מגבלה על אישה במחזור, במזון שהיא אוכלת. אסור גריל, תמרהינדי וחמוצים, מחשש שמזונות אלו יפסיקו את המחזור. אסור להן להיות ליד מקומות או סמלים קדושים. בתום הווסת עליה לקיים טקס שטיפה.[10]
מנהגים בקבלת הווסת בפעם הראשונה
עריכהקהילות יהודיות בעולם
עריכהנשים ממוצא טורקי ערכו חגיגות לנשות המשפחה. לנערה מחלאב שבסוריה, אמה ודודותיה ערכו לה מסיבה והוגש מאכל מיוחד. נערות אשכנזיות סיפרו על סטירה שקיבלו מאמן, נגד עין הרע וגם אזהרה מהמיניות והחשש מהיריון הצפוי בעתיד. אימה של נערה יהודייה בתימן שפכה על ידיה של בתה חמאה מומסת מעל קערה, פוררה חתיכות של לחם אל תוך הקערה והסבירה לבת שהמשמעות של הטקס היא שמעשי ידיה תמיד יהיו מבורכים ושידיה יעניקו תמיד צדקה לעניים. ביהדות אלג'יריה היה נהוג שהאם הכינה לכבוד האירוע ספינג' והנערה קיבלה במתנה תכשיט מזהב. באתיופיה עם קבלת הווסת הראשונה האם הכינה לבתה דייסה מיוחדת והגישה לה אותה מחוץ לבקתה לעיני כל. הטקס כלל רק את האם והבת אך נעשה בפומבי, וכך נודע לכולם שהבת בגרה ומעכשיו היא תבלה שבוע במשך כל חודש ב"בקתת הדם" שבשולי הכפר.
בקהילה היהודית שהגיעה לישראל מאפגניסטן, נערך טקס חניכה לנערה עם קבלת הווסת הראשונה. את הטקס ערכה האישה המבוגרת במשפחה שבישלה נזיד אדום העשוי מעדשים אדומות, פרוסות של סלק ומיץ רימונים. אל הטקס הוזמנו הנשים במשפחה, והתפקיד של האישה המבוגרת היה לערוך לבת את בחינות הכניסה לבגרות. הבחינות כללו א. בחינת הסבלנות: על הנערה להתיר פקעת סבוכה של חוטים או להפריד בין הזרעים השונים של תערובת דגנים. ב. מבחן החריצות: הנערה מילאה את מטלות הבית. ג. מבחן החוכמה שבו היה על המתבגרת להבין את מוסר ההשכל של הסיפור שסיפרה לה האישה המבוגרת במהלך הטקס. הסיפור הוא על הנערה העצלנית שאינה מבצעת את המטלות שאמה מטילה עליה. היא לא מכבסת, לא מבשלת ואפילו לא קמה לנעול את שער החצר. קוף ענק ראה את השער פתוח ונכנס אל החצר. הוא ביקש לאכול ואחר-כך הוא דורש לשכב עם הבת העצלנית. מוסר ההשכל הוא שהעצלות יכולה להביא לאסון ושיש לשמור על השער סגור. בתום הטקס, כאשר הנערה עברה את המבחנים בהצלחה, היו מחלקים סוכריות לבנות ומברכים את הנערה "שמזלך יהא לבן". משלב זה ואילך הנערה הייתה בשלה לשידוך. עם עליית הקהילה לישראל דעך המנהג.
הטקסים השונים מבטאים את מכלול הרגשות של המשפחה, בעיקר של האם, עם התבגרותה המינית של הבת. מחד שמחים שתהליך הבגרות תקין והיא הפכה לאישה פורייה, מאידך, החשש לפגיעות מיניות ואי שמירת הצניעות.[11]
פיליפינים
עריכהכאשר נערה בפיליפינים מקבלת את הווסת הראשונה, זה יום המציין מעבר מילדות לבגרות. אימה שוטפת לה את התחתונים עם מים בלבד ומורחת אותם על פניה, כך על פי האמונה, ניתן למנוע הופעת פצעי בגרות בעתיד. האם גם מבקשת מהבת לקפוץ שלוש מדרגות ברצף. המדרגות מסמלות את מספר ימי המחזור בחודש שיהיו לנערה. אפשר כתחליף להימנע מעשיית אמבטיה ולשפוך מים על הראש שלוש פעמים.[12]
דרום אפריקה
עריכהנערה בדרום אפריקה המקבלת את הווסת בפעם הראשונה, חוגגת את המעבר מילדה לאישה במסיבה גדולה. היא מקבלת מתנות אך נאסר עליה לצאת מהבית במשך 3 ימים ראשונים של המחזור הראשון וכן אסור לה להיות בימים אלה במחיצת ילדים קטנים וגברים.[13]
ברזיל
עריכהכאשר נערה בברזיל מקבלת את המחזור לראשונה, דואגים להודיע לכל בני משפחתה ומכריה כי הפכה מנערה לאישה.[13]
איחוד האמירויות
עריכהנערה המקבלת את הווסת לראשונה חוגגת במסיבה רבת משתתפים.[13]
מלזיה
עריכהבפעם הראשונה שנערה מקבלת את המחזור, היא צריכה לשתות ביצה לא מבושלת מעורבבת עם שמן מיוחד. תפקידו של שיקוי זה הוא לשמור על הנערה רעננה ופעילה. בנוסף, היא אמורה לזרוק לזבל את כל מה שהיא לבשה במהלך השבוע. בפעמים הבאות, בכל מחזור, היא אמורה להישאר בביתה ולהחזיק מטאטא מחוץ לחדרה כדי לגרש את הרוחות הרעות שלא יחבלו בתהליך הקדוש של קבלת הווסת.[13]
גאנה
עריכהנערה המקבלת מחזור לראשונה צריכה להכניס לפיה ביצה קשה ולבלוע אותה מבלי ללעוס. אם תנגוס בביצה היא עלולה להרוג את התינוקות שיהיו לה בעתיד.[13]
איטליה
עריכהעם המחזור הראשון, נערה איטלקייה זוכה לתואר "סיניורינה" שמשמעו גברת צעירה. כך כולם ידעו שקיבלה את הווסת ותזכה לברכות מהסובבים אותה.[13]
פיג'י
עריכהנערה שקיבלה ווסת לראשונה תדלג מעל קווים שצוירו בגיר מחוץ לביתה. לרוב מציירים 3-5 קווים ומספר זה מסמל את מספר ימי המחזור הצפויים לה.[13]
יפן
עריכההוסת הראשונה נחגגת לנערה במשפחתה כאשר אמה מכינה מאכל יפני מיוחד שנקרא sekihan, שהוא אורז דביק עם שעועית; מנה שמכינים בדרך-כלל באירועים מיוחדים. כאשר המנה מוגשת לכבוד הופעת הווסת הראשונה, אם הנערה לא תספר לשאר בני המשפחה על הסיבה לחגיגה.[13]
דרום הודו
עריכהבבוקר שבו הנערה מקבלת את המחזור בפעם הראשונה, אסור לה להסתכל על בנים; כולל אביה ואחיה. זה מסמל שבעתיד היא תצליח להגן על עצמה מפני גברים. בתום המחזור הראשון עורכים לה מסיבה גדולה[13].
התפתחות אמצעי הספיגה לווסת
עריכהבתקופת האבן הקדומה נערות היו מקבלות את המחזור בגיל צעיר יותר: 7-13 שנים. הנשים היו מכינות לעצמן תחבושות עשויות עור או מבד פשתן ממולא בצמחים ובחול.
במצרים העתיקה השתמשו במעין טמפונים העשויים מעלי פפירוס ודשא.
ביוון העתיקה השתמשו בדם המחזור לדישון האדמה ולשבחה. כדי לספוג את הדימום היו משתמשים בסמרטוטים או בטחב.
בעת החדשה, במאה ה-15 ועד המאה ה-19, נשים הסתירו מתחת לבגדיהן כותנה או פרחים לספיגה, או השתמשו בסינר גומי. במאה ה-19 נשים התחילו ללבוש מעין רתמות בד שהודקו אל התחתונים. באירופה, רוב נשות המעמד הנמוך נאלצו לדמם ללא ספיגה מספקת. בתקופה שבה גם גישה למים הייתה מצומצמת, היה קשה להתנהל עם הווסת.[14]
.jpg)
רק במאה ה-20, לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם התפתחות הטכנולוגיה, הומצאה התחבושת החד-פעמית. מאז הומצאו הטמפונים, גביעוניות ותחתוני מחזור. אמצעי ספיגה אלה תורמים להתנהלות חופשית יותר של האישה.[15]
הסטיגמות על הווסת במקומות נחשלים בעולם משפיע על השימוש במוצרי היגיינה.
בפקיסטן למשל, התחבושות ההיגייניות נמכרות בשקית שחורה אטומה.[16]כמה אוניברסיטאות התחילו לתמוך בסטודנטיות על-ידי הצבה בקמפוסים מכונות אוטומטיות למכירת תחבושות היגייניות. כמו כן יועד חדר למנוחה לנשים שאינן מרגישות טוב בימים אלה. בצפון מערב פקיסטן, בכפרים, רוב הנשים עדיין משתמשות באמצעי ספיגה המסורתי של ספיגת הדם בסמרטוטים. הן שוטפות אותם, ומבושה אינן מייבשות את הבדים באוויר הפתוח, וכן מעבירות את הבדים מאחת לשנייה, מה שגורם לזיהומים רבים בדרכי השתן ובאברי הרבייה.[17]בבוליביה תלמידות נושאות ימים שלמים תחבושות מלוכלכות בתיק בשל הסטיגמה הרווחת שתחבושות בפח גורמות למחלות.[18]באי ברבדוס למשל, שבאוקיינוס האטלנטי, אישה המשתמשת בטמפונים נחשבת למופקרת ומותרת מינית ואילו במצריים נמכרים טמפונים רק לנשים נשואות.
ישנן גם מדינות הנחשבות למודרניות ומתקדמות והטלוויזיה מציגה את אמצעי הספיגה בפרסומות, אך השימוש בהם נעשה בהסתר. כאשר אישה הולכת להחליף תחבושת או טמפון היא דואגת שלא יראו. דומה המצב בישראל.[18]
בשנים האחרונות התעוררה תנועת נשים הנקראת "דימום חופשי" (אנג' Free Bleeding) המבקשת להביא לתודעת הציבור את מחירם הגבוה של אמצעי הספיגה, את הנזק שהכימיקלים מהם מיוצרים עלולים להזיק לגוף האישה וכן הזיהום הסביבתי שהם גורמים. אחת הראשונות שאפשרה לעצמה דימום חופשי, ללא שימוש באמצעי ספיגה, הייתה מתופפת בריטית בשם קיראן גנדי, אשר השתתפה בשנת 2015 במרתון ברחובות לונדון ונתנה לדם הווסת לזרום על רגליה.
תנועת נשים זו מבקשת, מעל לכל, לבטל את הסטיגמה של בושה והסתרה של המחזור החודשי ולהציג את התופעה כטבעית.[19]
מחזור הווסת בקולנוע
עריכהמחזור הווסת כמעט ולא מוזכר בסרטי הקולנוע והמעט שמוזכר הוא בהקשר שלילי, קומי, מאיים ומביך.
בסרט "קארי" שיצא בשנת 1976(מבוסס על ספרו של סטיבן קינג), הייתה התייחסות לראשונה לווסת. בסרט, הגיבורה מקבלת לראשונה את המחזור כשהיא מתקלחת במלתחות של התיכון. צולם מראה הדם אך החוויה של קארי, גיבורת הסרט, היא בהלה, במחשבה שהיא הולכת למות וקוראת לעזרה מחברותיה והן מגיבות בלגלוג.
בסרט "סופרבאד" משנת 2007, מוצג דם של מחזור אשר מעורר גועל בקרב הצופים; דמות גבר בסרט אשר מכנסיו מתלכלכים מדם חברתו והוא נתקף ברצון להקיא.
מאז שהתנועות הפמיניסטיות העלו את הנושא ברשתות החברתיות, חל שינוי בהתייחסות לווסת במדיה זו. בסדרות ב"נטפליקס" "איה עם הצמות", "לטענת גרייס" וכן "פה גדול" ישנן נערות החוות לראשונה את קבלת הווסת, הן מגיבות בפחד ובבלבול והן זקוקות לתמיכה להבין מה קורה לגוף שלהן. בסדרות אלו התופעה אינה נלעגת ודוחה אלא מציגה את ההרגשות של הנערות במציאות.[20]
מחזור הווסת בספרות
עריכהקיים הבדל בהתייחסות לווסת בין סופרות לסופרים. בעוד שסופרות גילו רגישות לטאבו התרבותי סביב הווסת, הבנה של השינויים החלים בגוף, חרדה מחוסר מידע והפגנת סולידריות נשית, הרי שסופרים גברים הציגו את גיבורותיהם כאובייקטים של פנטזיה גברית, אובססיה ומציצנות. עד שנות ה-60 של המאה ה-20, כתיבת ספר בדיוני בנושא ווסת נחשב למעשה אמיץ.[21]
הספרים מפנים את תשומת הלב לבושה ולבלבול שחשות נערות, את החשש מפני גופן ואיך החברה מקבלת אותן.
מעט ספרים שכתבו נשים ומוזכר נושא הווסת:
- "מחברת הזהב" מאת דוריס לסינג משנת 1962.
- "אוכלי העורבים" ספר משנת 1978 המתרחש בפקיסטן ומספר על בית הווסת ועל הריחוק משמשפחה בימי הווסת.
- "החברה הגאונה" מאת אלנה פרנטה. (עובד למיני סידרה) מספר על החרדות שעוברת הנערה עם קבלת המחזור.
- "חדר הדמים" מאת אנג'לה קרטר.
מחזור הווסת באומנות
עריכה- הציירת ג'ן לואיס השתמשה בדם הווסת שלה לציורים. הציורים צולמו והוצגו בתערוכה "היופי בדם".[22]
- האמנית האמריקאית אנני וונג, ביקשה לשנות את התדמית סביב הדימום החודשי ולהפוך אותה למשהו חיובי. ב"פרויקט השחלות" שלה יש סדרת אנימציות, פסלים של דמויות קטנות של תחבושות, דם, ווסת.[23]
- שרה מייפל, אומנית בריטית, תומכת בשוויון מגדרי, ציירה את "הווסת בגאווה" (2011) בה עומדת אישה ברחוב במרכז קבוצת אנשים. האישה לבושה בשמלה לבנה ומוכתמת בדם.[24]
לקריאה נוספת
עריכה- הספר Blood Magic" - Alma Gottlieb&Thomas Buckley"
הערות שוליים
עריכה- ^ "השפעתה של הווסת על חיי נערות בעולם השלישי". הארץ. 2019-06-11. נבדק ב-2024-06-13.
- ^ 1 2 3 תמונת מחזור - עיונים בשיח הווסת בישראל, באתר www.cottna.co.il
- ^ רבני בית ההוראה, אשה נדה האם מותר לה ללכת לבית כנסת? או להכנס לבית הקברות?, באתר דין | שאל את הרב, 2014-06-23
- ^ הלכות נידה, באתר www.hidabroot.org, 2014-02-25
- ^ shom2020n, מנהג הנידה, באתר שומרונים | השומרונים | קהילה שומרונית, 2020-05-03
- ^ "Pakistan: The free women of Kalash". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-05-20. נבדק ב-2024-06-08.
- ^ Are ladies allowed to enter shrines, www.japan-guide.com (באנגלית)
- ^ Buddhist Studies: 21. Q & A on Women in Buddhism, www.buddhanet.net
- ^ Ending Period Shame and Poverty in Asia (SSIR), ssir.org (באנגלית אמריקאית)
- ^ Suneela Garg, Tanu Anand, Menstruation related myths in India: strategies for combating it, Journal of Family Medicine and Primary Care 4, 2015, עמ' 184–186 doi: 10.4103/2249-4863.154627
- ^ admin, הפרק השישי מתוך ספרה של אורנה פילץ - הספר האדום הקטן שלי, באתר נשים לגופן | المرأة وكيانها | Women and Their Bodies, 2021-07-12
- ^ Fritzie Rodriguez, Menstruation 101: Putting a period on period myths, RAPPLER, 2015-05-24 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 בתאל אלון, הווסת הראשונה: כיצד חוגגים אותה במדינות שונות ברחבי העולם?, באתר און לייף, 2018-01-01
- ^ סיפורה של וסת - חלק א', באתר Modibodi Israel
- ^ סיפורה של וסת - חלק ב', באתר Modibodi Israel
- ^ Alexandria Alisa Proff, Surhan Fatima, Mónica Lorena Sánchez Limón, Becoming women: period. Perceptions of barriers and facilitators to menstrual hygiene management programs for Pakistani girls, Frontiers in Public Health 11, 2023-08-11 doi: 10.3389/fpubh.2023.1083688
- ^ Myths and menstruation: Overcoming Pakistan's period taboo, medicalxpress.com (באנגלית)
- ^ 1 2 איך עדיין נתפס כיום המחזור כמשהו טמא?, באתר mako, 2017-09-07
- ^ לוי, יובל (2022-07-07). "הנשים שנותנות לדם הווסת לזרום בחופשיות". Ynet. נבדק ב-2024-06-03.
- ^ מייקין, שירה (2018-11-13). "עד שוונדר וומן תקבל מחזור באמצע הקרב". הארץ. נבדק ב-2024-06-14.
- ^ Menstruation in Fiction: The Authorial Gaze – Farah Ahamed, The dreaming machine, 2022-12-10 (באנגלית אמריקאית)
- ^ דם אמיתי: האישה הזאת הופכת את המחזור שלה לאמנות, באתר וואלה, 2015-05-11
- ^ נגעלים מהמחזור נשי? בואו, נרפא אתכם עם היצירה הכי כיפית ברשת, באתר mako, 2022-06-27
- ^ ARTPULSE MAGAZINE » Features » Humor + Feminism + Art=Sarah Maple (באנגלית אמריקאית)