מחנה הריכוז סירץ
סירץ (באוקראינית: Сирець; לפעמים גם סיירץ או סיירצק) היה מחנה ריכוז ועבודה נאצי בפרבר סירץ (אוק') של העיר קייב, אוקראינה (אז, בברית המועצות), שבו רוכזו, הועבדו, עונו ונרצחו יהודים, אוקראינים ורוסים במהלך מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אוקראינה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה ריכוז, מחנה עבודה |
| מדינה | ברית המועצות |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | יוני 1942 |
| תאריך שחרור | 6 בנובמבר 1943 |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה | פאול רדומסקי |
| צבא משחרר | הצבא האדום |
| השתייכות האסירים | יהודים, אוקראינים, רוסים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | כ-25,000 |
| קואורדינטות | 50°28′17″N 30°26′58″E / 50.47135833°N 30.44941667°E |
  | |
רקע
עריכהלאחר כיבוש קייב בספטמבר 1941, במסגרת מבצע ברברוסה, שולחו יהודי העיר לרצח בבאבי יאר, שילוחים שנמשכו במהלך השנה שלאחר הכיבוש. יהודים רבים הסתתרו תחת זהות לא-יהודית, וכך ניצלו מהטבח בבאבי יאר, אך רבים מהם הוסגרו לגסטאפו על ידי שכניהם, ורובם שולחו למחנה סירץ.
תולדות המחנה
עריכההמחנה הוקם באביב 1942 והפיקוד עליו הופקד בידי קצין האס אס שטורמבאנפיהרר פאול רדומסקי, שנודע לשמצה באכזריותו ובאלימותו. הוא הנהיג במחנה משטר טרור אלים ואכזרי, שכלל התעללויות ועינויים סדיסטיים ללא תכלית, עונשים חריפים גם על העבירות הקלות ביותר והוצאות פומביות להורג. פעמים רבות הכה רדומסקי בעצמו את האסירים או ירה בהם למוות מאקדחו האישי. כמו כן, הוצאו להורג חולים שלא יכלו לעבוד. נשים הוכרחו להירתם לעגלה במקום בהמות ולשאת משאות כבדים[1]. היהודים הועבדו בעיקר בעבודות בנייה במחנה ובעיר[2].
באוגוסט 1943, במסגרת מבצע 1005 לטשטוש עקבות פשעי המלחמה הנאציים, נלקחו מהמחנה 327 אסירים, בהם כ-100 יהודים, להשמיד את שרידי הגופות בבאבי יאר. קבוצה של כ-30 מתוכם, בהם כ-9 יהודים, הבינו שלאחר גמר המשימה יוצאו כולם להורג כדי להעלים עדים למעשה, ותכננו בריחה. הם הכינו בעצמם מספריים לחיתוך שלשלאות הברזל ומפתח לחדר שבו שהו. בליל 28 באוגוסט הבינו שהעבודה נסתיימה ולמחרת הם יוצאו להורג, וברחו. רבים נורו, אך כ-15 הצליחו לברוח, מהם לפחות 9 יהודים. הנמלטים התחלקו לשתי קבוצות. דוידוף, טרובאקוב, וחראשוב קיבלו סיוע חיוני משתי נוצריות מקומיות[3]. בודניק, וילקיס, קוטליאר, אוסטרובסקי, קאפר, וברלנד שוכנו בתוך צינור של מפעל לבנים[4]. יתר האסירים הוצאו להורג לפני שחרור המחנה. סך כל הקרבנות במחנה, יהודים ולא-יהודים, נאמד בכ-25,000[5].
המחנה שוחרר על ידי הצבא האדום ב-6 בנובמבר 1943.
בשנת 1976 הוקמה באתר הטבח בבאבי יאר מצבה לזכר קורבנות הטבח וקורבנות מחנה סירץ, בלי לאזכר את יהדותם[6].
לקריאה נוספת
עריכה- זאכאר טרובאקוב, הסוד של באבי יאר, הוצאת יד ושם, ירושלים 2003.
- פליקס לויטס, השואה באוקראינה בתוך: יואל רפל (עורך), שלושה מיליון: השואה בברית המועצות, משואה כרך כט, מכון משואה ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, תל יצחק ה'תשס"א, עמ' 180–181.
קישורים חיצוניים
עריכה- מזכרונותיו של האסיר זאכאר טרובאקוב על הגעתו למחנה סירצק, מתוך ספרו "הסוד של באבי יאר".
- מזכרונותיו של האסיר זאכאר טרובאקוב על חיי הנשים במחנה עבודה סירצק, מתוך ספרו "הסוד של באבי יאר".
הערות שוליים
עריכה- ^ זאכאר טרובאקוב, הסוד של באבי יאר, יד ושם ירושלים 2003, עמ' 98
- ^ שמואל ספקטור, מחנות עבודה ליהודים באוקראינה הכבושה בידי הנאצים אתר מט"ח בשיתוף יד ושם.
- ^ שמואל ספקטור, רצח יהודי קייב בבאבי יאר - עדים ועדויות, משואה כא, עמ' 121-120
- ^ Записка колишніх ув’язнених Сирецького концтабору Д. Будника, В. Давидова,З. Трубакова, І. Долінера, В. Куклі «У Сырецькому концтаборі», Електронне видання «Бабин Яр: людина, влада, історія» (באוקראינית)
- ^ ראו כאן
- ^ ראו כאן