מטאנרטיב
מטאנרטיב (גם מטא־נרטיב או נרטיב גדול, "סיפר גדול"; בצרפתית: métarécit) הוא נרטיב על נרטיבים בעל משמעות היסטורית, ניסיון או ידע, המציע לחברה לגיטימציה באמצעות השלמתו של רעיון מאסטר (שעדיין לא מומש).[1][2][3]
אטימולוגיה עריכה
"מטא" ביוונית משמע "מעבר"; "נרטיב" הוא סיפור שמאופיין באופן הסיפור שלו (בדרך שהוא מועבר).[4]
למרות שהשימש במונח לראשונה החל במאה ה-20, המונח הוכרז על ידי הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פרנסואה ליוטר ב-1979, עם טענתו שהפוסט-מודרני התאפיין בדיוק בחוסר אמון ב"נרטיבים הגדולים" (קידמה, הארה, אמנציפציה, מרקסיזם) שהיוו חלק מהותי מהמודרנה.[5]
ספקנות עריכה
בספרו המצב הפוסטמודרני (אנ') משנת 1979 ליוטר מדגיש את הספקנות ההולכת וגוברת של המצב הפוסט-מודרני כלפי האופי הכולל של המטאנרטיבים והסתמכותם על צורה כלשהי של "אמת טרנסצנדנטית ואוניברסלית":[6]
בפשטות יתרה, אני מגדיר פוסט-מודרנה כחוסר אמון כלפי מטאנרטיבים. ... הפונקציה הסיפורית מאבדת את תפקידיה, את הגיבור הגדול שלה, את הסכנות הגדולות שלה, את מסעותיה הגדולים, את מטרתה הגדולה. היא מתפזרת בענני שפה סיפורית... היכן, אחרי המטאנרטיבים, יכולה הלגיטימציה להתגורר?
ליוטר והוגים פוסט-סטרוקטורלים אחרים כמו פוקו[7] רואים בכך התפתחות חיובית באופן כללי ממספר סיבות. ראשית, ניסיונות לבנות תיאוריות גדולות נוטים לבטל יתר על המידה את הכאוס והאי-סדר הקיימים באופן טבעי ביקום, את כוחו של האירוע האינדיבידואלי.[8]
החלפת נרטיבים גדולים ואוניברסליים בנרטיבים מקומיים קטנים
ליוטארד הציע שהמטאנרטיבים יפנו את מקומם ל-petits récits, או נרטיבים צנועים ו"מקומיים" יותר, שיכולים "להשליך" את הנרטיב הגדול על ידי הבאת האירוע הבודד למוקד.[9] השאלה מיצירותיו של ויטגנשטיין ומהתיאוריה שלו על ה" מודלים של השיח",[10] ליוטארד בונה את חזונו של פוליטיקה מתקדמת, המבוססת על חיים משותפים של מגוון שלם של משחקי שפה[11] ותמיד בעלי לגיטימציה מקומית.
פוסטמודרניסטים מנסים להחליף את המטאנרטיבים על ידי התמקדות בהקשרים מקומיים ספציפיים כמו למשל, במגוון החוויה האנושית. הם טוענים לקיומם של "ריבוי של עמדות תאורטיות"[12] ולא לתיאוריות גדולות ומקיפות
נרטולוגיה ותקשורת עריכה
לפי ג'ון סטפנס ורובין מקאלום, מטאנרטיב "הוא סכמה נרטיבית תרבותית גלובלית או טוטאלית המסדרת ומסבירה ידע והוויה"[13] - סיפור על סיפור, המקיף ומסביר "סיפורים קטנים" אחרים בתוך מערכת מודל המרכיבה את "הסיפורים הקטנים" למכלול. נרטיבים פוסט-מודרניים לרוב יפריעו בכוונה לציפיות הנוסחתיות שמספקים קודים תרבותיים כאלה,[14] ומצביעים בכך על עדכון אפשרי של הקוד[15]
בתקשורת ובתקשורת אסטרטגית, נרטיב מאסטר (או מטאנרטיב) הוא "נרטיב טרנס-היסטורי שטבוע עמוק בתרבות מסוימת".[16] נרטיב מאסטר הוא אפוא סוג מסוים של נרטיב, המוגדר כ"מערכת קוהרנטית של סיפורים הקשורים זה בזה ומאורגנים ברצף, החולקים רצון רטורי משותף לפתור קונפליקט על ידי ביסוס ציפיות הקהל בהתאם למסלולים הידועים של צורתו הספרותית והרטורית. ".[17]
הקונסורציום לתקשורת אסטרטגית מחזיק גם אתר אינטרנט בנושא מאסטר נרטיבים.[18]
אחרים התייחסו למטאנרטיבים כעלילות מופת, "סיפורי שלד שחוזרים על עצמם, השתייכות לתרבויות וליחידים הממלאים תפקיד רב עוצמה בשאלות של זהות, ערכים והבנת החיים".[19]
ביקורת על התזה של ליוטר עריכה
פוסטמודרניסטים טענו שכל עוד מטרותיו המרכזיות של ליוטר בתזה הן מדע, הוא שגה בכך שחשב שהמדע מסתמך על נרטיב גדול לאימות חברתי ואפיסטמי, במקום על ההצטברות של הצלחות נרטיביות פחותות רבות.[20] באתר Sociology.org.uk נטען כי לא ברור אם ליוטארד מתאר מצב גלובלי של ספקנות כלפי מטאנרטיבים בפוסטמודרניות, או רושם ספקנות כזו. מבקריו מציינים את העובדה המביכה שמטא-נרטיבים ממשיכים בבירור לשחק תפקיד מרכזי בעולם הפוסט-מודרני הנוכחי.[21]
ליוטארד עצמו גם ביקר את התזה שלו בספרו המצב הפוסטמודרני, ואמר כי הוא "פשוט הגרוע בספריו".[22]
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ J. Childers/G. Hentzi eds., The Columbia Dictionary of Modern Literary and Cultural Criticism (1995) p. 186
- ^ R. Appignanesi/C. Garratt, Postmodernism for Beginners (1995) pp. 102–3
- ^ Jean-François Lyotard, The Postmodern Explained to Children (1992) p. 29
- ^ The Meta-Narrative. "Lesson 1: What is a Meta-Narrative?". יוטיוב. ה-11 באוקטובר 2013
- ^ Childers עמ' 166–7
- ^ Lyotard, Jean-François. Introduction:The Postmodern Condition: A Report on Knowledge," 1979: xxiv–xxv. (אורכב 10.06.2007 בארכיון Wayback Machine)
- ^ G. גוטינג עורך, המלווה של קיימברידג' לפוקו (2007) עמ'. 36
- ^ ג. Nouvet et al eds., Minima Moralia (2007) עמ' xii–iv
- ^ Nouvet, פ. xvi
- ^ Hans Bertens, The Idea of the Postmodern: A History, Routledge, 1995, פ124. ISBN 0-415-06011-7
- ^ Jean-Francois Lyotard, The Differend (1988) פ. 151-161
- ^ Michael A. Peters, Poststructuralism, Marxism, and Neoliberalism: Between Theory and Politics, Rowman & Littlefield, 2001, פ7. ISBN 0-7425-0987-7
- ^ Stephens, John and Robyn McCallum. (1998). Retelling Stories, Framing Culture: Traditional Story and Metanarratives in Children's Literature. ISBN 0-8153-1298-9
- ^ J. W. Bertens/D. Fokkema, International Postmodernism (1997) פ. 186
- ^ E. D. Ermath, Sequel to History (1992) פ. 156
- ^ Halverson, Jeffry R., H.L. Goodall Jr. and Steven R. Corman. Master Narratives of Islamist Extremism. New York: Palgrave Macmillan, 2011. פ. 14
- ^ להלן: הערה 17.
- ^ "CSC Center for Strategic Communication |". Comops.org. Archived from the original on 2012-04-27. Retrieved 2016-06-02
- ^ H. Porter Abbott, The Cambridge Introduction to Narrative, 2nd ed, Cambridge Introductions to Literature (Cambridge: Cambridge University Press, 2008), 236
- ^ J. W. Bertens/D. Fokkema, International Postmodernism (1997) פ. 94
- ^ "Metanarratives". אורכב מ-המקור ב-2012-07-01. נבדק ב-2012-08-28.
- ^ Anderson, Perry (1998). The Origins of Postmodernity. London/New York: Verso, pp. 24–27.