אל-בורייג'

אל-בורייג' (בערבית: البريج) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם במרכז רצועת עזה, ממזרח לדרך סלאח א-דין, מדרום לנחל הבשור ומצפון למחנה הפליטים מועזי. מהעבר השני של דרך סלאח א-דין שוכן מחנה נוסייראת. המחנה משוייך לנפת דיר אל-בלח. שטחו של המחנה הוא כ-529 דונם, ונכון לשנת 2005 אוכלוסיתו מנתה 34,951 נפש, מהם 28,770 מוכרים כפליטים. מקור שמו של המחנה הוא מגדל הנמצא בסמוך לו.

המחנה נוסד בשנת 1949, ובעת הקמתו נמנו בו 13,000 פליטים מסביבות עזה רבתי. אחוז קטן מהם התיישב בבסיס צבאי בריטי נטוש, ואילו רובו יושב באוהלים. בשנת 1950, האונר"א, בנה מבני בטון עבור הפליטים. .

כיום, רוב הפליטים, כמו במרבית מחנות הפליטים האחרים ברצועת עזה, חיים בפחונים המאוכלסים בצפיפות. למחנה אין מערכת לטיהור שפכים, ורוב האשפה מצטברת באפיק נחל הבשור, ויוצר מפגע בריאותי. רוב מי השתייה של המחנה מסופקים על ידי חברת מקורות הישראלית.

במחנה 5 בתי ספר יסודיים, ושני בתי ספר על יסודיים, בהם למדו 9,306 תלמידים בשנת 2004. כל בתי הספר מופעלים על ידי אונר"א.

אירועים במהלך הסכסוך הישראלי-פלסטיני

בליל ה-28 לאוגוסט 1953, פצצות הוטלו אל עבר מחנה הפליטים, ובמהלך מנוסתם הם הותקפו על-ידי נשקים וביניהם נשקים אוטומטיים. לדברי ההיסטוריון יואב גלבר, כחודש לאחר הקמת יחידה 101, כוחות סיור של היחידה חדרו לרצועת עזה כאימון, נתקלו בפלסטינים ממחנה הפליטים אל-בורייג', ופתחו באש כהגנה עצמית, שכתוצאה ממנה 30 איש נהרגו ועשרות נפצעו. על פי עזמי בשארה, 43 פלסטינים, מהם 7 נשים נהרגו, ו-22 נפצעו. ועדת שביתת הנשק דיווחה על מותם של 20, לצד 27 פצועים קשה ו-35 פצועים קל. בקרב יחידת 101 עצמה היו שני פצועים, אחד מהם הוא אריאל שרון, מפקד ומקים היחידה, ולימים ראש ממשלת ישראל. כך דיווח שרון:

"האויב פתח עליי באש מכיוון צפון מערב... החלטתי שעדיף להמשיך לעבר המחנה ולחלוף מצידו השני, מאשר לחזור בדרך ממנה באנו, בה היו שומרים, חוטי תיל, ויבולים וגנים של האוכלוסייה המקומית. בנוסף החלטתי שמהלך התקפי היה עדיף מלהאיר רושם לפיו ניסינו לברוח. בהתאם, פלשתי למחנה יחד עם קבוצתי..."

ועדת שביתת הנשק גינתה את הפשיטה, וכינתה אותה "מעשה מכוון ומזעזע שמטרתו רצח המוני". לפחות שר אחד בקבינט המדיני-ביטחוני הישראלי גינה את הפשיטה. בישיבת חירום של ועדת שביתת הנשק, קבעה הועדה כי הפשיטה בוצעה על-ידי ישראלים חמושים. גנרל בּניק, שעמד בראש ארגון הפיקוח על הפסקת אש של האומות המאוחדות, גרס כי 'מהלך זה הוא סביר, לאור ריבוי התלונות הישראליות לגבי חדירות לתחום מדינת ישראל באיזור זה, במהלך ארבעת השבועות האחרונים' זאת לעומת ההסבר שמדובר ב"פעולת תגמול חסרת רחמים"

ב-22 לאוגוסט 1988, תושב אל בורייג חאני אל-שאמי נהרג בתקיפת חיילי חטיבת גבעתי. ב-4 לאוקטובר 1989, תושב המחנה מאהר מחמוד אל-מקאדמה נהרג על-ידי צה"ל בשעה שריסס כתובות במחנה. ב-20 לספטמבר 1990, חייל ישראלי בבגדים אזרחיים, נקלע למחנה בטעות או בשל תקלה ברכבו, והלך למחנה שם בוצע בו לינץ'.

ב-11 למרץ 2002, במהלך כינוס פלסטיני גדול, טנקים של צה"ל נכנסו למחנה והרגו שני אנשים. ב-6 לדצמבר באותה שנה צה"ל פשט על המחנה בעזרת טנקים ומסוקים עם מכונות ירייה. באירוע נהרגו 10 אנשים. חקירת האו"ם העלתה ש-8 מהם היו אזרחים לא חמושים, מתוכם שני עובדי האו"ם. ב-6 למרץ 2004, התקיימו חילופי אש במחנה, לאחר שכוח צה"ל שמטרתו מניעת פעילות טרור, חדר למחנה ונתקל בהתנגדות .

במהלך יולי 2007 , כוח צה"ל שכלל כ-10 טנקים ושני דחפורים המגובים על-ידי מסוקים, נתקל במערב של הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, והרג חייל ישראלי. ב-6 לאוקטובר 2007, כוח צה"ל פרץ לחלקו המזרחי של המחנה, פעולה שהובילה להפרצות עימותים במחנה.

ב-27 לפברואר 2008 ביצע צה"ל חיסול במחנה. במהלך מבצע עופרת יצוקה, 10 אנשים נפצעו בעת ששהו במרכז רפואי של האו"ם במחנה, ובאירוע אחר הופצץ שוק במחנה, ו-4 איש נהרגו לצד 16 אחרים שנפצעו. בתחילה נטען בתקשורת הבינלאומית שבאירוע נהרגו 40 איש ששהו בבית ספר .

מחמוד א-דורה, שלפי טענות שונות נהרג על ידי כוחות צה"ל ביום השני של אינתיפאדת אל אקצה, היה תושב המחנה.