תקנות שו"ם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 19:
==ועידת טרוייש==
[[קובץ:Troyes centre ville1.JPG|שמאל|ממוזער|250px|טרוייש העתיקה]]
גדולי הדור ופרנסי הקהילות החליטו להשתמש ב[[חרם (הלכה)|סמכותם ההלכתית]] לתקן תקנות ולגזור גזירות על הציבור. הוועידה הראשונה התקיימה ככל הנראה בטרוייש (כיום [[טרואה]], Troyes) שברוזנות [[שמפן]] (כיום ב[[צרפת]]) בשנת [[ד'תתק"כ]] או [[ד'תתקכ"א]] ([[1160]]), ובראשהּ עמדו [[רבנו תם]], ה[[רשב"ם]], רבי [[אליעזר בן נתן]] (ראב"ן, מ[[בעלי התוספות]]) ועוד מאתיים וחמישים רבנים מקהילות צרפת. הוועידה החליטה על שורה ארוכה של תקנות בעניינים שונים{{הערה|על פי [[שו"ת]] [[מהר"ם מרוטנבורג|מהר"ם בר ברוך]] (מרוטנבורג) דפוס פראג, דף קנ"ח עמוד ב'}}. ישנם המייחסים רבות מהן ל[[רבנו גרשום מאור הגולה]], אלא שחכמי הקהילות שבו ותיקנו אותן לאחר שהתרופפו ואף חיזקו אותן בחרם וב[[קללה|אלה]]{{הערה|
===תקנות בענייני ממון===
שורה 29:
תקנות נוספות שנתקנו ככל הנראה באותה ועידה, עוסקות בסכסוכים ממוניים למיניהם. ראשית נקבע, כי המזמין את חברו לדין ולא בא, יוטל עליו חרם עד שיבוא. בתקנה זו נקבעו מספר סייגים ותנאים. בנוסף לכך, הסדירו התקנות את זכות [[עיקול]] הפקדונות. תקנה קדמונית, שיש המייחסים אותה לרבנו גרשום, קבעה, כי אדם שהופקדו בידיו ספרים והמפקיד חייב לו כסף, אינו יכול לעכב את השבת הספרים עד לפירעון החוב. חכמי טרוייש הסכימו עם התקנה וציינו "כי חרם קדמונים הוא", ואף הוסיפו והרחיבו אותהּ – רבנו תם קבע, כי אין לעכב שום פקדון עד לפירעון חוב, מלבד [[מלמד|מלמדי תינוקות]] שלא שולם שכרם, שלהם הותר לעכב פקדונות שונים, אך לא ספרים.
חלק מהתקנות עסקו בנושא סכסוכי המסים. נקבע, כי אדם שנתבע לשלם מס ולטענתו חלה טעות באומדן הכנסותיו, יפרע תחילה את המס, או יתן [[משכון]] כפי הערכת הקהילה, ורק אחר כך ידון עמם בפני בית דין שאינו קשור לקהילה. כל זאת במקרה שהטענה היא שאירעה טעות בהערכת השומה, אך אם לדעת האיש מתנכלים לו בכוונת זדון, הוא רשאי לתבוע דין טרם שישלם{{הערה|שם=המקורות|התקנות הוזכרו ב[[שו"ת]] [[מהר"ם מרוטנבורג|מהר"ם בר ברוך]] (מרוטנבורג) דפוס פראג, תשובה תתרכ"ב, ב'''שו"ת מהר"ם מינץ''' תשובה ק"ב, וראו גם [[ישראל שציפנסקי]], '''התקנות בישראל''', כרך ד', 1993.}}.
===תקנות בית הכנסת===
שורה 47:
==ועידת שו"ם הראשונה==
[[קובץ:Kirschgarten Mainz.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מגנצא העתיקה]]
תקנות רבנו תם וסיעתו, שנתקנו בטרוייש, חייבו בעיקר את קהילות צרפת. קהילות הריין, שהתמודדו עם בעיות זהות, החליטו לאמץ את שיטת התקנות ובכך לפתור את בעיותיהן. בשנת [[ד'תתקנ"ו]] ([[1196]]) התכנסה ב[[מגנצא]] ועידת רבנים ופרנסים מכל קהילות הריין. נראה שבראש הוועידה עמדו רבי יוסף ב"ר עתניאל "איש הלבנון" ורבי דוד ב"ר קלונימוס ממינצבורג, תלמידו של רבנו תם{{הערה|שם=החותמים}}. ועידה זו העתיקה את רוב תקנות טרוייש והוסיפה עליהן עוד תקנות רבות ומפורטות. התקנות נחתמו על ידי רבני שו"ם ופרנסיה{{הערה|על ועידה זו נרמז ב[[שו"ת]] [[מהר"ם מרוטנבורג|מהר"ם בר ברוך]] (מרוטנבורג) דפוס פראג, תשובה תתרכ"ב, וב'''שו"ת מהר"ם מינץ''', תשובה ק"ב; ראו גם [[ישראל שציפנסקי]], '''התקנות בישראל''', כרך ד', 1993 וב[http://www.mishpativri.org.il/motarot/shum.doc אתר "מורשת המשפט בישראל"].}}.
המשך ישיר של ועידת תתקנ"ו במגנצא הייתה ועידה נוספת, שהתקיימה אף היא במגנצא עשרים וארבע שנים לאחר מכן, בשנת [[ד'תתק"ף]] ([[1220]]). בוועידה זו התכנסו שוב חכמי הדור וראשי הקהילות, וחתמו בשנית על תקנות מגנצא הראשונות{{הערה|שם=המקורות}}. נראה שהצורך באשרור נוסף לתקנות שזה מקרוב נתקבלו, נבע מן העובדה שהתקנות לא קויימו כראוי על ידי בני הקהילות, ומכך שההתנהגות הנלוזה, במידה שהייתה כזו, נמשכה ללא שינוי. חכמי הדור הבינו כי עליהם ליצור מנגנון הרתעה משמעותי, אשר יחייב את בני הקהילות להישמע לתקנות שפורסמו. בוועידת תתק"ף הובהר ופורסם כי מי שיעבור על התקנות יהיה "בחרם חמור". חכמי שו"ם קיוו שאיום זה יפעל את פעולתו, וכי ענייני הציבור ישובו להתנהל על מי מנוחות.
שורה 133:
* [[חיים הלל בן-ששון]], '''פרקים בתולדות היהודים בימי הביניים''', 1958.
* חיים הלל בן ששון, '''יהדות אשכנז''', 1979.
* [[ישראל שציפנסקי]], '''התקנות בישראל''', כרך ד', 1993.
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=28515&st=&pgnum=179 סיכום תקנות שו"ם] מאת הרב [[ישראל
* [http://www.mishpativri.org.il/motarot/shum.doc תקנות שו"ם בנושא "מותרות"] {{DOC}}
| |||