ישיבת כנסת ישראל (סלבודקה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: \1 ב\2\3 \4\5, שהוועד\1
שורה 44:
בשנת [[תרפ"ד]] גזרה הממשלה הליטאית כי על בחורי הישיבות להתגייס, או לחלופין, על הישיבות ללמד לימודי חול ושפת המדינה. ה"סבא" החליט בשל זאת להעתיק את הישיבה לארץ ישראל, ובשלהי תרפ"ד החלו בחורים לעלות לארץ ישראל יחד עם הרב [[יחזקאל סרנא]] והרב [[אברהם גרודזינסקי]] והקימו את [[ישיבת חברון]]. בשנת [[תרפ"ה]] עלו לחברון גם הרב [[משה מרדכי אפשטיין]] ובהמשך גם חותנו "הסבא", והרב גרודזינסקי חזר לחזק את הישיבה בסלובודקה. בסוף שנת תרפ"ה התבטלה הגזירה, וכך הישיבה המשיכה לתפקד, כשבראשה עמד רבי [[יצחק אייזיק שר]] והמשגיח רבי אברהם גרודזינסקי.
 
באותה תקופה, לאחר עלייתו לארץ של רבי [[משה מרדכי אפשטיין]], נקלעה הישיבה לסכסוך בשאלת הרבנות, תושבי העיר צידדו ברבי [[יוסף זוסמנוביץ]] חתנו של רבי משה מרדכי, שהועדשהוועד על ידו לרשת את כיסא הרבנות, אך רבני הישיבה התנגדו למינוייו מסיבות שונות, והעמידו רב חלופי, מה שגרם למחלוקת ארוכה וקשה בין הצדדים.
 
בשנת [[תרצ"ט]] הושלם בניין חדש ומרווח לישיבה, אך הישיבה לא זכתה להיכנס לתוכה, היות שבאותה העת נכבשה [[ליטא]] על ידי ה[[סובייטים]] שהחרימו את הבניין החדש.
שורה 50:
==חורבן הישיבה ב[[שואה]]==
 
ביום שישי, ב' תמוז [[תש"א]], (27 ביוני, 1941) נרצח לראשונה אחד הר"מים של הישיבה, הרב שרגא פייבל הורביץ, בנו של ראש הישיבה לשעבר ר' [[ברוך הורביץ]]. ר' שרגא פייבל ישב בביתו ברחוב בווינה ולמד. בבית היו גם אשתו ובתו בת חמש, וכן בחור ישיבה מ[[גרמניה]] בשם וואלף. הרבנית ראתה מבעד לחלון והנה שומר-הבית מוביל שלושה [[איגוד הרובאים הליטאי|שאוליסטים]] ליטאים לדירה. לא הייתה שהות להימלט. ה'שאוליסטים' התפרצו לבית, מבלי לומר מילה, סחבו את ר' פייבל יחד עם הבחור וואלף והוציאום לחצר ולעיני אשתו וילדתו ירו בהם למות.
 
מאז החלו לתפוס את בחורי סלובודקה ואת האברכים של "כולל קובנה", והובילום ישר אל [[הפורט השביעי]] ו[[הפורט התשיעי]] וחסלו אותם ביריות.