הבדלים בין גרסאות בדף "קרב דיין ביין פו"

אין שינוי בגודל ,  לפני 4 שנים
בהתאם לשם הערך
מ (החלפת שדה "תיאור תמונה" לשדה "כיתוב" בתבנית מיון #)
(בהתאם לשם הערך)
 
==הרקע לקרב וההכנות לקראתו==
באוקטובר 1953 פלשו כוחות הוויטמין, שפעלו מבסיסים בצפון וייטנאם, לשטח [[לאוס]] הסמוכה, שהייתה שטח חסות צרפתי. העיירה דיין ביאןביין פו, כ-300 ק"מ מערבית ל[[האנוי]], סמוך לגבול וייטנאם-לאוס, ישבה על ציר ההספקה המרכזי של הוויטמין לצפון לאוס, בתוך עמק מוקף הרים גבוהים. מפקד הכוחות הצרפתיים בווייטנאם, [[גנרל נוואר]], החליט להשתלט על אזור זה, ולהקים בו מתחם מבוצר, במטרה למנוע את המשך הסתננות כוחות הוייטמין לשטח לאוס, ולהפגין את מחויבותה של צרפת להגן על הריבונות של לאוס, בעלת בריתה. הפיקוד הצרפתי רצה גם לפתות את כוחות הוויטמין לתקוף את המתחם המבוצר החדש, ובכך לאפשר לצבא הצרפתי לנצל את כוח האש העדיף שלו, כדי להנחיל תבוסה לכוחות המורדים הקומוניסטיים בהודו-סין.
 
על הקולונל כריסטיאן דה קאסטרי הוטל להפוך את דיין ביאןביין פו למתחם מבוצר. במהלך חודש נובמבר [[1953]] הוצנחו במתחם, שאורכו היה כ-11 קילומטרים, קרוב ל-10,000 חיילים צרפתים שחלקם השתייכו ל[[לגיון הזרים הצרפתי|לגיון הזרים]], בעוד שבהאנוי נשארו כ-5,000 חיילים נוספים, ששימשו כעתודה לשיגור מיידי, וחלקם אכן הוצנחו באזור במהלך הקרבות. את מוצבי החוץ של הבסיס כינה הקולונל דה קאסטרי בשם אהובותיו: ביאטריס, גבריאל, אן-מארי, דומיניק, איגט, פרנסואז, אליין, נטשה, סימון, קלודין ואיזבל.
בשלב הראשון הכשירו הצרפתים [[שדה תעופה|שדות תעופה]] (שכן ניתן היה להעביר הספקה למתחם רק בדרך האוויר) וכן הקימו טבעות מוצבים מבוצרים, שהיו אמורים לחפות זה על זה, הן באמצעות אש נשק קל והן באש ארטילרית. הנשק הכבד שעמד לרשות המגינים כלל, בין השאר, 24 תותחי שדה מתוצרת ארצות הברית בקוטר 105 [[מילימטר]].
 
==מהלך הקרב==
במהלך חודש [[מרץ]] שנת [[1954]], סיים גנרל גיאפ את ריכוז כוחותיו ואת ההכנות לתקיפת המתחם הצרפתי, וכוחות הוייטמין פתחו בהפגזה כבדה על דיין ביאןביין פו. כבר בתחילת ההפגזה הוצאו שדות התעופה הצרפתיים בתוך המתחם מכלל שימוש, והכוח הצרפתי בדיין ביאןביין פו נותק והפך להיות תלוי באספקה מוצנחת בלבד.
 
בניסיון להציל את הכוח הצרפתי במתחם, הוצנחו באזור כוחות מוצנחים של [[לגיון הזרים הצרפתי]], כולל [[רגימנט הזרים המוצנח השני]]. הכוח המוצנח הורכב ברובו מוותיקי מלחמת העולם השנייה מן ה[[וורמאכט]] אשר גויסו ממחנות מעצר בגרמניה, אך הוא לא הצליח לשנות את פני המערכה. קרוב למאה לגיונרים מרגימנט הזרים המוצנח השני נשבו על ידי הכוחות הקומוניסטים. כוחות הוויטמין כירסמו בהדרגה את שטח מתחם ההגנה הצרפתי, למרות התנגדותם הנואשת של המגינים, וכבשו את המוצבים הצרפתיים בזה אחר זה. ב-[[8 במאי]] [[1954]] נכנעו לבסוף שרידי הכוח הצרפתי בדיין ביאןביין פו. למעלה מ-4,000 חיילים צרפתיים נהרגו או נרשמו כנעדרים במהלך הקרב (החל מנובמבר 1953). 11,720 חיילים וקצינים, מתוכם כ-4500 פצועים נפלו בשבי. 860 פצועים קשה נמסרו לידי הצלב האדום זמן קצר לאחר תום הקרב. מתוך השבויים הנותרים רק כ-3300 שרדו את תקופת השבי, שארכה למעלה משלושה חודשים, לאחר שאולצו לצעוד מאות קילומטרים בתנאים קשים למחנות שבויים בצפון וייטנאם, והוחזרו לצרפת לאחר תום המלחמה. הוויטמין הודו שספגו כ-14 אלף אבידות (מתוכם כ-5000 הרוגים ונעדרים) במהלך המערכה הקשה, אך הצרפתים העריכו שאבידותיהם היו כבדות הרבה יותר והגיעו לכ-23 אלף נפגעים.
 
דיין ביין פו היוותה את נקודת הסיום במלחמת צרפת בווייטנאם, ושמה קץ לשלטון זה, אשר נמשך מאז שנת [[1858]]. בוועידת ז'נבה הוסכם על ידי הצדדים, כי הצרפתים יצאו מווייטנאם עד שנת [[1956]] ואכן, כפי שהבטיח [[ראש ממשלה|ראש ממשלת]] צרפת [[פייר מנדס פרנס]], כך קרה.