הפארק הלאומי גליישר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פלורה ופאונה: זוטות |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 31:
חברת הרכבות בנתה גם את בית ההארחה "גליישר פארק לודג'" בסמוך לגבול המזרחי של הפארק, ואת בית המלון "גליישר מני" ב[[חוף]] של אגם סוויפטקארנט. לואיס היל בחר באופן אישי את האתרים שבהם ימוקמו מתקני האירוח, תוך התחשבות בנוף ובתנאי השטח. ג'ון לואיס, יזם נוסף, בנה את מלון "גליישר לואיס" באגם מקדונלד בין 1913 ל-[[1914]]. חברת הרכבות רכשה את המלון ב-[[1930]], ולאחר מכן שונה שמו ל"לייק מקדונלד לודג'". חלק מהבקתות היו במקומות כה נידחים, שהתאפשרה אליהם הגעה רגלית בלבד. כיום, ישנן רק שלוש בקתות פעילות מתוך התשע המקוריות שנבנו{{הערה|שם=djuff|1={{cite book| last = Djuff| first = Ray| title = View with a Room: Glacier's Historic Hotels and Chalets| publisher = Farcountry Press, Helena, Montana| date = 2001| isbn = 1-56037-170-6}}}}. מבני בקתות הקיט ובתי המלון שנותרו בתוך הפארק מוגדרים ציון דרך לאומי היסטורי{{הערה| [http://www.cr.nps.gov/history/online_books/harrison/harrison8.htm Laura Soullière Harrison, Great Northern Railway Buildings, Architecture in the Parks, National Park Service, U.S. Department of the Interior, 1986, Accessed on 2007-03-22]}}. בסך הכול, בפארק יש 350 מבנים שנכללים ברשומת המקומות ההיסטוריים הלאומיים, כולל תחנות סיירים, בקתות, תחנות [[כיבוי אש]], ומתקני [[זכיינות|זיכיון]].
לאחר הקמת הפארק ועם התרחבות השימוש ברכב מנועי, החל מיזם סלילת [[כביש]] באורך 85 ק"מ בדרך הולכים-אל-השמש, שהושלם ב-[[1932]]. הכביש, שנודע גם בשמו המקוצר "דרך השמש" (Sun Road), חוצה את הפארק והוא ה[[דרך]] היחידה המגיעה לנבכי הפארק, שם היא חוצה את קו פרשת המים במעבר לוגאן. גם דרך השמש נכללת ברשימת האתרים ההיסטוריים הלאומיים, וב-[[1985]] היא הוכרזה כציון דרך הנדסי היסטורי לאומי{{הערה| Mark Hufstetler, Going-to-the-Sun Road, Glacier National Park, Montana: Cultural Landscape Report, Glacier National Park, West Glacier, Montana, 2002}}. דרך נוספת בפארק חוצה את קו פרשת המים במעבר מריאס ומחברת את העיירות גליישר מערב וגליישר מזרח. דרך זו עוברת לאורך הגבול הדרומי בין הפארק לבין דרך היערות הלאומיים מספר 2 של ארצות הברית. [[חיל השימור האזרחי]] סייע ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] לפתח את השבילים ואת מתקני המחנאות הרבים הנמצאים בפארק. הגידול בשנות ה-30 בתנועת כלי רכב בפארק האיץ הקמתם של מתקני אירוח מותאמים לתיירות ממונעת.
בשנת [[2003]] נשרפו כ-10% משטח הפארק כתוצאה מ[[שריפה|שריפות]] שהתחוללו בצד המערבי של קו פרשת המים. גם היערות המקיפים את הפארק סבלו מנזקי השריפות.
שורה 98:
|}
ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] החלה סוכנות הסקר הגאולוגי של ארצות הברית לבצע מחקר שיטתי יותר של הקרחונים הנותרים, מחקר הנמשך עד היום. בשנת 2005 נותרו רק 27 קרחונים, ורוב ה[[מדען|מדענים]] מסכימים שאם [[אפקט החממה]] ימשיך במתכונתו הנוכחית, כל הקרחונים בפארק ייעלמו עד שנת 2030{{הערה|שם=monitoring}}. [[נסיגת קרחונים|נסיגת הקרחונים]] תואמת לדפוס העולמי שהואץ מאז שנות ה-80. נסיגת הקרחונים הנרחבת שנצפתה בפארק הלאומי גליישר, כמו גם באזורים אחרים בעולם, מהווה סמן מרכזי לשינויים ה[[אקלים|אקלימיים]] בקנה מידה עולמי. ללא שינוי אקלימי נרחב שבמהלכו ישוב מזג האוויר הקר וה[[לחות|לח]] יותר ואף יתמיד, יופר האיזון בין קצב היווצרות הקרחונים וקצב היעלמותם, והם ימשיכו להיעלם עד שבסופו של דבר יוותרו סלעים חשופים בלבד{{הערה|שם=monitoring}}.
מסוף עידן הקרח הקטן, ב-1850, נמשכה הנסיגה המתונה של הקרחונים עד סוף העשור הראשון של המאה ה-20. קצב נסיגת הקרחונים התגבר במהירות בין [[1917]] ל-[[1926]], ואף הואץ במהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]]. במשך תקופה קצרה שנמשכה מ-[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] עד [[1979]] היה מזג האוויר קר יותר, והוא סייע בהאטת קצב הנסיגה ובמספר מקרים הקרחונים אף התקדמו בכמה עשרות מטרים. אולם, החל מ[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], החלו הקרחונים שבפארק להצטמצם באופן רציף, ומגמה זו נמשכת לתוך [[שנות ה-2000]]. ב-1850 השתרעו הקרחונים שבאזור קרחוני בלקפוט וג'קסון על שטח של 21.6 קמ"ר, אך ב-1979 שטחם היה רק 7.4 קמ"ר, ובסך הכול נמסו 73% משטח הקרחונים{{הערה| [http://www.tufts.edu/as/wright_center/iecws/materials/reading_list/03_Article_FebHall.pdf Myrna Hall, Daniel Fagre, Modeled Climate-Induced glacier change in Glacier National Park, 1850–2100, Volume 53, Issue 2, Bioscience, February 2003, Accessed on 2007-03-22]}}. בזמן הקמת הפארק היה קרחון ג'קסון חלק מקרחון בלקפוט, אך ב-[[1939]] הם התפצלו לשני קרחונים נפרדים.
השפעתה של נסיגת הקרחונים על [[מערכת אקולוגית|המערכות האקולוגיות]] של הפארק טרם התבררה במלואה, אך הצמחים ובעלי החיים התלויים במים קרים עלולים לסבול כתוצאה מאובדן [[בית גידול|בית הגידול]]. הירידה בהתמוססות הקרחונים העונתית עלולה להשפיע גם על ספיקת המים הזורמים ב[[נחל]]ים בקיץ ובסתיו, ירידת מפלס [[מי תהום|מי התהום]] והגדלת הסיכון לשריפות יער. אובדן הקרחונים גם יפחית מכוח המשיכה החזותי שהם מהווים לתיירות{{הערה| [http://www.nps.gov/glac/pphtml/subenvironmentalfactors14.html Hydrologic Activity, Nature and Science, National Park Service, U.S. Department of the Interior, Accessed on 2007-03-22]}}.
שורה 147:
[[קובץ:Jammer.jpg|שמאל|ממוזער|230px|אוטובוס טיולים]]
[[קובץ:Two Medicine Lake.jpg|שמאל|ממוזער|230px|אגם טו מדיסין על רקע הר סינופה]]
הפארק הלאומי גליישר מרוחק מהערים הגדולות, ו[[נמל תעופה|נמל התעופה]] הקרוב ביותר נמצא בקאליספלי שבמונטנה, מדרום-מערב לפארק. [[רכבות מהירות|הרכבות המהירות]] של חברת אמטראק עוצרות בגליישר מזרח ובגליישר מערב. ניתן לסייר בכל הדרכים הראשיות שבפארק באמצעות [[אוטובוס]]ים מדגמי [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] ששופצו ב-[[2001]] והותאמו להפעלה באמצעות [[פרופאן]], במטרה להפחית את [[זיהום אוויר|זיהום האוויר]]{{הערה| [http://crm.cr.nps.gov/archive/25-05/25-05-06.pdf On the Road Again: Glacier National Park’s Red Buses, National Park Service, Accessed on 2008-03-13]}}. בחלק מהאגמים הגדולים מופעלות [[סירה|סירות]] טיולים מעץ, חלקן מדגמי [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]].
סיורי טבע רגליים הם פעילות פופולרית בפארק. כמחצית מהמבקרים עורכים מסעות רגליים בשבילי ההליכה (trails) של הפארק שאורכם הכולל הוא 1,127 ק"מ{{הערה| [http://www.nps.gov/glac/activities/hiking.htm Hiking, National Park Service, Accessed on 2007-03-23]}}. הדרך עתירת הנוף לאורך קו פרשת המים נמתחת לאורך 177 ק"מ וחוצה את מרבית אורכו של הפארק מצפון לדרום, ולצידה מספר מסלולים חלופיים הניתנים לשימוש כאשר המסלולים הנמצאים בגובה רב סגורים בגלל השלג. בשל הימצאם של [[דוב]]ים ו[[יונק]]ים גדולים לאורך שבילי ההליכה חל איסור להביא [[כלב]]י מחמד למקום, אם כי מותרת החזקתם באתרי ה[[מחנאות]] ובדרכים הסלולות.
| |||