דוד קנוט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 12:
קנוט לקח חלק בחיים התרבותיים של המהגרים בפריז ועזר לארגן את תערוכת "שלוש עשרה" ביולי [[1922]]. הוא הצטרף לאיחוד של משוררים וסופרים צעירים, השתתף בעריכת המגזין "הבית החדש" ("Dom Novy") ותרם שירים לפרסומים שונים שהוציאו המהגרים. קובץ השירים הראשון שלו, "אלף שנים שלי" (Moikh tysyachiletii), הופיע בשנת [[1925]] והתקבל כבעל "אינטונציה תנ"כית וחיוניות מילולית". הקובץ השני שלו, שפורסם בשנת [[1928]], נסקר באהדה על ידי [[ולדימיר נבוקוב]] ששיבח את "הפסוקים האנרגטיים" שלו, אך התלונן על מעידות שונות של טעם{{הערה|Maxim Shrayer, An Anthology of Jewish-Russian Literature: 1801–1953, pp. 446–47}}.
ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] המוקדמות נפרד קנוט מאשתו הראשונה שרה, אם בנו דניאל, והתקרב ל[[אריאדנה סקריאבינה]], בתו של המלחין הרוסי [[אלכסנדר סקריאבין]]. באותו הזמן נעשה מעורב יותר ויותר באקטיביזם היהודי. הוא ואריאדנה ביקרו ב[[ארץ ישראל]] מאוגוסט עד דצמבר [[1937]] ובזמן הביקור, עיתון [[הארץ]] פרסם את אחד משיריו בתרגום ל[[עברית]]. מינואר [[1938]] ועד ספטמבר [[1939]] הוא ערך את העיתון היהודי "ההצהרה" ותקף סופרים ואנשי רוח שגילו אהדה ל[[אנטישמיות]].
====איש מחתרת====
בספטמבר 1939 גויס קנוט ל[[צבא צרפת|צבא הצרפתי]], ואריאדנה הקדישה עצמה בלהיטות לעניין היהודי. הם נישאו במרץ [[1940]] והיא התגיירה באותה עת. חודש לאחר מכן עברו בני הזוג ל[[טולוז]], ושם הקימו יחד עם אחרים מחתרת סודית בשם La, ראשי תיבות של "היד החזקה", שהפכה ל[[הצבא היהודי|צבא היהודי]], תנועת התנגדות ל[[צרפת של וישי]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. התנועה הצילה ממוות יהודים רבים. בדצמבר [[1942]], לאחר שנרדף על ידי ה[[גסטפו]], נמלט קנוט ל[[שווייץ]]. אריאדנה ילדה את בנו יוסי במאי [[1943]]. היא נהרגה על ידי אנשי [[המיליציה הצרפתית]] בזמן כינוס של אנשי המחתרת בדירתה בטולוז ביולי [[1944]], שבועיים לפני שחרור העיר.
| |||