יצחק מלצן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 7:
בשנת [[ה'תרנ"א]], [[1891]], התמנה כ[[דיין (הלכה)|דיין]] ו[[מו"צ]] ב[[קלם]] והתפרנס ממכירת [[קמח]] ל[[מצה שמורה]] וממכירת ספרי קודש. בתקופת קלם היה מבאי ה[[תלמוד תורה (קלם)|תלמוד תורה]] של רבי [[שמחה זיסל זיו]], אך יחסיו עמו ועם דרכו המוסרית ידעו עליות ומורדות. במהלך תקופת כהונתו בקלם, שהה שנתיים במצטבר ב[[ראדין]], כדי ללוות את ילדיו שלמדו ב[[ישיבת ראדין]]. [[דב כ"ץ]] משער שהיה זה מפני הקפדתו לקיים את מצוות [[תלמוד תורה (מצווה)#ולמדתם אותם את בניכם|ולמדתם אותם את בניכם]] בעצמו ולא באמצעות שליח-מורה. בתקופת שהותו בראדין שימש [[ר"מ]] ובוחן בישיבה.
 
הוא היה בעל ידיעה מקיפה בספרות התורנית ובהלכה, והשתמש בידיעותיו בספריו הרבים. ספריו עוסקים רבות בענייני אמונה ודעות, אך גם בידיעות בסיסיות בתחום ההלכה להמוני העם. הוא כתב מאמרי [[פובליציסטיקה]] בעיתונות היהודית, בעיקר בזו הדתית כמו "[[המודיע (רוסיה)|המודיע]]" ו"[[הפלס (ירחון)|הפלס]]". על מאמריו חתם בדרך כלל ב[[פסבדונים|פסבדונימים]] כמו: '''ים''', '''הישראלי''' ואחרים.
 
הוא [[התנגדות לציונות|התנגד לציונות]] והתפלמס בחלק ממאמריו עם אישים כמו [[נחום סוקולוב]] והרב [[יצחק יעקב ריינס]]., הואאך לא ראה בהתנגדותו זו סתירה לערגה ל[[ארץ ישראל]] ולאהבת [[לשון הקודש]], הוא רצה להנהיג דיבור עברי בביתו, ולאחר ששני בניו הגדולים נתפסו לרעיונות התקופה ועזבו את אורח החיים הדתי, החליט [[עלייה לארץ ישראל|לעלות לארץ ישראל]], גם מתוך מחשבה כי יוכל בכך להציל את חינוכו של בנו הצעיר. הוא עלה ארצה בשנת [[ה'תרס"ו]], [[1906]], ואחר כך הביא אליה גם את אשתו. שנתיים לאחר עלייתם, ברח בנם [[נחום מלצן]] (מליץ) מן הישיבה והצטרף לתנועת העבודה.
 
בקיץ [[ה'תרס"ט]], [[1909]], התחיל לכהן כ[[ר"מ]] ב[[ישיבת עץ חיים]] בירושלים{{הערה|{{חבצלת|ארגמן|בארץ הקדש: ירושלם.|1909/05/05|00200}}.}}. הוא נפטר לאחר מחלה קצרה, ב[[צום גדליה]], יום ראשון [[ד' בתשרי]] [[ה'תרע"ז]], [[1 באוקטובר]] [[1916]]{{הערה|{{עיתונות יהודית היסטורית 2|החרות ירושלים|AHJ|ש. יצחקי|הרה"ג רבי יצחק מלצן ז"ל|1916/10/04|00401}}. תאריך הפטירה אצל כ"ץ, להלן "קישורים חיצוניים", שגוי.}} נקבר ב[[בית הקברות היהודי בהר הזיתים]].