יהדות קונסרבטיבית – הבדלי גרסאות

שאלת הגיור והמעמד היהודי בתוך הזרם לא שונתה מהותית. היותו של אדם יהודי מלידה מותנית ביהדותה של אמו, וגיור כרוך בקבלה הצהרתית של המצוות, טבילה וגם מילה/הטפת דם ברית אצל זכרים.{{הערה|ראו למשל בתשובה: [http://www.rabbinicalassembly.org/resolution-conversion-process-israel Resolution on the Conversion Process in Israel], 2011.}} בשאלת נישואי התערובת, עד שנות ה-80 נאסר על נשואים עם לא-יהודים להיות חברים בקהילות בכלל. ההכרה בעליית שיעור המתחתנים עם גויים הביאה ב-1982 את ההנהגה לנסח כללי התנהגות מוקפדים שהכילו את בני-המשפחה הנכרים בקהילות אך אסרו עליהם השתתפות כלשהי בטקסים, גם אם עודדו לנסות לשכנעם להתגייר ובמיוחד להבטיח חינוך יהודי לילדיהם. לחץ גובר לאפשר להם נוכחות רבה יותר הביא לאימוץ פשרות שונות ברמת הקהילה העצמאית, לעתים בהתעלמות מההנחיות הרשמיות. ב-2005 פורסם מסמך "על הדרך", שנוסח בידי הרב ג'רום אפשטיין, שקרא לאפשר השתתפות נרחבת יותר בחלקים סמליים בטקסים ולהדגיש את הצורך בקירוב הלא-יהודים. בלא שינוי מדיניות מקיף, החלו רבנים ומנהיגי קהילות קונסרבטיבים להתייחס אליהם במונחים כמו "קרוב ישראל", שלא היוו הכרה הלכתית אבל יצרו מעין קטגוריה נפרדת של גויים העומדים בקשר קרוב עם יהודים. גדילת אחוז נישואי התערובת והמשבר הדמוגרפי הפנימי העצימו את הלחצים על ראשות התנועה, וב-2017 אושר לנכרים להתקבל כחברים מלאים בקהילות.{{הערה|אדם פרזיגר, [https://www.academia.edu/22329021 Between Catholic Israel and the Krov Yisrael: Non Jews in Conservative Synagogues (1982-2009)],