הבדלים בין גרסאות בדף "מנדל לפין"

נוספו 6 בתים ,  לפני שנתיים
מ
←‏כתיבתו: הגהה, replaced: מלים ← מילים (3) באמצעות AWB
מ (←‏כתיבתו: הגהה, replaced: מלים ← מילים (3) באמצעות AWB)
== כתיבתו ==
 
הספר "רפואות העם" הוא עממי גם בתוכנו וגם בסגנונו. רמ"ל השתמש בו ב[[לשון חז"ל]], בין השאר בהשפעת בן עירו [[יצחק סטנוב]], וזאת בניגוד מוחלט למקובל בספרות של תנועת ההשכלה. הוא אף חידש מליםמילים בעברית למונחים רפואיים, ובהן המליםהמילים חוקן, בחילה, שיעול ומליםומילים אחרות שלא נשתמרו. הספר היה פופולרי מאוד, וקהילות רבות בפולין ובמזרח אירופה רכשו אותו לצורך הטיפול בחולים שלהן.
 
תרגום ספרי המקרא ליידיש בידי רמ"ל עורר התנגדות רבה אצל אנשי תנועת ההשכלה: לא זו בלבד שהיידיש הייתה בעיניהם "ז'רגון", שפה משובשת ונמוכה, אלא גם תרגומו עמד כנגד אחד המפעלים החשובים של ההשכלה - מפעל התרגום של ספרי המקרא ל[[גרמנית]], שהחל בו מנדלסון. אמנם כוונתו של רמ"ל לא הייתה דווקא להעלות את היידיש למדרגת שפת תרבות, אלא בעיקר להשתמש בה ככלי להפצת ההשכלה בכל שכבות העם, אך אף על פי כן לא יכלו המשכילים לקבל יצירה כזו ממי שנחשב ליורשו של מנדלסון בפולין. משכיל בשם [[טוביה פדר]] יצא נגד רמ"ל ב[[סאטירה]] עוקצנית בשם "קול מחצצים". הוא תיאר בה שיחה דמיונית בעולם האמת בין מנדלסון ותלמידיו, ובה מתלונן מנדלסון כי אינו מבין את תרגומו של לפין ואת השפה העילגת וההמונית שבה נכתב. אחד התלמידים, [[יצחק אייכל]], עונה למנדלסון שרמ"ל "בז למליץ (=לכותבים בעברית מליצית, המשכילים), ובפני דובר צחות ירוק יִרק". להגנתו של רמ"ל יצא משכיל אחר, [[יעקב שמואל ביק]]; הוא ענה לטענותיו של פדר, דיבר בשבחה של היידיש וקבע כי גם היא יכולה לשמש כלשון תרבות. דעה כזו הייתה חריגה לגמרי בנוף המשכילי, ואכן בהמשך חייו עבר ביק ממחנה המשכילים אל [[תנועת החסידות|החסידות]]. רמ"ל עצמו לא התערב בפולמוס, אך לא המשיך להוציא לאור את התרגום אחרי שיצא התרגום לספר משלי; תרגומו לקהלת נדפס רק אחרי מותו.