מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לזרם התודעה |
|||
שורה 36:
==תאוריית ההצבר הדיפרנציאלי==
לטענת ביכלר וניצן, מורכבת כל [[חברה (סוציולוגיה)|חברה]], ובכלל זה החברה הישראלית, משלוש יחידות או שכבות מונוליטיות: אליטת כוח קטנה, שמטרתה לשלוט בחברה; קבוצה של "סייענים," המגוננת ומסייעת לאליטת הכוח, ושכבת המוני העם. לתפישת ביכלר וניצן, [[הון]] מהווה כוח חברתי וככזה, אליטת הכוח שואפת תמיד להרחיבו ולהעצימו, כדי לחזק ולשמר את כוחה. העצמה זו מתרחשת לא באופן מוחלט (כלומר, לא בהכרח באמצעות הגדלת הרווחים כאחוז מהכנסות), אלא באופן יחסי - באמצעות הגדלת נתחה של אליטת הכוח, על חשבון הונם ועצמתם של בעלי הון אחרים ("הצבר דיפרנציאלי"). מטרתו של כל חבר באליטת הכוח השלטת, גורסים ביכלר וניצן, היא "להכות את הממוצע" ולהרוויח יותר מאחרים.
לפי התאוריה של ביכלר וניצן, בכל החברות מתקיימים תהליכים של "הרחבת הצבר" ו"העמקת הצבר." התהליכים מתקיימים לרוב לסירוגין, אף כי במקרים מסוימים הם עשויים להתקיים גם בו-זמנית. בתקופות של "הרחבת הצבר" גדל מספר המועסקים אצל קפיטליסטים מצליחים בקצב מהיר יותר מקצב גידולו אצל אחרים; בתקופות של "העמקת הצבר", הרווח המופק מעובד גדל אצל הקפיטליסטים המצליחים בקצב מהיר יותר מהממוצע. בישראל, טוענים ביכלר וניצן, התרחש עד תחילת שנות השבעים תהליך של "הרחבת הצבר", בו הייתה אליטת הכוח הדומיננטית ממשלתית בעיקרה; בנקודה זו, כאשר הושלמה "הפרולטריזציה של המהגרים היהודים", קנתה לה אחיזה במושכות השלטון אליטה צבאית-עסקית והחל תהליך של "העמקת הצבר", שנמשך לאורך שנות השבעים והשמונים.{{הערה|1=ר' גם Kimmerling, Baruch. (2004). ''[[Journal of Palestine Studies]]''. Vol. 33. No. 2. pp. 119-122.}}
| |||