יובאן ריסטיץ' – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תקלדה
שורה 48:
יובאן ריסטיץ' נולד בקרגוייבץ ורכש השכלה אקדמית ב[[פילוסופיה]] ב[[אוניברסיטת היידלברג]], בהמשך ב[[סורבון]] והגן על עבודת [[דוקטורט]] ב[[היסטוריה]] בהנחיית [[לאופולד פון רנקה]] ב[[אוניברסיטת ברלין]]. הוא שב לסרביה ומונה ל[[פרופסור]] ב[[אוניברסיטת בלגרד]]. ב-[[1861]] החל את הקריירה הדיפלומטית שלו עת נשלח לשליחות דיפלומטית ב[[קונסטנטינופול]] [[עיר בירה|בירת]] [[האימפריה העות'מאנית]]. בהמשך ניהל את המשא ומתן עם העות'מאנים על נסיגת [[חיל מצב|חיל המצב]] העות'מאני משטחי סרביה. כישוריו ויכולותיו הדיפלומטיות הובילו להערכה רבה בחוגי השלטון הסרבי והוא הפך לאיש אמונם של [[בית אוברנוביץ']], וזאת אף על פי שחלק מתפישותיו הפוליטיות היו דומות לאלו של [[מגיני החוקה]].
 
ב-[[1872]] מונה לשר החוץ של נסיכות סרביה ולאחר מספר חדשים לראש ממשלת הנסיכות. בשלהי [[1873]] התפטר מתפקידו. באפריל [[1876]] מונה שוב לראש ממשלת הנסיכות. הוא הוביל את המהלכים הדיפלומטיים במהלך ולאחר [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878)]] ובסיכומי [[קונגרס ברלין]] זכתה סרביה להישגים טריטוריאליים מסוימים. במסגרת הקונגרס נדרשה סרביה על ידי [[אוטו פון ביסמרק]] לבטל את המגבלות ולהעניק [[שוויון זכויות]] ל[[יהדות סרביה|יהדייהודי סרביה]]. ריסטיץ' הסכים לכאורה, וציין כי האישור מותנה באישור [[הפרלמנט הסרבי]]. בפועל, הנושא הועבר לדיון בפרלמנט שהתארך במכוון ללא הכרעת הנושא, עד שלבסוף ב-[[1888]] אושרה [[חוקה]] ובה שוויון זכויות ליהודים.{{הערה|[[ג'ני לבל]], '''עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגראד 1541–1942''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2006, עמוד 153-97.}}
 
לאחר תבוסת הסרבים ב[[מלחמת בולגריה-סרביה (1885)]] הלך והתערער מעמדו הציבורי של המלך מילאן הראשון, וב-[[6 במרץ]] [[1889]] הוא ויתר על המלוכה. בשל גילו הצעיר של [[יורש עצר|יורש העצר]] [[אלכסנדר הראשון, מלך סרביה|אלכסנדר הראשון]] מונתה מועצת [[עוצר (שליט)|עוצרים]] בראשות אימו של אלכסנדר, [[נטליה אוברנוביץ']], ראש הממשלה [[קוסטה פרוטיץ']], שר החוץ יובן ריסטיץ', וה[[גנרל]] יובן בלימרקוביץ'. באפריל [[1893]] עלה בידי אלכסנדר הראשון להדיח את מועצת העוצרים ולאחוז בשלטון. ריסטיץ' פרש מהחיים הפוליטיים.