מייקל צ'ימינו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Cat-a-lot: העברה מקטגוריה:זוכי אוסקר: הבמאי הטוב ל קטגוריה:זוכי אוסקר: הבימוי הטוב שימוש בCat-a-lot |
מ ←ביוגרפיה: הוספת מקור, ניסוח, קישורים פנימיים |
||
שורה 23:
לאחר הצלחת "חזיז ורעם", נהנה צ'ימינו מיד חופשית יחסית בליהוק שחקנים ובבימוי סרטו השני, "[[צייד הצבאים]]" בשנת [[1978]]. הסרט נחל הצלחה רבה בקופות, והביקורות היו אוהדות. הסרט זכה במספר [[פרס אוסקר|פרסי אוסקר]], ביניהם ל[[פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר|סרט הטוב ביותר]], וצ'ימינו עצמו זכה ב[[פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר]].
===כישלונותיו כבמאי בהוליווד===
סרטו הבא של צ'ימינו, "[[שערי החופש (סרט)|שערי החופש]]", יצא ב-1980. צ'ימינו, רכוב על ההצלחה הגדולה של צייד הצבאים, היה על גג העולם. ניתן לו חופש חסר תקדים על ידי האולפנים, והוא היה יכול להחליט כל דבר בנוגע לסרט, מבלי להתייעץ עם המפיקים. בשל כך, עלות הסרט תפחה מיום ליום ועלתה בהרבה על התקציב הראשוני, מצב שכמעט והביא את האולפן, "[[יונייטד ארטיסטס]]", לסף [[פשיטת רגל]].
תאגיד "טרנסאמריקה" (Transamerica Corporation), הבעלים של "יונייטד ארטיסטס", איבד את אמונו בחברת הסרטים ובמנהליה, ומכר את החברה. כישלון הסרט בקופות ועלותו הגבוהה שיצאה מכלל שליטה, סימנו את סיומה של תקופה שכונתה "[[הוליווד]] החדשה".
שורה 31:
הסיפור שמאחורי הסרט ונפילתה של "יונייטד ארטיסטס", תועדו בסרטו של [[סטיבן באך]], "Final Cut". גם ספרו של [[פיטר ביסקין]], "Easy Riders, Raging Bulls", עוסק באירועים במהלך ולאחר ההפקה, וזאת כרקע לשינויים שהתרחשו בהוליווד בעקבות מקרה זה. צ'ימינו עצמו התראיין ל[[עיתונות]] מעט יחסית, ובראיונותיו הוא לרוב לא דן ב"שערי החופש". בספרו של ג'ורג' היקנלופר, "Reel Interviews", מתועדות מספר שיחות גלויות לב עם צ'ימינו על הסרט והאירועים שהתרחשו סביבו.
אחרי הכישלון בהפצת הגרסה הערוכה מחדש והמקוצרת של "שערי החופש", הוקרנה ב[[טלוויזיה]] הגרסה המקורית של צ'ימינו, שארכה 219 הדקות, בערוץ הכבלים בתשלום Z. הגרסה זכתה לביקורות משבחות וטבעה את המונח [[גרסת הבמאי]] "Director's cut" (העריכה שאותה מעדיף הבמאי, לפני שהעורך ודרישות האולפנים יוצרים את העריכות הסופיות).
אולם, צ'ימינו לא התאושש מהמכה הקשה, וכך הסתיימה בעצם הקריירה של אחד מילדי הפלא של הוליווד ומהבמאים היותר מסקרנים של המחצית השנייה של המאה ה-20.
שורה 52:
ב-[[1985]] ביים צ'ימינו את הסרט ה[[אפוס|אפי]] "[[שנת הדרקון (סרט)|שנת הדרקון]]", אותו הוא עיבד בצוותא עם [[אוליבר סטון]] לפי רומן של רוברט דייל. בעקבותיו הוענקה לצ'ימינו דרגת [[קולונל]] של כבוד בחיל האוויר המלכותי של [[תאילנד]]. אך הסרט ספג ביקורות שליליות, בין השאר גם מכיוון שביטא [[סטריאוטיפ]]ים על סינים-אמריקאים. הסרט אף היה מועמד לחמישה פרסי "רייזי" (פרסים שניתנים כניגוד ל[[פרס האוסקר|פרסי האוסקר]], ונועדו לציין את הסרטים הגרועים של השנה). במסע הפרסום לסרט הופיעו התייחסויות רבות ליצירת המופת של צ'ימינו "[[צייד הצבאים]]", שרמזו על כך שהיה זה סרטו האחרון לפני "שנת הדרקון", תוך התעלמות מ"שערי החופש" וכישלונו.
בשנת [[1987]] ביים את הסרט "הסיציליאני", בו שיחק בתפקיד הראשי [[כריסטופר למברט]]. הסרט היה מבוסס על הספר של מריו פוזו באותו שם. בסרט מספר על סלבטורה ג'וליאנו, שודד אגוצנטרי שנלחם בכנסייה הקתולית, במאפיה ובאצולת בעלי הקרקעות, תוך שהוא מוביל תנועה פופוליסטית לעצמאות [[סיציליה]]{{הערה|{{חדשות|מאיר שניצר|אויבדרצ׳י ישו|1988/03/29|20}}}}. האולפנים קיצצו את עריכת הסרט של הבמאי. באופן שהיה פחות מוצלח מהגרסה המקורית, והסרט קיבל קבלת פנים פושרת על ידי המבקרים והיה בקושי רווחי. אולם [[גרסת הבמאי]] זכתה לביקורות טובות יותר עם יציאתה לאקרנים בצרפת.
ב[[שנות התשעים]] המוקדמות כתב צ'ימינו תסריט והיה מעורב בטרום-הפקה על הסרט "[[מייקל קולינס (סרט)|מייקל קולינס]]". במשך למעלה משנה התנהלו מגעים עם [[גבריאל ביירן]] על מנת שיככב בסרט. צ'ימינו פוטר בשל הדאגה שהוא יחרוג מהתקציב, והוחלף על ידי [[ניל ג'ורדן]].
| |||