מוזס וילהלם שפירא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 30:
שפירא הגיע עם המגילות לגרמניה ביוני 1883 וניסה מחדש לעניין את הגרמנים בקנייתן. בעודו ממתין להחלטתם ותוצאות בדיקתם, הגיע ב-24 ביולי גם למשרדי [[הקרן לחקר ארץ ישראל]] (PEF) שמושבה ב[[לונדון]], שם בחנו את המגילות מזכיר הקרן [[וולטר בזנט]], [[קלוד קונדר]] ומלומדים נוספים. בזנט הפנה את שפירא אל [[המוזיאון הבריטי]] שגילה עניין רב במגילות, ואף הציג שתיים מהן לציבור הרחב, בעוד מומחי המוזיאון בודקים את המגילות האחרות. הידיעה על התעניינות המוזיאון הבריטי והצגת המגילות בו הכתה גלים בבריטניה וברחבי אירופה, ואלפים הגיעו לבקר בתערוכה, ובהם ראש הממשלה [[ויליאם יוארט גלאדסטון|ויליאם גלאדסטון]]. הסכום שנדרש עבור רכישת המגילות היה גבוה מאוד: מיליון [[לירה שטרלינג|ליש"ט]], למרות הספקות ההולכים ומתרבים אצל מומחים ביחס למקוריותן.
[[קובץ:Punch 1883 Mr Sharp-Eye-Ra. Showing, in very fanciful portraiture, how Detective Ginsburg actually did Mr Sharp-Eye-Ra out of his skin.jpg|ממוזער|[[קריקטורה]] שפורסמה ב"[[פאנץ'|פאנץ]]'" ולועגת לשפירא, המוצג כנוכל עם מאפיינים יהודיים סטריאוטיפיים]]
ב-[[18 באוגוסט]] התפרסם בטיימס מכתבו של [[קלוד קונדר]], מראשי הקרן וחוקר ארץ ישראל. במכתב הביע קונדר ספקות, על סמך היכרותו את ארץ ישראל, באשר לסיכויי ההשתמרות של יריעות עור בתנאי האקלים בארץ. ב-[[21 באוגוסט]] פרסם ה"טיימס" הלונדוני את חוות דעתו של [[שארל קלרמון-גנו]], שטען כי המגילות הן זיוף נוסף מבית היוצר של שפירא, וכי אינן אלא רצועות שנגזרו משולי ספרי תורה ישנים והושרו ב[[כימיקלים]] כדי לשוות להן חזות עתיקה. מספר ימים אחר כך התפרסמה חוות דעתו של מומחה המוזיאון הבריטי [[כריסטיאן דוד גינסבורגגינצבורג]]{{אנ|Christian David Ginsburg}}, המחזקת את חוות דעתו של קלרמון-גנו. מאוחר יותר התברר כי גם המומחים הגרמנים הגיעו למסקנות דומות.
 
עסקת מיליון השטרלינג קרסה, שפירא הוקע כזייפן ונוכל, והסערה הרעישה את עולם הארכאולוגיה וחקר התנ"ך בעולם. עיתוני לונדון נתנו תפוצה נרחבת לגילויים החדשים, מלווים בלגלוג על שפירא ועל המוזיאון הבריטי שנפל בפח, ו[[קריקטורה|קריקטורות]] שלא נעדרה מהן נימה [[אנטישמיות|אנטישמית]]. עלתה גם הסברה כי הגרמנים עיכבו במתכוון את פרסום מסקנותיהם, כדי לצחוק לאידם של הבריטים במפלתם.
 
שפירא עזב את לונדון בבושת פנים, כשהוא ממורמר ומושפל. במכתב לכריסטיאן דוד גינסבורגגינצבורג, כתב: "אינני חושב שאצליח לשרוד את הבושה הזאת. עדיין אינני משוכנע שמדובר בזיוף, אלא אם כן מסייה גנו עשה זאת".{{הערה|{{הארץ||לפני 140 שנה חשבו שמדובר בזיוף מקראי. חוקר ישראלי גילה עדויות שמשנות את כל התמונה|1.9626847}}}} במהלך החודשים הבאים נדד ללא מטרה ידועה בערי אירופה, כשעל פי המשוער הוא הולך ומאבד את צלילות דעתו. עם זאת, מסמכים מהמוזיאון הבריטי מעידים כי במהלך חודשים אלה עדיין רכש המוזיאון משפירא מספר פריטי עתיקות. ב-[[9 במרץ]] [[1884]], במלון קטן ב[[רוטרדם]], הסתגר שפירא בחדרו ושם קץ לחייו ביריית [[אקדח]].
 
==אחרית דבר==