|
|
|
'''כתב הברות''' (באנגלית: syllabary) הוא [[כתב]] שבו כל אחד מהסימנים בו מייצג [[הברה]] שלמה, כלומר צירוף של [[פונמה|פונמות]]. זאת בשונה מהכתב האלפביתי המשמש את השפות האירופאיות, שבו כל [[אות]] מייצגת פונמה יחידה (למשל- /b/, /k/, /o/, /e/ וכו').
ברוב מערכות הכתב ההברתיות, כל סימן מייצג רצף של [[עיצור]] ו[[תנועה (פונולוגיה)|תנועה]] (למשל- bo, bi, ke) או תנועה בלבד. אולם בחלקן עשויים להימצא גם סימנים המוקדשים להברות מורכבות יותר (כמוכגון עיצור- תנועה- עיצור או עיצור- עיצור- תנועה).
מספר הסימנים הדרוש בכתב הברות גדול בהרבה בהשוואה לכתב אלפביתי. כתב ההברות התפתח באלף השלישי לפני הספירה בעיר [[גבל]], {{מקור}} כאשר אנשי העיר, ששלטו ב[[כתב חרטומים]] וב[[כתב יתדות]], פישטו את מערכת הכתב שלהם ויצרו כתב קווי הברתי שכלל כ־120 סימנים. {{מקור}} מערכות כתב הברתיות היו נפוצות בעת העתיקה ושימשו מספר רב של שפות. דוגמה ידועה היא [[כתב ליניארי ב']] בושבו נכתבה השפה ה[[מיקנית]], שהייתה בשימוש ב[[יוון העתיקה|יוון]] וב[[כרתים]] בין המאות [[המאה ה-16 לפנה"ס|ה-16]] ו[[המאה ה-11 לפנה"ס|ה-11]] לפנה"ס ([[יוון המיקנית|התקופה המיקנית]]). כיום ישנן מספר שפות מודרניות, בהן [[יפנית]], המשתמשות בכתב הברות.
==ראו גם==
|
