טוֹרָאגָ'ה היא קבוצה אתנית המתגוררת באזור הררי בדרום האי סולאווסי באינדונזיה. אוכלוסייתם מונה כ-650,00 נפש, מתוכם כ-450,000 מתגוררים ב"טאנה טוראג'ה" - ארץ הטוראג'ה שבמחוז דרום־סולאווסי. מרבית האוכלוסייה נוצרית, ומיעוטה מוסלמית או אנימיסטית.

בנות טוראג'ה בטקס חתונה
בתי טוראג'ה מסורתיים בעיירה קטה קסו בטאנה טוראג'ה

המילה "טוראג'ה" מקורה בשפת הבוגיס ומשמעו "אנשי ההרים". השלטון הקולוניאלי ההולנדי הוא שהעניק שם זה באופן רשמי בשנת 1909. הטוראג'ה ידועים בטקסי לוויות מורכבים וססגוניים, אתרי קבורה החצובים בצוקי סלע, גגות משופעים מסיביים ותחריטי עץ צבעוניים. טקסי ההלוויה הטוראג'יים הם אירועים חברתיים חשובים הנערכים בהשתתפות מאות אנשים, ונמשכים מספר ימים.

לפני המאה העשרים התגוררו הטוראג'ה בכפרים אוטונומיים מבודדים למדי, וחיו לפי האמונות המקומיות המכונות "אלוּק". בתחילת המאה העשרים החלו מיסיונרים הולנדים להמיר את דתם של הטוראג'ה לנצרות. בשנות השבעים, נפתח האזור ביתר שאת למגע עם העולם החיצון, והפך ליעד תיירותי חשוב באינדונזיה ולמושא מחקר אנתרופולוגי. עד לשנות התשעים כבר השתנתה טוראג'ה משמעותית, כשהחברה האגררית החיה עדיין במידה רבה לפי ה"אלוּק", הפכה ליותר נוצרית ונשענת יותר על תיירות.

זהות אתנית עריכה

עד שהגיעו מיסיונרים הולנדים במאה העשרים לא הייתה זהות של טוראג'ה. בני הטוראג'ה הזדהו עם הקהילה בה חיו. היה דמיון במנהגים ובטקסים, אבל הם לא ראו את עצמם כחלק מקבוצה אתנית. המיסיונרים ההולנדים עזרו להם לגבש זהות אתנית. גם התפתחות התיירות גרמה לבני הטואג'ה ולקבוצות אתניות אחרות באי סולאווסי להגדיר את עצמם כקבוצה. אימוץ הדת הנוצרית, בשונה משכניהם המוסלמים, חיזק את הזהות האתנית שלהם.

חברה עריכה

דת ותפיסת עולם עריכה

 
שלושה בתי מקור של הטוראג'ה (טונגקונן) בעיירת טוראג'ה

הטוראג'ה מוגדרים כנוצרים. בפועל הם שומרים גם על הדת ומערכת האמונות המסורתית שלהם הקרויה: אלוק (באנגלית: Aluk). מערכת האמונות המסורתית שלהם היא אנמיסטית. התרגום המילולי של Aluk הוא: "הדרך" או "החוק". באינדונזיה חייב כל אזרח להשתייך לאחת משש הדתות הרשמיות. הטוראג'ה פסלו את האסלאם בגלל התנגשות בין האיסור לאכילת בשר חזיר והאיסור לשתיית יין והטקסים המסורתיים שלהם ובחרו בנצרות. על פי האלוק, קיים קשר מתמשך בין עולם המתים לעולם החיים. שני העולמות משתלבים ביחד.[1] הרוחות של האבות הקדומים שומרות על אלו הנמצאים בעולם החיים. מוות אינו אירוע עצוב, אלא הזדמנות של רוחו של הנפטר להצטרף לרוחות של האבות הקדומים ולעזור לחיים.

בתי המקור עריכה

בתי המקור (בשפת הטוראג'ה: Tongkonan) הם מבנים דמויי סירה גדולה המיועדים לרוחות האבות הקדומים. בנוסף לכך מתגוררים בהם קשישים ונמצאות גוויות נפטרים עד לקיום טקס הלוויה. בתי המקור הם המבנים החשובים ביותר בעיירת טוראג'ה מסורתית. הם מהווים מרכז של חיי החברה והטקסים המסורתיים של בני הטוראג'ה. בנייתם הוא תהליך האורך זמן, הנעשה על ידי המשפחה המורחבת. מול כל בית מקור נבנה אסם בתוכו מאוחסנים יבולי האורז.

טקסי לוויה עריכה

טקסי לוויה עשויים להיערך חודשים ולפעמים יותר משנה לאחר המוות.[2] בני הטוראג'ה מאמינים כי בתקופה עד ללוויה ולקבורה המת אינו מת, אלא חולה בראש שאינו יכול להבריא. לפי אמונתם, צריך לבצע את טקסי הלוויה והקבורה באופן נכון על מנת שהמת יוכל להיות חלק מרוחות האבות הקדומים. טקס הלוויה משתנה בהתאם לגילו ולמעמדו של הנפטר. הטקסים הפשוטים ביותר הם טקסי לוויה של תינוקות או ילדים צעירים, הנקברים בתוך עצים.[3]

טקס הלוויה הוא אירוע שמח, משום שהנפטר מתחיל בתהליך ההצטרפות לרוחות האבות הקדומים. המשפחה מתכננת את הטקס במשך מספר חודשים. הטקס עצמו אורך שבוע. לטקס מוזמנים כל בני הקהילה. מספרם של המוזמנים עשוי להגיע למאות ולפעמים ליותר מאלף. מרבית המוזמנים שוהים באתר בו מתקיים הטקס במשך כל השבוע.
משפחות עשירות עשויות להוציא עשרות אלפי ולפעמים גם מאות אלפי דולרים על לוויה. בני הטוראג'ה חוסכים כסף ללוויות הוריהם. הירושה מתחלקת בין הצאצאים, על פי החיסכון שחסכו לצורך לווית ההורים.

ההיערכות לטקס כוללת בנייה באתר בו מתקיים הטקס. על פי אמונתם של בני הטוראג'ה, לאחר הטקס יש להרוס את כל המבנים. הלוגיסטיקה הנדרשת כוללת: מזון לכל המשתתפים, מים, במה לניהול הטקס, מבנים בהם יכולים מוזמנים ללון, שירותים ועוד. לצורך כך מעסיקה משפחת הנפטר בעלי מקצוע, כגון: בנאים, נגרים וכיוצא בזה. במהלך ימי הטקס אוכלים המשתתפים בעלי חיים הנטבחים לצורך מאכל. המשתתפים אוכלים חזירים, תאואים, עופות ובעלי חיים נוספים. טקסי הלוויה הם הזדמנות של עניים בני טוראג'ה לאכול בשר.

אורחים צריכים להביא מתנות למשפחת הנפטר. המתנה צריכה להיות בשווי זהה למתנה שהביא הנפטר למשפחת האורח בטקס לוויה של הוריו. על מנת לוודא ששווי המתנה זהה, בני הטוראג'ה מנהלים רישום של מתנות הלוויה שמביאים אורחים.

בתי קברות עריכה

בתי הקברות הן אחוזות קבר משפחתיות. הם נחצבים לרוב בסלעים ואם הם מספיק גדולים, ארונות הקבורה מונחים בהם במבנה של כוורת. הם מעוטרים בתחריטים, בתמונות נפטרים, בראשי פרים ובקישוטים נוספים. העשירים מציבים בובות "טאוטאו", אלו בובות קטנות דמויות אדם המפוסלות בעץ או מבמבוק וחימר. הדמויות מולבשות בבגדים בוכובעים. בקברים נהוג להשאיר אוכל ושתייה עבור הנפטרים.[4]

אלים עריכה

על פי האלוק קיימים עשרות אלים בפנתיניאון הישויות הקוסמיות.

האל הראשי הוא פונג מטואה (באנגלית: PONG MATUA). על מנת להיות בכל מקום הוא נעזר בשליחים. שליחים אלה הם: פואנג רנגאי מאטה (אחראי על הארץ ועל חיי אנשים בעולם הזה), פונג גואם טיאם בונג (אחראי על השמים, העננים, הברק והגשם), פואנג טולק פואנג (אחראי על רעידות אדמה, הימים האגמים והנהרות). השליחים החשובים ביותר הם טומם באלי פואנג (רוחות האבות הקדמונים), האחראים על טקסי הלוויות ומות והמעבר התקין של המתים לעולם רוחות האבות הקדמונים),[5]

מבנה עיירת טוראג'ה עריכה

בעיירת טוראג'ה טיפוסית עשויים להיות 10 סוגי אתרים.[6]
המבנים באתר עשויים להיות מבני מגורים או בתי מקור. מול מבני מגורים ומול אתרי מקור יש אסמים (alangs). מספר המבנים עשוי להגדיר את סוג האתר. אתרים נוספים הם אתרי קבורה (liang). סוגי האתרים נקבעים על פי מספר המבנים. בנוסף למבנים יש שדות אורז, יערות במבוק, שדות מרעה לתאואים ולחזירים.[7]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא טוראג'ה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה