פלוריאן זלר

פלוריאן זלרצרפתית: Florian Zeller; נולד ב-28 ביוני 1979) הוא סופר, מחזאי, במאי ומפיק קולנוע וטלוויזיה צרפתי. יצירותיו תורגמו לשפות רבות. זלר זכה בפרס ה-l’Interallié (אנ') היוקרתי על ספרו "קסם הרשע" ב-2004 ובפרסי מולייר נוספים על מחזותיו. סרטו "האב" משנת 2020, היה מועמד לפרסים שונים, ועליו זכה זלר יחד עם כריסטופר המפטון בפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר. לפי עיתון האינדפנדנט, הוא "אחד הכישרונות הספרותיים הלוהטים ביותר בצרפת".

פלוריאן זלר
Florian Zeller
צילום מ-2009 בסלון הספר בפריז
צילום מ-2009 בסלון הספר בפריז
לידה 28 ביוני 1979 (בן 44)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מחזאי, תסריטאי
מקום לימודים המכון למדע המדינה פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מרין דלטרם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

זלר נולד ב-28 ביוני 1979, ברובע החמישה עשר של פריז.[1] מצד אביו זלר הוא ממוצא אוסטרי וכמו כן יש לו אזרחות שווייצרית. כתב את ספרו הראשון "שלג מלאכותי" כשהיה בן עשרים ושתיים. זמן קצר לאחר מכן התבקש ללמד ספרות באותה אוניברסיטה בה למד בעצמו - המכון למדע המדינה פריז. ספרו השני, "אוהבים או משהו-כזה" התקבל בציבור באופן חיובי, אך היה זה ספרו השלישי, "קסם הרשע" שהפך אותו למפורסם בצרפת. הספר, שחוקר את היחסים בין המערב לבין האסלאם, עורר מחלוקות רבות.

זלר היה במהירות לאחד המחזאים הצרפתיים העכשוויים המוכרים ביותר. מחזהו הראשון, "האחר", זכה למספר הרצות; מחזהו "האם" ב-2011 זכה בפרס מולייר ומחזהו "האמת" זכה להצלחה רבה.

מחזהו "האב" זכה ב-2014 בפרס מולייר למחזה הטוב ביותר. ב-2020 יצא לאור סרט הביכורים שלו, "האב" (המבוסס על המחזה), כשאת תסריטו כתב זלר. הסרט היה מועמד ל-6 פרסי אוסקר בטקס פרסי אוסקר ה-93, כולל פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, ו-6 פרסים נוספים בטקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע ה-74, הבאפט"א. זלר זכה ביחד עם כריסטופר המפטון בפרס אוסקר ופרס באפט"א עבור התסריט המעובד הטוב ביותר, וגם כוכב הסרט אנתוני הופקינס זכה בפרס אוסקר ופרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר. בנוסף היה הסרט מועמד לפרס בארבע קטגוריות, בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-78.

בספטמבר 2022 יסד זלר את חברת ההפקות "סרטי בלו מורנינג" ( באנגלית: Blue Morning Films) בשותפות עם המפיקה פדריקה סנט-רוז, בתמיכה פיננסית ומקצועית של תאגיד התקשורת הצרפתי "Mediawan" (אנ').[2]

חיים אישיים עריכה

זלר חי בפריז. הוא נשוי לדוגמנית-לשעבר, שחקנית ופסלת מרין דלטרם, אשר שיחקה באחד התפקידים הראשיים בהפקה הפריזאית של מחזהו "הנשקייה". בנם, רומן, נולד בדצמבר 2008.

יצירות עריכה

רומנים עריכה

  • Neiges artificielles, Flammarion (2002)
  • Les Amants du n'importe quoi, Flammarion (2003)
  • La Fascination du pire (2004)
  • Julien Parme (2006)
  • La Jouissance (2012)

מחזות עריכה

  • L'Autre (2004)
  • Le Manège (2005)
  • Si tu mourais (2006)
  • Elle t'attend (2008)
  • La Mère, 2010 (האם)
  • La Vérité, 2011 (האמת)
  • Le Père, 2012 (האבא)
  • Une Heure de tranquillité, 2014 (שעה של שקט)
  • Le Mensonge (2014) (השקר)
  • L'Envers du décor (2016)
  • Avant de s'envoler, 2016
  • Le Fils (2018) (הבן)

בימוי עריכה

קולנוע עריכה

מחזות שהועלו בישראל עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פלוריאן זלר בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ FLORIAN ZELLER. Le Point, retrieved September 9, 2022
  2. ^ Wiseman, Andreas (September 9, 2022). ‘The Father’ Director Florian Zeller Launches Blue Morning Pictures With Mediawan & Former CAA Agent Federica Sainte-Rose. Deadline Hollywood, retrieved September 9, 2022