רוני פינקוביץ'

במאי תיאטרון

רוני פינקוביץ' (18 באפריל 196410 בדצמבר 2020) היה במאי תיאטרון, מחזאי ושחקן ישראלי.

רוני פינקוביץ'
רוני פינקוביץ'.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 18 באפריל 1964
יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בדצמבר 2020 (בגיל 56)
ציריך, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת דרמה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 10 בדצמבר 2020 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק בימוי תיאטרון, כתיבת מחזות, לימוד משחק
מקום לימודים תלמה ילין עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג תומי יואל עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים איאן פינקוביץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

פינקוביץ' נולד ביפו, גדל ברמת גן ולמד במגמת תיאטרון בתיכון תלמה ילין. מגיל שתים עשרה שיחק ילדים בהצגות תיאטרון ב"הבימה" במחזות "תיבת הצללים", "הדיבוק" ו-"שלומית"[1]. ועוד לפני גיוסו לצבא שיחק בסרטים נועה בת 17" ב-1982, "בחינת בגרות" ב-1983[2].

תחילת הדרךעריכה

בצבא שירת בתיאטרון צה"ל, במקביל שיחק בסרטו של אבי נשר "זעם ותהילה" ב-1984, בסרט "אירית עירית" ב-1985[3], ובתפקיד גדי המ"מ (מפקד מחלקה) ב"שתי אצבעות מצידון" ב-1986, סרט שהופק על ידי דובר צה"ל, ובו שיחק במסגרת שירותו הצבאי כחייל סדיר[4]. בסוף אותה שנה שיחק בדרמת הטלוויזיה "פסק זמן" שהופקה על ידי הטלוויזיה החינוכית הישראלית בשיתוף ערוץ 4 הבריטי[5].

לאחר השירות הצבאי למד משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב, ואחר כך בימוי באוניברסיטת מידלסקס בלונדון[6].

בשנת 1988 שיחק במחזה הטלוויזיוני "אורחים", שכתבו חנן פלד וירון לונדון, לצד עדנה פלידל וששי קשת[7].

בשנת 1989 החל להנחות את תוכנית הילדים "קריאת כיוון" של הטלוויזיה החינוכית[8], ובסוף אותה שנה כתב וביים את המחזה ״פרודו״, שסיפור העלילה שלו נסוב סביב ארוחת ערב בבית בורגני קוסמופוליטי עם זוג המארחים, ושני זוגות אורחים, שנחשפים בריקנותם במהלך הלילה. המחזה התנהל בג'יבריש ועלה בתיאטרון שהקים פינקוביץ' בשם "הבטון", שפעל במפעל לשעבר לידי בורסת היהלומים ברמת גן[9]. המחזה זכה לביקורות חיוביות[10], אך המחזה ירד והתיאטרון נסגר לאחר מספר חודשים עקב הקשיים במימון המיזם.

בשנות ה-90עריכה

בשנת 1990 ביים את הלילה השנים עשר של שייקספיר בתיאטרון חיפה. זאת הייתה ההפקה הראשונה של פינקוביץ׳ בתיאטרון הרפרטוארי[11]. בסוף אותה שנה ביים את המחזה "המוזג" שעלה תחילה בפסטיבל עכו|[12], ואחר כך בתל אביב[13]. בנוסף ביים את המחזה "הפליקן" מאת אוגוסט סטרינדברג, ב"בית צבי"[14].

בשנים 1991–1994 שימש כבמאי בית בתיאטרון הבימה, שם ביים את ההצגות "רעל ותחרה"[15], "קרב של שחור וכלבים", "לילות הדבש והאימה" ו"מר סלימר המתוק". ב-1991 שיחק במחזה "סולו" של יהושע סובול[16]. אחר כך שיחק וביים בתיאטרון חיפה, בין היתר: ביים את "להיות או להיות", כתב וביים את המחזות: לילות הדבש והאימה, "מעקב באפילה", "פירוק". כמו כן, ביים את ההצגות "סילביה", "טוב", "מה עושים עם ג'ני?", "אבודים ביונקרס", "שוברים רגליים" ו"זהות".

בשנת 1997 מונה לתפקיד המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, תפקיד אותו מילא עד שנת 2000[17].

בשנות ה-2000עריכה

ב-2001 ביים ב"הבימה" את המחזה "יומנה של אנה פרנק" מאת פרנסס גודריץ' ואלברט האקט[18].

ב-2002 ביים ב"קאמרי" את ההפקה החמישית של המחזמר "עוץ לי גוץ לי"[19], ההפקה עלתה שוב מספר פעמים במשך כחמש שנים[20]. באותה שנה גם ביים ב"הבימה את "אוהבים את אופל" מאת המחזאי האמריקאי ג'ון פטריק[21].

ב-2003 ביים את המחזה "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר ב"הבימה"[22].

ב-2004 ביים אופרה לילדים שהלחין גיל שוחט, על פי הספר "מקס ומוריץ" בנוסח עברי של דן אלמגור[23]. באותה שנה גם ביים ב"קאמרי" את המחזה "הדודה ואני" מאת מוריס פאניץ', בתרגום שמוליק לוי[24].

ב-2005 שיחק בסדרת הטלוויזיה "חדר מלחמה" בתפקיד סגן המפקד. באותה שנה הועלתה בתיאטרון בית לסין הקומדיה "פילומנה" מאת אדוארדו דה פיליפו בבימויו של פינקוביץ', שגם כתב את הנוסח העברי[25] ביולי 2017 הועלתה שוב "פילומנה" בתיאטרון "הבימה" בבימויו של פינקוביץ'[26].

ב-2006 עלה במסגרת בפסטיבל פותחים במה המחזה "תה", אותו גם כתב, וב-2007 המחזה "סופ"ש עם תום" שביים[27]. באותה שנה גם ביים את מופע הקאמבק של רבקה זהר "חלקת אלוהים", שהחזיר אותה לבמות לאחר כ-20 שנה, ואף תועד לערוץ 2[28].

ב-2010 מונה למנהל האמנותי של תיאטרון המדיטק בחולון[29], תפקיד אותו מילא עד 2017[30].

בנובמבר 2016 הועלתה בתיאטרון הבימה ההצגה "הצמה של אבא" בבימויו של פינקוביץ'[31].

ב-2017 ביים ב"בית ליסין" את המחזה "הזוג המוזר - הגרסה הנשית" מאת ניל סיימון[32].

בתחילת 2018, כתב וביים את המחזה "התקווה" בהבימה[33]. בספטמבר 2018 ביים בתיאטרון בית לסין המחזה "אנשים, מקומות ודברים" מאת דנקן מקמילן, וביוני 2019 הועלתה באותו תיאטרון הקומדיה "עבדאללה שוורץ" מאת רמי ורד, גם כן בבימויו של פינקוביץ'.

בינואר 2020, עלה המחזה "קונטקט" שפינקוביץ' כתב, ביים וגם שיחק, על שבע דמויות שהגורל קשר ביניהן והן מחפשות פשר ומשמעות לאהבה. במחזה השתתפה גם בתו איאן יואל פינקוביץ'[34].

לימד משחק בבית צבי ובסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, וניהל את תיאטרון המדיטק בחולון.

חיים אישייםעריכה

היה נשוי לשחקנית העבר תומי יואל, ויש לו שלוש בנות, ביניהן השחקנית איאן יואל פינקוביץ'.

מותועריכה

לאחר שהתמודד עם טרשת נפוצה במשך 30 שנה, בחר לסיים את חייו בהמתת חסד בשווייץ, ב-10 בדצמבר 2020[35].

השבועות האחרונים של חייו תועדו ושודרו בתור הפרק "גרסת הבמאי" במסגרת העונה החמישית של תוכנית התחקירים "זמן אמת" בכאן 11[36].

פרסים והוקרהעריכה

ב-1990 זכה בפרס הבימוי בפסטיבל עכו על בימוי המחזה "המוזג"[37].

ב-2003 זכה בפרס הבימוי ע"ש יוסף מילוא על בימוי ההצגה "עוץ לי גוץ לי"[38].

ב-2008 זכה בפרס תיאטרון בית לסין על בימוי. בין נימוקי הוועדה הבוחרת:

רוני פינקוביץ' הוא מהבולטים שבבמאי דור הביניים בישראל, מנהיג טבעי שיודע גם לשלב ידיים בעבודת הצוות של התיאטרון. הפרס ניתן לו על תרומתו המיוחדת לתיאטרון בשנים האחרונות ועל היותו גורם מוביל בעיצוב רוחו האמנותית של התיאטרון. מעבר לעבודותיו המוצלחות כבמאי רפרטוארי, רוני נרתם בחדוות יצירה אמיתית לסייע בבימוי ערבי מחווה וערבים מיוחדים של התיאטרון, כמו גם למדיניות האמנותית של התיאטרון בקידום מחזאים צעירים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רוני לוי, שחקן "לא שחקן", מעריב, 5 בנובמבר 1985
  2. ^ יעקב בר-און, בחינת בגרות בטעם...שום לאסי דיין, דבר, 24 בינואר 1983
  3. ^ מאיר שניצר, סרט - צווארון לבן ואשכנזי, חדשות, 2 באוקטובר 1985
  4. ^ איל ברטונוב, ״שתי אצבעות מצידון״ – הפיצוץ, חדשות, 22 ביולי 1986
  5. ^ רן גפן, דידי יזרעאלי, אבוטבול לא בעכו. כן בטלוויזיה, חדשות, 1 בספטמבר 1986
    ביקורת: עירית לינור, שידורים - ברנשים וחתיכות, כותרת ראשית, 23 בנובמבר 1988
  6. ^ ליאת רון, ‏רוני פינקוביץ' | במאי, באתר גלובס, 11 במרץ 2010
  7. ^ טלוויזיה, מעריב, 3 ביוני 1988
  8. ^ רונית ויס-ברקוביץ', המהפכה תחחיל בבוקר, חדשות, 9 במרץ 1989
  9. ^ הגר רם, ואחד עושה ג׳יבריש, חדשות, 29 בדצמבר 1989
  10. ^ שוש אביגל, תיאטרון/ מדמיינים ניו-יורק, חדשות, 28 בדצמבר 1989
    דורון נשר, המלצה - ההצגה "פרודו", חדשות, 4 בפברואר 1990
  11. ^ תמי לוביץ, מחסור מסוים בשעות שינה, חדשות, 21 בנובמבר 1990
  12. ^ טרנספר במקום אחר, חדשות, 8 באוגוסט 1990
  13. ^ מעכו לתל־אביב, חדשות, 26 באוקטובר 1990
  14. ^ הגר רם, רק קצת דם, חדשות, 26 באוקטובר 1990
  15. ^ תמי לוביץ, הבימה חוזרת לרפרטואר קלסי, חדשות, 26 במרץ 1991
  16. ^ שוש אביגל, שפינוזה לא היה שם, חדשות, 26 בנובמבר 1991
  17. ^ ציפי שוחטטיסת הקמיקזה של פינקוביץ', באתר הארץ, 3 במאי 2001
  18. ^ יומנה של אנה פרנק, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2001
    מיכאל הנדלזלץהמנורה של אנה פרנק, באתר הארץ, 22 בינואר 2002
  19. ^ "עוץ לי גוץ לי" יוצג בפעם החמישית בישראל, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2002
    יהודה ביטון, תענוג מוסיקלי, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2002
  20. ^ איתן בר-יוסף, עכבר העיר תל אביב, תענוג מוזיקלי ומילולי, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2008
  21. ^ ליא קניג תופיע בקומדיה בהבימה, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2002
  22. ^ נילי ברקן, ‏מותו של מחזה, באתר גלובס, 25 במרץ 2003
  23. ^ חגי חיטרון, אופרה חדשה לילדים: "מקס ומוריץ", באתר הארץ, 6 במאי 2004
  24. ^ מיכאל הנדלזלץהחיים והמוות ביד הפרטים, באתר הארץ, 20 במאי 2004
  25. ^ מיכאל הנדלזלץבסגנון עדות האיטלקים, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2005
  26. ^ עכבר העירפילומנה - תיאטרון הבימה, באתר הארץ
  27. ^ מיכל בעדני, עכבר העיראהבה לבעל מת, תשוקה לגבר חי, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2007
  28. ^ קרן נתנזון, רבקה זהר חוזרת לבמה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2007
  29. ^ טל לוין, עכבר העיררוני פינקוביץ מונה למנהל האמנותי של המדיטק בחולון, באתר הארץ, 5 במאי 2010
  30. ^ מיה אשרי, נועם שמואל מונה למנהל האמנותי של תיאטרון המדיטק, באתר הארץ, 28 בינואר 2018
  31. ^ מיכאל הנדלזלץמגיע ליעקב כהן יותר מהתפקיד המזרחי הצפוי ב"הצמה של אבא", באתר הארץ, 29 בינואר 2017
  32. ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העירהזוג המוזר – הגרסה הנשית: קסם שקשה לעמוד בפניו, באתר הארץ, 21 בפברואר 2017
    מיכאל הנדלזלץכשהזוג המוזר מגיע לאיקאה, באתר הארץ, 21 בפברואר 2017
  33. ^ רון שוורץ, ‏תיאטרון | "התקווה" רוצה שנביט במראה ונתעשת מן הקיטוב, באתר גלובס, 18 במאי 2018
  34. ^ ננו שבתאי"קונטקט": הצגה אמיצה וקשובה על כיסא גלגלים, באתר הארץ, 28 בינואר 2020
  35. ^ ליאור סורוקה, הבמאי, המחזאי והשחקן רוני פינקוביץ' מת בגיל 56, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2020
    רן בוקר, הבמאי, המחזאי והשחקן רוני פינקוביץ' הלך לעולמו בגיל 56, באתר ynet, 10 בדצמבר 2020
  36. ^ יסמין לוי"היתה גופה במיטה ואני יודעת שהוא לא שם. הרגשנו שיצא לחופשי", באתר הארץ, 16 ביוני 2021
  37. ^ פרס ראשון בעכו ל"הרעולים"; צל"ש לבמאי רוני פינקוביץ', מעריב, 10 באוקטובר 1990
  38. ^ רוני פינקוביץ ושמואל הספרי זכו בפרס הבימוי בקאמרי, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2003