ליליאן ברטו

ליליאן ברטו (נולדה ב-6 בנובמבר 1966) היא שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע, קומיקאית, מדבבת ויזמית תרבות ישראלית, זוכת פרס מסקין ופרס התיאטרון.

ליליאן ברטו

לידה	6 בנובמבר 1966 (בת 58)
מדינה
תקופת הפעילות	מ-1988
מקום לימודים	בית צבי
פרסים והוקרה	פרס התיאטרון הישראלי (2003)
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

ברטו נולדה בוונצואלה, ליוכי שפירא, יהודייה שהיגרה מישראל לדרום אמריקה עם משפחתה בשנת 1948, ולחסוס ברטו אנריקס. כשהייתה בת שנה הוריה התגרשו ולאחר מכן עלתה לישראל עם אמה.

בשנת 1984 התגייסה לצה"ל ושירתה בלהקת פיקוד הדרום. לאחר שחרורה מצה"ל למדה משחק בבית הספר בית צבי.

עם סיום לימודיה, בשנת 1990, התחילה לשחק בתיאטרון באר שבע ומשם המשיכה ושיחקה ברוב התיאטראות הרפרטואריים בישראל, כמו גם בפרויקטים רבים בטלוויזיה ובקולנוע.

ברטו הייתה בת זוגו של המחזאי חנוך לוין עד פטירתו ב-1999.

קריירה בתיאטרון

בין השנים 1992-1990 שיחקה בתיאטרון באר שבע. היא השתתפה בין היתר בהצגות: "באופן יחסי", "אחים לנשק","הנסיכה והרועה", "כטוב בעיניכם", ו"מירנדולינה".

בין השנים 1995-1992 הייתה ברטו חלק מלהקת שחקני "הבימה". היא השתתפה בתיאטרון בהצגות רבות, בהן: "היפוליטוס", "הילד חולם", "נ.ב. החתול שלך מת!", ו"הדה גאבלר".

בין השנים 2004-1996 שיחקה בתיאטרון החאן הירושלמי. שם השתתפה בהצגות: "אנה גלקתיה", "הנסיכה איבון", "נוף ילדות", "מידה כנגד מידה", "השחף", "קריפס", "מילה של אהבה", "האשליה", "כנגן המנגן" ועוד. בשנת 2003 גילמה את דמותה של ציונה בהצגה "המלחמה על הבית" בבימוי מיקי גורביץ', על התפקיד הזה זכתה בפרס שחקנית המשנה בטקס פרסי התיאטרון של אותה השנה.

בשנת 2005 גילמה את דמותה של סטיבי בהצגה "העז, או מי זאת סילביה?", לצד מוני מושונוב שגילם את מרטין. בשנת 2007 שיחקה ברטו לצד רמי הויברגר בהצגה "תמונות מחיי נישואין". בעקבות הביצוע שלה לתפקיד היא זכתה בפרס מסקין ואף הייתה מועמדת לפרס ב"טקס אנשי השנה" בתחום התיאטרון. בדצמבר 2008 עלתה בתיאטרון הלאומי ההצגה "אוגוסט: מחוז אוסייג", שבה גילמה ברטו תפקיד מרכזי לצידם של גילה אלמגור, נלי תגר ואחרים. בשנת 2009 שיחקה ברטו בהצגה "בגידה" מאת הרולד פינטר לצידם של מוני מושונוב ואבי קושניר, ב-2011 השתתפה לצד דבורה קידר, אמנון וולף ודניאל סבג בהצגה ״מלכת היופי של לינאן״, ובשנת 2013 גילמה את ליזיסטרטה בהצגה "ליזיסטרטה".

בתיאטרון הספרייה השתתפה בהצגות: "בודדה באפלה", "הלוויה חורפית", ו"פאל ג'ואי".

בתיאטרון הקאמרי גילמה את נעמי בהצגה "מילאנו".

החל משנת 2014 ברטו יוזמת, מפיקה ומשחקת, במקביל לעבודתה בתיאטרון הרפרטוארי, במופעים ובפרויקטים עצמאיים, בהם: ״אוי, אליאס, אליאס!״ ערב מערכונים מאת חנוך לוין לצד מוני מושונוב ודרור קרן, "עובדים על הזוגיות", ערב מערכונים שכתבה עבורה דניאלה לונדון דקל והלחין יוני רכטר, בו שיחקה לצד יוסי מרשק, ״הכל פוליטי״ ערב שירי ויסלבה שימבורסקה בו הופיעה לצד אהובה עוזרי, בני בשן ושאול בסר, ״שוברים שורות״ ערב ספרות ושירה בו הופיעה לצד יעל נאמן, בני בשן ואיתמר רוטשילד.

בשנים 2019-2016 הייתה חלק מלהקת השחקנים של תיאטרון בית ליסין. שם שיחקה בהצגות: "אהבת מוות" מאת ענת גוב ו"השקר" מאת פלוריאן זלר.

בתקופת מגפת הקורונה יזמה פרויקט פייסבוק בשם ״שיר בבית״, בו צילמה אמנים שונים בביתם קוראים שירה, והפיקה את ליין הופעות הג'אז "דרייבין ג׳אז" יחד עם המעצבת ורד סליבניק, שגם יזמה את הפרויקט, והאמנית שני ניצן. ליין ההופעות נוהל אמנותית על ידי המוזיקאים אלכסנדר לוין ואביתר סליבניק.

בשנת 2021 העלתה ברטו מופע יחיד אוטוביוגרפי בשם "חוצפה שלא תיאמן", שכתבה אור ישראלי והלחין אמיר לקנר. יחד עם העיתונאי רוני קובן והמוזיקאי נדב הולנדר, יצרה מופע על יצירתו של חנוך לוין שנקרא "בסוף יש סוף". באותה שנה גם יצרה תוכנית אירוח לבמה יחד עם הקדרית עירית בירן, שנקראת "Be My Guest". התוכנית משלבת שיחות עם אורחות ואורחים שונים, טעימות יין ותוכן תרבותי משתנה.

בשנת 2022 נבחרה ברטו להשתתף בהצגה "Verbrennungen", בבימוי בורקארד קומינסקי, ב-Schauspiel Stuttgart, התיאטרון העירוני של שטוטגרט שבגרמניה. החל מחודש אוגוסט 2022 החלה ברטו לגלם את פרופסור רות וולף, הדמות הראשית בהצגה "הדוקטור" מאת רוברט אייק, בתיאטרון "הבימה", בבימוי מירי לזר. המחזה עלה לראשונה ב-2018 בלונדון בתיאטרון Almeida, וההצגה "הדוקטור" היא ההפקה הראשונה שלו בישראל. המחזה הוא עיבוד חופשי מאוד של אייק למחזה "פרופסור ברנרדי" מאת ארתור שניצלר.

קריירה בטלוויזיה ובקולנוע

לצד תפקידיה בתיאטרון, ברטו גילמה מספר תפקידים בטלוויזיה ובקולנוע:

היא השתתפה בסרט "סיפורי תל אביב" (1992) ובדרמה "חיה מוגנת" (2001). בין השנים 2005-2011 גילמה את דמותה של מיכל, בת זוגו של גדי נוימן (אבי קושניר), בסדרה "החיים זה לא הכל". בשנת 2005 הופיעה בעונה הראשונה של הסדרה "בטיפול", ובנוסף גילמה את תמי בעונה הראשונה של הסדרה "מסכים". בשנת 2015 גילמה את ציפורה בעונה השנייה של הסדרה "איפה אתה חי?". בנוסף גילמה את אסתר בסרט "יונה" (2016) וגילמה את פועה בסרט "ימים נוראים" (2019).

קריירת דיבוב

במקביל למשחק בתיאטרון ובטלוויזיה, ברטו דיבבה כ-30 סרטים וסדרות. להלן חלק מהתפקידים שגילמה בקולה:

בשנים 1988–1989 דיבבה את ליידי ג'יי בסדרת האנימציה "כוח המחץ", בשנים 1990–1991 דיבבה את הדמויות של לונה, פנדורה ובולי בסדרת הטלוויזיה "פיטר פן" ואף שרה את שיר הסיום. ב-1991 דיבבה את דמותו של פידג'טי הפילה בסרט "דמבו הפיל המעופף" של וולט דיסני, את הדמויות פרח וציפור בסרט "אליס בארץ הפלאות", ואת דמותם של החתולים הסיאמיים בסרט "היפהפייה והיחפן" של דיסני. ב-1992 דיבבה את קוראל בסדרת הטלוויזיה היפנית "בת הים הקטנה", ואת בוני ב"קיטי קט וחומי". ב-1993 החלה לדבב את מומינאמא ואת סנורקה בסדרת הטלוויזיה "המומינים", תפקידים שהיא גילמה בקולה שנים רבות. עוד באותה שנה דיבבה את אמא קרפדה בסרט "אצבעונית". ב-1995 דיבבה את הברווזה אביגייל בסרט "חתולים בצמרת" של דיסני. ב-1995 דיבבה את דריזלה טרמיין בסרט "סינדרלה". בין השנים 1996–1997 דיבבה את המכשפה מיראז' בסדרת הטלוויזיה "אלאדין". ב-1998 דיבבה את ג'יפסי בסרט הקולנוע "באג לייף". ב-2002 דיבבה את קפטן אמיליה בסרט "כוכב המטמון". ב-2003 השתתפה בדיבוב הסרט "מוצאים את נמו". כמו כן, השתתפה בסרטונים קצרים מצוירים של דיסני, שביניהם היא דיבבה את הגרסה המצוירת לילדת הפלא שירלי טמפל בסרטון הקצר של דיסני "כלב החתימות".

ניהול עזבון חנוך לוין

ברטו הייתה בת זוגו של המחזאי והבמאי חנוך לוין בשנותיו האחרונות. הם הכירו בשנת 1993, בעקבות ליהוקה להצגה "הילד חולם" מאת לוין ובבימויו בתיאטרון "הבימה". ב-1995 הם נישאו ומאוחר יותר היא ילדה את בנם, אלכסנדר לוין. בשנת 1999 נפטר לוין והשאיר אחריו גוף עבודות פורה. עזבונו הועבר לניהולו של הסוכן שלו, דני טרץ'. אחרי שנתיים העביר טרץ' את ניהול העזבון לברטו, ששימשה כמנהלת העזבון של חנוך לוין עד שנת 2022. אחרי פרויקט שהפיקה ברטו לציון 20 שנה למותו של לוין באנגליה, בו גם השתתפה, החליטה לסיים את תפקידה בארגון האמנותי. בשנת 2022 העבירה את התפקיד לאשת התיאטרון ליהיא ענבר.

פרסים

• 2003 - פרס התיאטרון לשחקנית המשנה

• 2007 - פרס מסקין

חיים אישיים

ברטו נישאה בשנית לאדריכל מורן פלמוני ולהם בת, והם גרים בתל אביב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליליאן ברטו בוויקישיתוף

• ליליאן ברטו, ברשת החברתית פייסבוק
• ליליאן ברטו, ברשת החברתית אינסטגרם
• ליליאן ברטו, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• ליליאן ברטו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ליליאן ברטו, בארכיון הבימה
• ציפי שוחט, אשת האדריכל, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2005
• קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם ליליאן ברטו, באתר iCast‏, 3 ביוני 2012
• אילה בלופולסקי, עכבר העיר אונליין, ליליאן ברטו: "שביתת מין תפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני", באתר הארץ, 12 באפריל 2013
• הדס בשן, הזוגיות של דניאלה לונדון דקל וליליאן ברטו, באתר את, 7 ביוני 2016
• רז שכניק, כשהייתי קטנה הייתה לי תספורת קצרה שהייתי מסרקת על הצד ומדביקה לראש כמו היטלר, באתר "ידיעות אחרונות", 15 בינואר 2018
• שיר זיו, ליליאן ברטו: "חוויתי דיכאון עמוק בקורונה, חשבתי אם אי פעם אשחק שוב", באתר ישראל היום, 28 באוקטובר 2021
• דינה חלוץ, "הגיע הזמן להיפרד": ליליאן ברטו מסבירה למה הפסיקה לנהל את העיזבון של חנוך לוין, באתר ynet, 8 בנובמבר 2022