קליפורד בראון

מוזיקאי אמריקאי

קליפורד בראוןאנגלית: Clifford Brown;‏ 30 באוקטובר 1930 - 26 ביוני 1956) היה חצוצרן ג'אז אמריקאי, הנחשב לאחד מחצוצרני הג'אז הגדולים ביותר בעולם. אך הקריירה שלו נקטעה באיבה עקב מותו בתאונת דרכים. יש שטוענים שבראון היה הנגן הג'אז המשפיע ביותר יחסית לאורך הקריירה שלו[1].

קליפורד בראון
Clifford Brown
קליפורד בראון
קליפורד בראון
לידה 30 באוקטובר 1930
וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית
פטירה 26 ביוני 1956 (בגיל 25)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
מוקד פעילות ניו אורלינס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1952 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Delaware State University, University of Maryland Eastern Shore, Howard High School of Technology עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז, הארד בופ
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה חצוצרה
חברת תקליטים בלו נוט עריכת הנתון בוויקינתונים
שיתופי פעולה בולטים מקס רואץ'
www.cliffordbrown.net
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

בראון נולד בווילמינגטון שבארצות הברית. בראון החל לנגן בחצוצרה בגיל 13, בעידודו של מדריך תזמורת בית הספר התיכון בו למד. מהר מאוד התברר שבראון מפתח מיומנויות מתקדמות מאוד יחסית לגילו ולניסיונו. בזמן שלמד מתמטיקה בקולג', הזדמן לו לנגן בהרכבי הג'אז של הקולג' והוא משך את תשומת לבם של חובבי הג'אז ככישרון יוצא דופן. כמו כן ניגן פה ושם עם מוזיקאי הג'אז המובילים של התקופה, בהם החצוצרנים פאטס נבארו, ודיזי גילספי שהיו לו לאבות רוחניים, וכן צ'ארלי פארקר. מכולם הוא זכה למחמאות ולעידוד.

ביוני 1950 נפצע בתאונת דרכים קשה והיה מאושפז כשנה עד החלמתו. רק אז חזר להופיע בפילדלפיה והחל לבנות מחדש את הקריירה שלו. את הקלטותיו הראשונות עשה ב- 1952 עם כריס פאוול וה-Blue Flames. בשנת 1953 הצטרף לתזמורת של טאד דאמרון להופעות באטלנטיק סיטי ולהקלטות (שהופיעו אחרי מותו בשם The Clifford Brown Memorial Album), ובספטמבר של אותה שנה הוא הופיע באירופה עם התזמורת של ליונל המפטון והקליט שם עם מוזיקאים אירופאים ואמריקאים כאחד. כשחזר לארצות הברית הופיע עם כמה הרכבים בחוף המזרחי, בין היתר עם להקתם החדשה של ארט בלייקי והוראס סילבר, שעתידה להיקרא מבשרי הג'אז.

בשנת 1954 הקים יחד עם המתופף מקס רואץ' את החמישייה של מקס רואץ' וקליפורד בראון. הרכב החמישייה השתנה מעט מזמן לזמן, אך ריצ'י פאוול היה חבר של קבע, וכך גם הארולד לנד שהוחלף בשלב מאוחר יותר על ידי סאני רולינס.

החמישייה של רואץ' ובראון הייתה מההרכבים החשובים בג'אז של שנות ה-50 של המאה ה-20, למרות תקופת פעילותו הקצרה (עד למותו של בראון ב 1956) הקליט ההרכב מספר רב של אלבומים והיה מרכזי בהתפתחות סגנון ההארד בופ, ויש המחשיבים אותו לאחד ההרכבים החשובים בכל הזמנים.

מותו עריכה

ביוני 1956, נסע בראון יחד עם הפסנתרן ריצ'י פאוול להופעה הבאה שלהם בשיקגו. אשתו של פאוול נהגה, וגשם כבד ירד. בתאונת דרכים קטלנית שלושתם נהרגו. טוענים שמותו של ריצ'י הוא שגרם לאחיו הגדול, באד פאוול לאבד את שפיות דעתו. מקס רואץ' העיד על עצמו שמותו של קליפורד בראון הוא שדחף אותו לאלכוהוליזם. תאונת הדרכים נקראת בפי רבים אחת הטרגדיות הגדולות של הג'אז. בראון נקבר בבית הקברות הר ציון שבדלאוור.

סגנונו עריכה

סגנונו של קליפורד בראון היה ייחודי מאוד, והושפע מפאטס נבארו, מיילס דייוויס ודיזי גילספי. אלתוריו המהירים והזורמים נותנים תחושה של זרם תודעה, אך כל זאת עם אוזן מאוד לירית, וצליל אישי. קליפורד הצטיין גם בבופ החם, וגם בנגינת שירי בלדות. בראון השפיע על נגנים כפרדי האברד ולי מורגן, השפעה הניכרת בעבודותיהם מסוף שנות ה-50 ואילך.

זכרו עריכה

הסקסופוניסט בני גולסון כתב לזכרו של בראון את הקטע I Remember Clifford, בתרגום חופשי, אני זוכר את קליפורד. הקטע נהפך במהרה לסטנדרט כיוון שמוזיקאים רבים הקליטו אותו.

הזמרת הלן מריל הקליטה אלבום שלם לזכרו של בראון, איתו היא הקליטה ב-1954. האלבום נקרא Brownie: Homage to Clifford Brown, ובו מנגנים חצוצרנים רבים ששואבים את ההשראה שלהם מקליפורד בראון.

כל שנה עורכים בדלאוור פסטיבל לזכרו של בראון הנקרא פסטיבל הג'אז קליפורד בראון.

דיסקוגרפיה חלקית עריכה

  • 1952, The Beginning And The End, קולומביה
  • 1953, Brownie Eyes, הוצאת בלו נוט
  • 1953, Clifford Brown In Paris, הוצאת Prestige
  • 1953, The Clifford Brown Sextet In Paris, הוצאת Original Jazz
  • 1954, Brown & Roach Inc., הוצאת Trip
  • 1954, Clifford Brown And Max Roach Vol 1, הוצאת EMArcy
  • 1989, The Complete EmArcy Recordings Of Clifford Brown – Brownie, הוצאת EmArcy

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Richard Cook and Brian Morton, Penguin Guide for Jazz on CD, 7th Addition