אמנויות לחימה משולבות

אמנויות לחימה משולבות (באנגלית: Mixed Martial Arts; בראשי תיבות: MMA) הוא ספורט לחימה שבו מותר השימוש במגוון רחב של שיטות לחימה גופנית ללא נשק. ענף לחימה זה ייחודי בכך שמותר בו קרב קרקע לצד מגוון רחב של טכניקות הכאה, כאשר ברוב ענפי הלחימה מותר רק אחד מהשניים.

אמנויות לחימה משולבות
Mixed Martial Arts

צ'אק לידל נלחם בריץ' פרנקלין במסגרת תחרות UFC115. ב-UFC עורכים קרבות בזירה מתומנת הנקראת "אוקטגון"
ארץ מקור	ארצות הברית
תאריך ייסוד	תחילת שנות התשעים
מייסד	אין
סגנון	משולב, גראפלינג וסטרייקינג
התפתחה מ	אגרוף תאילנדי, ג'ו ג'יטסו ברזילאי, איגרוף, טאקוונדו, קראטה, סבאט, ולה טודו
אמנים מפורסמים	רויס גרייסי, רונדה ראוזי, קונור מקגרגור, אנדרסון סילבה, צ'אק לידל, רנדי קוטור, חביב נורמגומדוב, אמנדה נונס

מקורו של ענף ספורט זה בקרבות "וָאלֶה טוּדוּ" (בפורטוגזית: Vale tudo; מילולית: "הכל הולך"), ספורט לחימה גופנית ללא נשק וללא הגבלות כלשהן, אשר היה קיים בברזיל מאז שנות ה-20. בתחילת שנות ה-90 הביאה משפחת גרייסי הברזילאית את העיסוק בספורט לארצות הברית, וממנו התפתח ספורט ה-MMA. בשנת 1993 פרץ הספורט לתודעת הציבור כאשר נערכה לראשונה תחרות אליפות הלחימה האולטימטיבית (UFC), שהייתה פתוחה לספורטאים מכל קשת אמנויות הלחימה הקיימות, והן התחרו זה בזה כמעט ללא הגבלות, כדי לקבוע מיהו הלוחם הטוב ביותר. אופייה של תחרות זו הדהים רבים בציבור ברמת האלימות שהייתה בה, ובקרבות שאינם מופסקים אף שהיריבים זבים דם. תחרויות דומות נערכו אף ביפן החל משנת 1989.

במהלך העשור הראשון לתחרות, הוכנסו בהדרגה חוקים אשר הגבילו את שיטות הלחימה, זאת במטרה להפוך את האומנות ל"ספורט לגיטימי" ובטוח יותר. שינויים אלו גרמו לענף לצמוח במהירות, בעיקר בערוצי שלם וצפה, כאשר המכירות בערוץ הגיעו לרמה של תוכניות ותיקות ופופולריות כמו אגרוף והיאבקות מקצועית.

היסטוריה

במהלך ההיסטוריה היו ניסיונות רבים ליצור שיטת לחימה "אולטימטיבית", כלומר – שלא מגבילה את עצמה לסגנון או שיטה אחת. בתקופת יוון העתיקה, היה קיים מקצה בתחרות האולימפית העתיקה של לחימה חופשית. סגנון לחימה זה נודע באותם הימים בשם "פאנקרטיון". סגנון זה שילב בין טכניקות גראפלינג לטכניקות הכאה, בדומה לתחרויות ה-MMA המודרניות.

ניסיון מוקדם נוסף ליצירת שיטה כזו ניתן ליחס לאומנות הברטיטסו, אשר יוסדה על ידי אדווארד ברטון רייט בלונדון בשנת 1899, אשר ניסה ליצור שיטה אחידה המשלבת בין איגרוף מערבי, סבאט, לחימת מקל שווייצרית (לא קאן), ג'ו ג'וטסו יפני וג'ודו. אומנות זו היא הניסיון המתועד הראשון לשילוב בין אמנויות לחימה מזרחיות ועם אמנויות לחימה מערביות. בעקבותיה נוצרו מספר קרבות שמטרתם הייתה להוכיח את יעילותה של השיטה. קרבות אלו נערכו בעיקר באנגליה, וכללו לרוב לוחמים המומחים בשיטות לחימה יפניות אשר התמודדו מול סגנונות מערביים של היאבקות.

בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים ניסה ברוס לי ליצור שיטה דומה, ולכן יזם את הג'יט קון דו. לי האמין כי "הלוחם הטוב ביותר הוא לא מתאגרף, קראטקא או ג'ודוקא. הלוחם הטוב ביותר הוא זה המסוגל לאמץ כל סגנון, להיות חסר צורה, לאמץ את סגנונו האישי ולא לעקוב אחרי מערכת המבדילה בין סגנונות".

הספורט המודרני

שורשיו של הספורט המודרני נטועים בשתי תתי-תרבויות שנוצרו סביב שתי סצנות לחימה של סגנונות גראפלינג שונים, הג'ו ג'יטסו הברזילאי והיאבקות השוטו היפנית. תחילה הופיעו תחרויות הוולה טודו (הכל מותר) בברזיל, תחרויות ממועטות חוקים אשר נערכו בעיקר תחת קורת הקרקס, שבהשראה ישירה מהן נוצר ספורט השוטו ביפן שצמח תחת ההיאבקות המקצוענית.

תחרויות הוולה טודו הופיעו לראשונה בשנות העשרים של המאה העשרים, וצברו תאוצה בעקבות אתגר הגרייסי, קריאה שיזמו הליו וקארלוס גרייסי לכל אמני הלחימה הברזילאים באשר הם לנסות ולנצח את בני המשפחה בקרב ממועט חוקים. במקביל, תחרויות השוטו נוצרו ביפן. סגנון זה נוצר תחת ההיאבקות המקצוענית כאירוע היאבקות אשר לא נכתב מראש או בוים בו התחרו אמני לחימה מענפים שונים.

תחרויות לחימה משולבות תפסו תאוצה בארצות הברית עם הקמת אליפות הלחימה האולטימטיבית (UFC) בידי משפחת גרייסי ושותפים נוספים בשנת 1993. בשלביה הראשונים לא היו בתחרות הפרדות משקל, ובכל זאת רויס גרייסי, במשקל 80 ק"ג, ניצח בשלוש מתוך ארבעת תחרויות ה-UFC הראשונות. במקביל, באותה השנה נוסד ביפן ארגון הפאנקרייס, שמטרתו הייתה לקדם את ספורט ה-MMA וקיים מספר תחרויות במהלך השנים. בישראל, ענף זה מתפתח. בין הלוחמים הישראלים הבולטים ניתן למנות את חיים גוזלי, רועי פריינטה, עידו פריינטה, מוטי הורנשטיין, עילאי ברזילי ונועד להט.

חוקי המשחק

חוקי ה-MMA כיום, השתנו בצורה משמעותית מימי ה-UFC ותחרויות נוספות ביפן ובברזיל. ככל שהידע בטכניקות לחימה בקרב הלוחמים והצופים גדל והתבהר, כך גם ההבנה שמערכת החוקים המינימלית הקיימת אינה מספיקה. המניעים העיקריים לתוספות החוקים היו שמירה על בריאות הלוחמים, וכן שינוי תדמית ה"ספורט דמים" או "לחימה עד המוות" לתדמית הנוכחית כספורט לגיטימי. MMA ידוע גם כ"קרב מגע" אשר הגיעה מרחובות ברזיל בשנת 1928 הנקרא גם "batalha toque".

קונור מקגרגור, הנחשב לאחד המתאבקים המפורסמים במשקל נוצה

קטגוריות משקל

פדור אמליאננקו, הנחשב בין הלוחמים הטובים בעולם מקטגוריית משקל כבד

ראשית הוכנסו קטגוריות משקל בהתאם להבנה שישנה חשיבות רבה למשקל הלוחם, הן מבחינת עבודת הקרקע והן מבחינת הקרב בעמידה. ועדת הספורט של מדינת נוואדה חילקה את הלוחמים לתשע קטגוריות משקל:

קטגוריה	השם באנגלית	תחום עליון
זבוב	Flyweight	עד 57 קילוגרם
תרנגול	Bantamweight	עד 61 קילוגרם
נוצה	Featherweight	עד 66 קילוגרם
קל	Lightweight	עד 70 קילוגרם
כמעט בינוני	Welterweight	עד 77 קילוגרם
בינוני	Middleweight	עד 84 קילוגרם
חצי כבד	Light Heavyweight	עד 93 קילוגרם
כבד	Heavyweight	עד 120 קילוגרם

כפפות ייחודיות

לוחמות MMA עם הכפפות המיוחדות

הכפפות כיום ב-MMA קטנות יותר מאשר כפפות האיגרוף ואף פתוחות בקצות האצבעות, על מנת לאפשר ללוחם לאחוז את יריבו מצד אחד, אך מצד שני למזער את הנזק הנגרם מהמכות, הן מבחינת הצד הסופג, והן מבחינת מניעת חתכים בידו של התוקף.

זמני הקרב וסיבובים

במטרה למנוע קרבות ארוכים, ובעייתיות בשידור האירועים, חולקו הקרבות על פי רוב לשלושה סיבובים של חמש דקות, או חמישה סיבובים במקרה של קרב אליפות או קרב ראשי. נוסף על כך, במקרה והלוחמים מתגוששים בסטטיות, ולא משפרים את עמדתם, על השופט להקים את הלוחמים למצב ההתחלתי, עמידה וגם אם הם היו עומדים, להחזירם לפינותיהם.

לבוש וציוד

בתחילתו של הספורט רבים מהלוחמים המסורתיים לבשו חליפה הידועה בשמה "גי" או "קימונו". כיום, על-פי רוב, השימוש בחליפה מכל סוג שהוא אינו מקובל. מכנסיים, מגן שיניים, תומך קרסול, כפפות MMA, מגן אשכים (לגברים) וחזיית ספורט (לנשים), הם פריטי הלבוש המקובלים על-פי רוב בקרבות MMA.

ניצחון

לוחם יכול לגבור על יריבו במספר דרכים:

• הכנעה - טכניקת גראפלינג שמאלצת את היריב להיכנע מפאת כאב (לדוגמה בריחים) או מפאת חניקה המובילה לאובדן הכרה. היריב יכול להיכנע בטפיחה פעמיים על גוף היריב/מזרן או בכניעה מילולית.
• נוקאאוט (או KO) - מצב בו אחד המתמודדים איבד את הכרתו כתוצאה מזעזוע מוח. נוקאאוט מהווה ניצחון מיידי למתמודד שנשאר על רגליו.
• נוקאאוט טכני (או TKO) - מצב בו אחד המתמודדים לא יכול להמשיך להילחם. לפעמים מצב זה נגרם על ידי שבר או חתך פתוח, אך לרוב משמעותו שלוחם אחד היה טוב משמעותית מהשני ושהמשך הקרב עלול לסכן את המתמודד המפסיד. כמו כן, במקרה של פרישת אחד הלוחמים - הלוחם האחר מנצח ב-TKO.
• החלטת שופטים - אם כל סיבובי הקרב הסתיימו ללא הכרעה, שלושת שופטי הצד מכריזים על המנצח (החלטה זו עשויה להתקבל פה אחד או ברוב קולות).
• עצירת רופא - רופא הזירה מחליט לאחר בדיקה שאחד המתמודדים אינו מסוגל להמשיך להילחם.
• עצירת פינה - אנשי הפינה של אחד המתמודדים מסמנים לשופט שהוא אינו יכול להמשיך את הקרב, בדרך כלל על ידי זריקת מגבת לתוך הזירה.
• פעולה פסולה (באנגלית: disqualified או בקיצור DQ) - מתמודד עשוי לנצח אם יריבו ביצע מהלך לא חוקי או הפגין חוסר נכונות להילחם.

קרב עשוי להסתיים בתיקו בהחלטת שופטים אחידה או בהחלטת שופטים חצויה . כמו כן, תוצאת קרב עשויה להיפסל עקב גילוי בדיעבד של שימוש בחומרים אסורים (באנגלית: No contest או בקיצור NC).

מכות אסורות

החוקים לגבי המכות האסורות אינם קבועים ומשתנים בהתאם לתחרות, אך כמעט בכל תחרות היום קיימים החוקים הבאים:

• נגיחות, נשיכות, שריטות, צביטות, יריקות, קללות, אצבעות לעיניים ומשיכות בשיער אסורות.
• מכות לגרון אסורות.
• החדרת אצבעות לפה היריב (פיש-הוקינג) אסורה.
• מכות לחוליות או לעורף אסורות.
• פגיעה במפשעה בכל צורה.
• בעיטה או ברכיה לראש כאשר היריב נמצא על הרצפה.
• מכות מרפק ב-90° מעלות לראש היריב כאשר הוא נמצא על הרצפה, הידועות גם כ-12 ל-6.
• משיכה או היאחזות במכנסי היריב או בכפפות.
• אחיזה בכלוב.
• סטירה (מחשש להכנסת האצבע לעין היריב), מכה ביד פתוחה כאשר המכה ניתנת עם פרק כף היד מותרת.
• אסור להעמיד פני פצוע, זה כולל גם לירוק את מגן השיניים בכוונה.

אסטרטגיות

טכניקות הלחימה ב-MMA מתחלקות בדרך כלל לשתי קטגוריות: טכניקות הכאה, שנמצאות בשימוש באיגרוף, איגרוף תאילנדי, קיקבוקסינג, קראטה, טאקוונדו וכדומה, וטכניקות גראפלינג הנמצאות בשימוש בהיאבקות, ג'ודו, ג'ו ג'יטסו ברזילאי, סמבו וכדומה.

בענף ישנם שלושה יסודות לחימה: קרב עמידה בו נלחמים במצב עמידה עם האגרופים, הבעיטות, המרפקים והברכיות. דוגמאות לאמנויות לחימה מיסוד העמידה: קראטה, קיקבוקס, איגרוף, טאקוונדו. היסוד השני הוא יסוד הקלינץ' בו נלחמים כשהמטרה היא הפלה או התנתקות וחזרה לטווח עמידה. דוגמאות לאמנויות לחימה המכילות קלינץ': ג'ודו, ג'ו ג'יטסו ברזילאי והיאבקות. היסוד השלישי ואחרון הוא יסוד הקרקע בו מנהלים קרב על הקרקע ונאבקים לעבר הכנעה באמצעות בריחים וחניקות, אך גם מכות. דוגמאות לאמנויות הלחימה מיסוד הקרקע: BJJ, ג'ודו, לוטה ליברה.

פעמים רבות יעדיף לוחם להשתמש בטכניקה של אמנות הלחימה בה התחיל את הקריירה הספורטיבית שלו. עם זאת, למרבית הלוחמים המקצוענים ב-MMA יש מיומנות גבוהה בשתי הקטגוריות העיקריות וגם אם לוחם יעדיף טכניקה אחת להכריע התמודדויות, הוא ידע להגן על עצמו ולנהל תחרות מול רוב הטכניקות הקיימות.

ראו גם

• אליפות הלחימה האולטימטיבית (UFC)
• אוזן כרובית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אמנויות לחימה משולבות בוויקישיתוף