מיכאל אלקיים

צייר ישראלי

מיכאל אלקיים (נולד ב-1 באפריל 1955) הוא צייר ישראלי המצייר בסגנון אמנות יהודית. ציוריו מביעים את הקשר למסורת היהודית. בשנים האחרונות ניכר ביצירתו הקשר הרב דורי והחזרה לשורשי בית אביו וילדותו.

מיכאל אלקיים
האמן מיכאל אלקיים בעבודתו בסטודיו
האמן מיכאל אלקיים בעבודתו בסטודיו
לידה 1 באפריל 1955 (בן 69)
שם לידה מיכאל אלקיים
תחום יצירה ציור
זרם באמנות אמנות יהודית

תולדות חייו

עריכה

תושב נתיבות, נולד ב־1954 בטינריר (אנ') שבמרוקו ועלה לארץ ב־1956. התחנך בארץ, סיים את לימודיו בבית מדרש לאומנות בבאר שבע והשתלם בבית הספר הגבוה לאומנות "בצלאל" בירושלים.

מיכאל ממשיך מסורת משפחתית ארוכת שנים שעסקה בצורפות, ספרות סת"ם ויודאיקה. מלמד אומנות בבית הספר התיכון בעיר שדרות[1].

מיכאל אלקיים שכל את שני אחיו במלחמות ישראל, והדבר השפיע על יצירתו. התערוכה "לא עוד מלחמה" (1986) באה להנציח את זכרם של אחיו וזכרם של חללי צה"ל. במהלך השנים הוצגה התערוכה ב"יד לבנים" ברחבי הארץ.

בשנים האחרונות, מאז ביקר במרוקו, יש בעבודותיו חזרה לשורשי בית אבא ולילדותו. היצירות הוצגו בתערוכות: " חוט של זהב" (2013) "חרוזים שבורים" (2014) ו- "אמנות בהגירה" (2017).

מיכאל הוא אביה של נטע אלקיים, אמנית וזמרת. במרץ 2013 הציגו השניים תערוכה משותפת בשם "חוט של זהב" בגלריה בקיבוץ בארי. התערוכה הציגה עבודות משותפות לאב ולבת ואת הקשר המשפחתי, המסורת המרוקאית והיהודית ואת סיפור המשפחה. דיוקנאות של סבתות המשפחה היוו השראה לדמויות נשים בעבודתה של נטע. התערוכה מציגה יותר מכל את הדמויות החסרות בה - אביו של מיכאל ושני אחיו שנפלו בקרב. התערוכה מדגישה את "פחד החללים החסרים" המתמלאים באהבת אב ובת.[2]

מיכאל חבר באגודת הציירים והפסלים בישראל, יו"ר המדור לאמנות פלסטית במועצה לתרבות ואמנות בקהילה.

מיכאל אלקיים קיבל את אות "יקיר העיר נתיבות" בתחום מורשת ותרבות לרגל 70 שנה למדינת ישראל[3].

יצירתו

עריכה

יצירתו מתחלקת לשלושה סגנונות עיקריים:

ציור בסגנון יודאיקה

עריכה

טכניקת טמפרה על קלף בגוונים עזים. עיקר יצירתו. יצירותיו עשירות במוטיבים וסמלים יהודיים המבוססים על קבלה, סיפורי התנ"ך, חגי ישראל ומעגל החיים היהודי. על עבודותיו חלים כללים אשר מקורם במצוות "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה". ציוריו סובבים סביב מעגלי החיים ומעגל השנה היהודיים ובאים לידי ביטויי בעיצוב כתובות, מזוזות וכרזות סביב חגים. חלקם מצוירים כמעגל, בסגנון "מנדלה". בנוסף ישנה חלוקה בציוריו בתבנית "קומות" הבאה לסמל את הספירות השונות ביקום, השפעות מהקבלה והמיסטיקה .

הציור מפגין סינתזה מקורית בין ישן וחדש, אומנות קליגרפית יהודית קלאסית עם עקרונות מתקדמים של ציור וקומפוזיציה בת ימינו, תוך שילוב אלמנטים של סימבוליזם יהודי ומיסטיקה.

ציור בצל אובדן

עריכה

טכניקת רישום בדיו, ציורי אקוורל על נייר וציורי שמן על בד בגוונים של חום צהוב אפור. הציורים מנציחים את זכרם של שני אחיו שנפלו במלחמות ישראל. בציורים אלו יש חיפוש מתמיד אחר השלום ופחד מהבלתי נודע. האמן מנסה לחפש בנבכי בדידותו את הקשר בין החיים לבין אלה שאינם. רישומי הדיו מתארים את השלום באמצעות היונה, המסמלת את השלום עוד מימי נח.

ציורי האקוורל (צבעי מים) מתארים את כאב המלחמה בהשארת חפציו של האדם המת. הנופלים משאירים אחריהם עיזבונות, וביניהם חפצי קודש יהודיים כגון: טלית סידור ותפילין. אלה מסמלים את המשכיות החיים היהודיים על אף המוות. ציורי השמן על בד מתארים את החיפוש המתמיד של האדם אחר השלמות בחיים. בציורים אלה יש שילוב של אלמנטים מיתיים, של חיים ומוות. המסר של האומן ביצירות אלה הוא "לזכור ולא לשכוח את הנופלים".

בסגנון ציורו זה מצויים גם ציורים של דיוקנאות משפחתיים: יצירותיו דנות בקשרים ובמערכות היחסים בינו ובין משפחתו. בשנות האובדן צייר את אחיו הנופלים, סבתו חנינה ואת אביו. בשנים האחרונות העיסוק בשורשי המסורת והמשפחה עבר לדור הבא כאשר בתו היוצרת נטע אלקיים ממשיכת דרכו באומנות והדבר בא לידי ביטויי ביצירה משותפת.[4][5]

ציור נאיבי

עריכה

טכניקת משיכת מכחול וצבעי שמן על קנבס. סגנון ציור חם, אופטימי, עז הבעה וצבעוני מאוד. הציורים האלו מאפיינים את סגנונו של האומן בשנים האחרונות, חזרה למחוזות ילדותו כפי שמשתקף בתערוכה "נוף ילדותי". מיכאל עלה ממרוקו בגיל שנתיים ורק בשנים האחרונות בטיוליו במרוקו גילה להפתעתו שסגנונו משיק לאומנות המרוקאית ולהם שפה ויזואלית דומה[6]. בסגנון ציורו זה בולטת דו-ממדיות, ללא עומק ופרספקטיבה והוא ניחן בפשטות כמעט מוגזמת.

גלריה

עריכה

פרויקטים

עריכה
  • "אמנות ללא מסגרת" פרויקט חינוכי במסגרת "יום אומן". תלמידי בתי ספר ציירו בצבעי שמן על גבי שטיחי קיר ענקיים. נושאי היצירה: נקודות חשובות בהיסטוריה של עם ישראל. בבתי ספר ברחבי הארץ ובמרכז מורים באר שבע.
  • "חגי ישראל" עיצוב 16 כרזות, בסגנון יודאיקה ובגודל 50/70, משרד החינוך והתרבות.
  • "יובל למדינת ישראל" עיצוב כרזה בסגנון יודאיקה, משרד החינוך והתרבות.
  • "מבראשית" ציורים מן התנ"ך בעיני ילדים ובני נוער. מיזם ציורי ילדים בשכונות ובאזורי פיתוח, משרד החינוך המנהל הפדגוגי, אגף שחר לתרבות ואמנות בשכונות.
  • "נוף ילדותי" סדנת אמן ייחודית, עשרה מפגשים בהם ציירו תושבי העיר נתיבות את הזיכרונות מנוף ילדותם בעיר נתיבות. היצירות הוצגו "בגלריה לאמנות השתתפותית- כותר נתיבות". תערוכה משותפת הכוללת את התוצרים מהסדנה ואת יצירותיו של מיכאל אלקיים בנושא.

תערוכות

עריכה

מיכאל אלקיים הציג בתערוכות בארץ ובעולם, ביניהן:

  • 1986 - "לא עוד מלחמה", בית יד לבנים ת"א
  • 1997 - DGLM" ,Reut Gallery Ltd, Philadelphia"
  • 2001 - עיצוב 16 כרזות "חגי ישראל", משרד החינוך והתרבות
  • 2001 - "צליל וצבע", מוזיאון חאן אשקלון
  • 2001 - Les Fetes du Solei'l
  • 2002 - The Artists Of Netivot, Temple Sinai Gallery', Philadelphia
  • 2006 - "מבראשית", אוצרות מחוז דרום ירושלים
  • 2012 - "נתיבות תרבות, אמנות מקומית", כותר פיס, גלריה השתתפותית
  • 2013 - "חוט של זהב", מיכאל ובתו נטע אלקיים, גלריה בקיבוץ בארי ובבית אבי חי ירושלים
  • 2014 - "חרוזים שבורים, אמנים עכשוויים על זהותם המרוקאית", גלריית הסנאט במרכז המבקרים ע"ש ג'ורג' שרוט, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע
  • 2017 - "אומנות בהגירה" (Art in Migration), הגלריה לאומנות ע"ש אברהם ברון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
  • 2017 - "הכל נשאר במשפחה: מורשת משפחתית באמנות הישראלית", גלריית הסנאט במרכז מבקרים אוניברסיטת בן-גוריון. אוצרים פרופ' חיים מאור, שיר כוג'סטה ונועה קמיל

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אומנות בהגירה, Art in Migration- חוברת הקטלוג, אוניברסיטת בן גוריון, 2017, עמ' 12-13
  2. ^ ילין, זיווה, חוט של זהב, קיבוץ בארי: הגלריה בקיבוץ בארי, מרץ 2013, עמ' עמוד ג
  3. ^ שמעון בן קימון, במעמד מרגש הוענק יקיר העיר ל-11 אישים מנתיבות, באתר נגבנט, ‏22/01/2018
  4. ^ ילין, זיווה, חוט של זהב, קיבוץ בארי: הגלריה בקיבוץ בארי, מרץ 2013, עמ' עמודים ד, ה
  5. ^ הכל נשאר במשפחה: מורשת משפחתית באמנות ישראלית, אוניברסיטת בן גוריון, המחלקה לאמנויות, 2018, עמ' 96-99
  6. ^ האב, הבן ורוח האמנות-הערות פתיחה לתערוכה, פרו' חיים מאור, הכל נשאר במשפחה: מורשת משפחתית באמנות הישראלית, אוניברסיטת בן גוריון המחלקה לאמנויות, 2018, עמ' 14