מכרה מלח
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
מכרה מלח הוא אתר בו קיים מרבץ של מלח טבעי שאותו כורים מתחת לאדמה. המלח נכרה בדרך כלל בצורה של הליט (הידוע בדרך כלל כמלח סלעים), ומופק מתצורות אידוי .
היסטוריה
עריכהלפני הופעתו של מנוע הבעירה הפנימית המודרני וציוד העברת עפר, כריית מלח הייתה אחת הפעולות היקרות והמסוכנות ביותר בגלל התייבשות מהירה שנגרמה ממגע מתמיד עם המלח, ובעיות אחרות הנגרמות כתוצאה מצריכת נתרן מוגזמת. עד המהפכה התעשייתית היה קשה להגיע אל המלח, ולעתים קרובות המלח נכרה על ידי עבדים או אסירים. בדרך כלל תוחלת החיים של הכורים הייתה נמוכה.
מכרה המלח הקדום ביותר שתועד היה בהאלשטאט שבאוסטריה, שם נכרה מלח 5000 שנה לפני הספירה.[1]
סין העתיקה הייתה בין התרבויות המוקדמות בעולם שעסקה בסחר במלח. הם גילו לראשונה גז טבעי כאשר חפרו מלח סלעים. הסופר, המשורר והפוליטיקאי הסיני ג'אנג הואה משושלת ג'ין תאר כיצד אנשים בזיגונג שבסצ'ואן חפרו גז טבעי והשתמשו בו כדי להרתיח תמיסת מלח סלעים.[2] הסינים הקדמונים שלטו וקידמו בהדרגה את הטכניקות של הפקת המלח. כריית מלח הייתה משימה מפרכת עבורם, שכן הם התמודדו עם אילוצים גיאוגרפיים וטכנולוגיים. המלח הופק בעיקר מהים, והתוצר המופק ממפעלי המלח שבאזורי החוף בסין הקיסרית המאוחרת היוו יותר מ-80 אחוז מהתוצר הלאומי.[3]
הסינים עשו שימוש בהתגבשות טבעית של אגמי מלח ובנו כמה בריכות אידוי מלאכותיות קרוב לחוף. בשנת 1041, בתקופת שושלת סונג, נקדחה באר בקוטר השווה לגודל קערה, ובעומק כמה עשרות מטרים, להפקת מלח. בדרום מערב סין כרו מרבצי מלח טבעיים עם קידוחים שהגיעו לעומק של יותר מק"מ, אך התשואות של מלח היו נמוכות יחסית. בשל היותו מצרך חיים בסיסי, כריית המלח מילאה תפקיד מרכזי כאחד המקורות החשובים ביותר להכנסות ולפיתוח המדינה של ממשלת סין הקיסרית.
רוב מכרות המלח המודרניים מופעלים באופן פרטי או מופעלים על ידי חברות רב לאומיות גדולות.
שימוש אידיומטי
עריכהבסלנג, המונח מכרות מלח, ובמיוחד הביטוי חזרה למכרות המלח, מתייחס באופן אירוני למקום העבודה של האדם, או למשימה משעממת או מייגעת שקיבל. מקור הביטוי הוא בהתייחסות לנוהג הרוסי לשלוח אסירים לעבודות כפייה במכרות מלח סיביריים.
הערות שוליים
עריכה- ^ Kern (2009). Kingdom of Salt: 7000 Years of Hallstatt. Vienna: Natural History Museum. ISBN 9783903096080.
- ^ Deng, Yinke (2011). Ancient Chinese Inventions. p. 41. ISBN 978-0521186926.
- ^ Höllmann, Thomas O. (2013). The Land of the Five Flavors: A Cultural History of Chinese Cuisine. Columbia University Press (פורסם ב-26 בנובמבר 2013). p. 33. ISBN 978-0231161862.
{{cite book}}: (עזרה)