מכת צפרדע

על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת צְפַרְדֵּעַ (או צְפַרְדְּעִים) היא המכה השנייה מבין עשר מכות מצרים בסיפור יציאת מצרים. במכה זאת, התמלאה כל ארץ מצרים בצפרדעים.

מכת צפרדע

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחֲרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְהוָה וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַיהוָה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצֲפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ. וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה. וַיַּעַשׂ יְהוָה כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת. וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ. יא וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.

ספר שמות, פרק ח', פסוקים א'-י"א

הסיפור במקראעריכה

לאחר שמכת דם לא שכנעה את פרעה לשלוח את עם ישראל, המשיך משה למכת צפרדע:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם

הסיבה לכך שמכה זו נעשתה על ידי אהרון ולא על ידי משה מפורשת בתרגום המיוחס ליונתן על פסוק ב' - מכיוון שהים שימש כמגן למשה כאשר הושלך אליה בתוך התיבה, שלושה חודשים לאחר לידתו, כמחבוא מפני עבדי פרעה שצוו להשליך את בני ישראל המימה[1], וכהכרת הטוב לא יכול היה משה להכות את הים.

בעקבות בקשתו של פרעה, מתפלל משה לאלוהים שיפסיק את המכה, ואלוהים נעתר לו. אך לאחר מכן, מסרב פרעה לשלוח את ישראל.[2]

חז"ל דרשו מהמילים "ותעל הצפרדע" ביחיד, שהייתה צפרדע אחת גדולה שהכו עליה ובעקבות כך יצאו ממנה נחילי צפרדעים קטנות[3], אך על פי פשוטו של מקרא הכוונה היא על מין הצפרדע, וכדוגמה מביא רש"י את דברי יעקב לעשיו בפרשת וישלח "ויהי לי שור וחמור" כשהכוונה היא על שוורים וחמורים רבים[4].

האם פגעה המכה גם בעבריםעריכה

לדעת רבי אברהם אבן עזרא, פשוטם של המקראות מורה כי המכות הראשונות: דם, צפרדע וכינים, וכן מכת שחין ומכת ארבה, פגעו במידה דומה בין במצרים ובין בעברים[5]. אך הרמב"ם חולק על דעתו וסבור כי פשוטם של המקראות מורה שגם במכות דם וצפרדע, שחין וארבה, לקו המצרים בלבד ולא העברים. לגבי מכת כינים, נוקט הרמב"ם שגם במושבות העברים הופיעו הכינים אך לא ציערו אותם[6].

במדרשי חז"לעריכה

בתלמוד מובא כי כאשר באו בני ישראל לידי ניסיון של מסירות נפש, הם למדו קל וחומר מהצפרדע, שלמרות שלצפרדעים, שעל פי נבואת משה צוו להיכנס למיטות, לתנורים ומקומות נוספים - היו כאלו שנכנסו במסירות נפש דווקא לתנורים למרות המוות הבטוח שנשקף להם.[7] הסבר דומה נמצא בשמות רבה, פרשה י', פסקה ב'.

טעם המכהעריכה

במדרש הובאו מספר טעמים למכה זו:

  • מצרים ציוו את בני ישראל לחפש להם שרצים שיוכלו לשחק בהם (המנהג היה בעבר לשחק בשרצים, ומנהג זה הוזכר בשולחן ערוך על משחק בחגב), ולכן באו שרצים לביתם.[8]
  • היולדות חששו לצעוק מפני פחד עבדי פרעה שציוו להשליך את הילדים ליאור וכך ייסוריהם גדלו, ומסיבה זו באו הצפרדעים לבתי המצריים וקרקרו באוזניהם.
  • המצרים ציוו את בני ישראל לאסוף להם טיט, ולכן קיבלו בתמורה צפרדעים שגדלים וחיים בטיט.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הסיפור מסופר בספר שמות, פרק ב', פסוקים א'-י'
  2. ^ ספר שמות, פרק ח', פסוקים ד'-י"א
  3. ^ רש"י על פסוק ב' וגם שמות רבה, פרשה י', פסקה ד'
  4. ^ רש"י על בראשית פרק ל"ב פסוק ו'
  5. ^ ראו: אבן עזרא (הארוך), שמות ז, כד. דבריו אלו עומדים בסתירה למדרשי חז"ל במספר מקומות, והם זכו להתייחסות שלילית עוד בתקופת הראשונים, ראו על כך אצל: י"ל קרינסקי, קרני אור על ה"אבן עזרא", בחומש "מחוקקי יהודה".
  6. ^ רמב"ם, פירוש המשניות למסכת אבות פרק חמישי, משנה ד.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ג, עמוד ב'
  8. ^ שמות רבה, פרשה י', פסקה ד'