מכת שחין
על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת שְׁחִין היא המכה השישית מבין עשר המכות שהנחית אלוהים, על מצרים, עקב סירובו של פרעה מלך מצרים, לשלח את בני ישראל מארצו, למרות פקודתו החוזרת ונשנית, שנמסרה לו על ידי משה.
מכת שחין
|
---|
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה. וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם. וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה. |
ספר שמות, פרק ט', פסוקים ח'–י"ב |
במכה זו ציווה ה' על משה ואהרון לקחת פיח כבשן מלוא חופניהם. בדרך נס כמות פיח של 4 חופנים 2 של משה ו2 של אהרון נכנסו לתוך כף יד אחת של משה[1], משה זורק את הכמות של פיח הכבשן לכיוון השמים לעיני פרעה, בצורה ניסית הפיח מתפשט על כל ארץ מצרים[2], וגורם לפצעים ושלפוחיות על גופם של המצרים ועל בהמותיהם. למעשה שחין במקרא הוא שם קיבוצי לנגעי עור שונים[3].
תיאור המכה במקרא
עריכההמכה באדם ובבהמה
עריכהבמכה הקודמת מכת דבר מתו כל הבהמות שהיו בשדה, אך היראים הכניסו את בהמותיהם לביתם ובהמות אלו לא ניזקו, במכה זו מכת שחין קיבלו בהמות אלו את המכה[4].
האם פגעה המכה גם בעברים
עריכהבמקרא לא מבואר מפורשות שמכת שחין פגעה במצרים בלבד, הדבר עורר מחלוקת בין פרשני המקרא וחכמים נוספים: לדעת רבי אברהם אבן עזרא, פשוטם של המקראות מורה כי המכות הראשונות: דם, צפרדע וכינים, וכן מכת שחין ומכת ארבה, פגעו במידה דומה בין במצרים ובין בעברים[5]. אך הרמב"ם חולק על דעתו וסבור כי פשוטם של המקראות מורה שגם במכת דם ובמכת צפרדע, לקו המצרים בלבד ולא העברים. לגבי מכת כינים, נוקט הרמב"ם שגם במושבות העברים הופיעו הכינים אך לא ציערו אותם[6].
החרטומים במכה
עריכההמקרא מתאר: "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין, כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים" לפי ה"אבן עזרא" החרטומים לא לקו במכת צפרדע ובמכת ערוב שחכמתם עמדה להם, אבל במכת שחין גם הם לקו. לפי הרמב"ן כוונת הדברים שהחרטומים התביישו ולא יכלו להגיע להיכל המלך ולהיראות בפני משה מפני הבושה שלא עמדו בפני השחין והיו מסוגרים בבתיהם.
במדרשי חז"ל
עריכהלמה הביא עליהן? מפני ששמו את ישראל לחום להם חמין, ולצנן להם את הצונן, לפיכך לקו בשחין, כדי שלא יוכלו ליגע בגופן.
— מדרש רבה
ממכה זו ואילך מופיע במקרא, שהשם חיזק את לב פרעה, וכך אמרו במדרש: ויחזק ה' את לב פרעה, כיוון שראה הקדוש ברוך הוא, שלא חזר בו מחמש מכות ראשונות, מכאן ואילך, אמר הקדוש ברוך הוא, אפילו אם ירצה לשוב, אני מחזק לבו, כדי שאפרע כל הדין ממנו, שכן כתיב (שמות ז, ג): ואני אקשה את לב פרעה.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ פירוש רש"י לתורה, פרק ט, פסוק ח ד"ה "וזרקו משה".
- ^ ראה פירוש רש"י לתורה, פרק ט, פסוק ח ד"ה "וזרקו משה", ובשמות רבה יא, ה.
- ^ זהר עמר, מהו שחין בלשון חז"ל, אסיא יט, ג-ד, תשס"ה, עמ' 69-65
- ^ ראה רש"י פרק ט, פסוק י ד"ה "באדם ובבהמה".
- ^ ראו: אבן עזרא (הארוך), שמות ז, כד. דבריו אלו עומדים בסתירה למדרשי חז"ל במספר מקומות, והם זכו להתייחסות שלילית עוד בתקופת הראשונים, ראו על כך אצל: י"ל קרינסקי, קרני אור על ה"אבן עזרא", בחומש "מחוקקי יהודה".
- ^ רמב"ם, פירוש המשניות למסכת אבות פרק חמישי, משנה ד.