מנציוס

פילוסוף סיני
(הופנה מהדף מנג-צה)

מנציוס (Mencius;‏ 371289 לפנה"ס) הוא השם המערבי שניתן לחכם הסיני מֵנְג-דזְה (Mengzi;‏ 孟子); פירוש שמו הוא "בן בכור". הוא מכונה "החכם השני" (亞聖), לציון היותו החכם הסיני השני בחשיבותו לאחר קונפוציוס.

מנציוס
孟子
לידה 372 לפנה״ס
דזואו, שושלת ג'ואו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 289 לפנה״ס (בגיל 83 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה 孟轲 עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית קונפוציאניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין פילוסופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסוף, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דזואו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו

עריכה

לפי המסורת למד מנציוס אצל נכדו של קונפוציוס, דְזְה-סְה, אם כי מבחינת התיארוכים, סביר יותר שהוא למד אצל תלמידיו של דְזְה-סְה.

תולדות חייו של מנציוס דומים להפליא לאלו של קונפוציוס, אשר מנציוס החשיבו לחכם השלם:[1]

  • מנציוס נולד במדינת דְזוֹאוּ[2], שלושים קילומטרים בלבד ממקום לידתו של קונפוציוס.
  • כמו קונפוציוס הוא היה מורה מקצועי של דרך החיים הסינית העתיקה.
  • כמוהו חי בתקופה של מאבקים פוליטיים, קונפליקטים אינטלקטואלים, ותוהו מוסרי.
  • כמוהו הוא היה חדור תחושת שליחות. הוא נאבק ב"דוקטרינות מעוותות", ובמיוחד בממשיכי דרכם של מו דזה (אהבה אוניברסלית) ושל יאנג צ'ו (אגואיזם).
  • כמו קונפוציוס, מנציוס נדד ברחבי סין במשך ארבעים שנה (כנראה, החל משנת 384 לפנה"ס), תוך שהוא מנהל דיונים עם מלכים ושועים.
  • כמו קונפוציוס, הוא שימש במשרה מדינית לתקופה קצרה, בהיותו פקיד במדינת צ'ין בין השנים 312 – 319 לפנה"ס.
  • כקונפוציוס הוא היה בן נאמן להוריו, ואף הפסיק את עבודתו למשך שלוש שנים כדי להתאבל על אימו, כנהוג בקרב הקונפוציאנים.
  • כקונפוציוס הוא התאכזב מהקיסרות ופרש מפקידות.
  • כמו ספר המאמרות של קונפוציוס שהוא ספר שיחות ואמרים של קונפוציוס שחובר על ידי תלמידיו, כן ספר "מנג-דזה" הוא ספר שיחות ואמרים של מנציוס שחובר על ידי תלמידיו של מנציוס.

כתב האן יו: "הלימוד של קונפוציוס היה רחב ומקיף, ואף אחד מתלמידיו לא היה מסוגל לגמרי להכילו. לפיכך, כל אחד מהם פיתח צד מלימודו הקרוב לכישוריו. התלמידים התפזרו לארצות שונות ולימדו את תלמודם לתלמידים. ככל שהתרחקו מהמקור, כך הדעות נהיו יותר מפוצלות. רק מנציוס למד אצל דזה-סה, שקיבל את דרכו של קונפוציוס מדזנג דזה. לאחר פטירתו של קונפוציוס, רק מנציוס הצליח להמשיך את המסורת. מנציוס היה הטהור שבטהורים בפרשנותו את קונפוציוס".  

ספר "מנג דזה"

עריכה

לספרו של מנציוס מבנה ייחודי: הוא כולל שבעה ספרים, ולכל ספר יש שם, הקשור בדרך כלל בקטע הפתיחה; וכל ספר מחולק לשני חלקים. בדרך כלל נהוג לסמן קטעים במספר הספר, אות (A או B) המסמלת את החצי שבו מדובר, ומספר הפרק. כך למשל 6A:2 הוא הפרק השני בחלק הראשון של הספר השישי[3].

הספר מתאפיין במחשבות נעלות, בסגנון ספרותי פיוטי, ובהסברים ארוכים. דברים שקונפוציוס לא אמר, או שרמז עליהם בקצרה, נידונים בספר בהרחבה. לדברי ג'ו שי, קונפוציוס עסק ברצון, ומנציוס במחשבה. מנציוס נעזר בקטעי שירה מתוך "הקלאסיקה של השירים" כדי להסביר עקרונות מוסריים ומידות טובות.

ג'ו שי הכליל את ספר "מנג דזה" בארבעת הספרים, ומאז הספר נחשב לאחד מספרי הלימוד הקונפוציאנים היסודיים. הספר נחשב לספר המעמיק והשלם ביותר מבין הארבעה, ובד"כ נלמד אחרון מביניהם. כתב האן יו: "מנציוס עמוק, ואין ללומדו במהירות. מי שאיננו מכיר היטב את היסודות, לא יצליח להבין את עומק מחשבתו".

קונפוציאניזם אידאלי

עריכה

מנציוס העמיק והאציל את תורתו של קונפוציוס, ויצר משנה סדורה.

מנציוס חידש שטבע האדם טוב במקורו, ועל סמך זה בנה את מחשבתו:[1]

  • טבע האדם טוב במקורו, ולפיכך יש לו דעת מולדת של טוב, ויכולת מולדת לעשות טוב.
  • פיתוח שכל-לב האדם עד תכליתו מאפשרת לאדם לשרת את השמיים ולהגשים את ייעודו.
  • הרוע אינו מולד, אלא נובע מטעויותיו של האדם ומהשפעות חיצוניות[4].
  • יש צורך במאמצים משמעותיים כדי לשוב לטבע המקורי הטוב.
  • תכלית הלימוד אינה אלא לחפש ולשוב אל טבעו המקורי של האדם.

לדעת מנציוס, יסוד הלימוד בארבע התחלות המצויות ברגשות טבעיים המצויים אצל כל אדם: רגש השתתפות בצער הבריות זה אנושות (רֶן 仁), רגש בושה או סלידה זה צדק (יִי 義), רגש של יראת כבוד זה דרך ארץ (לִי 禮), רגש של נכון ושגוי זה חכמה (גִ'י 智)[5].

הסביר פנג יולאן: "צ'ן לי העיר: 'כשמנציוס אומר שטבע האדם טוב, הוא מתכוון שבטבע של כל בני האדם יש טוּב, ולא שהטבע של כל בני האדם לגמרי טוב'. בלומר שהטבע האנושי טוב, ממנציוס התכוון שלכל האנשים יש 'התחלות' של אנושות, צדק, דרך ארץ, וחכמה. אם ארבע ההתחלות האלו מגיעות להתפתחותן השלמה באדם, הוא נעשה חכם. העדר טוּב באדם לא נובע מכך שטבעו מנוגד לטבע של אדם טוב, אלא מכך שלא עקב אחר ארבע ההתחלות האלו ולא פיתח אותן לגמרי"[6].

אם קונפוציוס הדגיש במיוחד את ערך האנושות (אורח חיים מוסרי, חסד, אהבת הבריות, אמפתיה), הרי שמנציוס העריך במידה שווה את הצדק (חובה מוסרית ללא פניות). כך אמר: "אנושות היא שכלו/לבו של האדם, וצדק דרכו היא"[7]. אם קונפוציוס שם דגש על לימוד כתיקון עצמי, הרי שמנציוס הרחיב את הלימוד לשיטה מדינית בה המושל אחראי לטיבם המוסרי ולרווחתם והכלכלית של האנשים במדינה, כך שבפועל האנשים הם המשאב החשוב ביותר במדינה והמושל הכי פחות חשוב. באותה מידה על פקיד המדינה לפעול על פי עקרונות-מוסר לטובת האנשים, ואם אינו יכול לעשות זאת עליו לפרוש ממשרתו.

אמר מנציוס: "מילים פשוטות, אשר משמעותן מרחיקת לכת, הן מילים טובות. עקרונות מהותיים, אשר יישומם מקיף, הם עקרונות טובים. מילותיו של החכם אינן וולגריות, והדרך כלולה בהן. החכם עוסק בתיקון עצמי, וזה מביא שלום לעולם".

ספר מנציוס 7B:32

מנציוס נחשב לחכם הסיני האחרון שהבין את פנימיות דרכו של קונפוציוס. החכמים הנאו-קונפוציאנים האן יו, צ'נג האו, וצ'נג יי העריכו את משנתו של מנציוס וכינוה "טהורה". בעקבותיהם חכמים נאו-קונפוציאנים המשיכו את דרכו. במהלך הדורות מחשבתו הובנה בדרכים שונות על ידי ג'ו שי ותלמידיו, על ידי לו שיאנגשאן, ועל ידי ואנג יאנגמינג; ובדרך אחרת על ידי טאי צ'ן.

מחשבתו של מנציוס קרובה למחשבתו של דזה-סה, כפי שבאה לידי ביטוי בספר "דרך האמצע וקיומה" המיוחס לו. לדוגמה:

אמר מנציוס: "כנות (תום) היא דרך השמים. לחשוב היאך להיות כן (תם), זה דרך האדם. מעולם לא היה אדם תם שלא הצליח להשפיע (לטובה) על אחרים. מעולם לא היה אדם חסר כנות שהצליח להשפיע על אחרים (באופן חיובי)".

"כנות (תום) היא דרך השמים. לחשוב היאך להיות כן (תם), זה דרך האדם. התם עושה מה שנכון בלי מאמץ ולומד בלי לחשוב. הוא באופן קל וטבעי בהרמוניה עם הדרך".

ספר מנציוס 4A:12; "דרך האמצע וקיומה", 20

לפיכך, נהוג לכנות את דרכם "מנג-דזה-דזה-שואה" (孟子子學 - הלימוד של מנציוס ודזה-סה).

מנציוס היה בן זמנו של אפלטון, ושני אלו זוכים ללא מעט השוואות במחקר, בעיקר בשל מחשבותיהם האידיאליות.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • James Legge, The Works of Mencius, New York 1970.
  • D. C. Lau, Mencius, London 1970.
  • Fung Yu-Lan, A History of Chinese Philosophy, Vol. I, p. 106-131, London 1952.
  • Kwong-loi Shun, Mencius and Early Chinese Thought, Stanford University Press, 1997.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Wing-Tsit Chan, Source Book in Chinese Philosophy, New Jersey: Princeton University Press, 1963, עמ' 49-50
  2. ^
  3. ^ דיון בין קאו-דזה ומנג-דזה על טבע המים כמשל לטבע האדם.
  4. ^ לפיכך, כתב: "בשנים טובות רוב האנשים הצעירים מתנהגים היטב. בשנים רעות רובם מפקירים עצמם לרוע." (מנציוס 6A:7)
  5. ^ ספר מנציוס 6A:6
  6. ^ Fung Yu-Lan, A History of Chinese Philosophy, Vol I, London: George Allen, 1952, עמ' 121
  7. ^ ספר מנציוס 6A:11
  ערך זה הוא קצרמר בנושא סין. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.