מנחם ציוני

רב גרמני

מנחם ציוני (או ציון, בין השנים 13401410 בערך) היה מקובל, ופייטן, מחכמי אשכנז. התפרסם בעיקר על ידי ספרו "ציוני" על התורה, בו ליקט פירושים שונים על התורה, על פי תורת הנסתר.

מנחם ציוני
הציוני קרימונה שכ.png
לידה תחילת המאה ה-14
שפייר, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה סביב 1410
תקופת הפעילות ? – 1410 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד בעיר שפיירא שבגרמניה לרבי מאיר, ואמו של רבי מאיר נקראת "יינטא", שהייתה בתו של רבי יקר בן רבי שמואל מקולוניה[1]. חיבר שני ספרים, ספר ה"ציוני" וספר "צפוני ציוני".

בצעירותו נסע לירושלים ולמד בישיבתו של רבי יצחק מבילשטיין. אחר כך חזר לפרנקפורט. ובשנת קל"ג היה בקלן. ובשנת קמ"ח, היה גר בוונציה.

ספרו 'הציוני'עריכה

הספר מבוסס על ליקוט מספר הזוהר וספר הבהיר, וכן מדברי הראשונים ביניהם אמונות ודעות לרב סעדיה גאון, הרמב"ם במורה הנבוכים, אברהם אבן עזרא, הרמב"ן ועוד. בסוף הספר כתב שיר בו הסביר שמקור שם הספר הוא על שם מקום לימודו:

ו"ציוני" קראתיהו גלל כי בהר ציון למדוני חסידים

המחבר סיים לכתוב את הספר בשנת קמ"ד.

הספר נדפס לראשונה בעיר קרימונה בשנת 1559 בכתב רש"י, אך הוצאה זו נשרפה כפי הנראה כחלק מגזירת שריפת התלמוד. הספר נדפס שנית בשנת 1560 באותיות מרובעות. בשער הספר נכתב ”ספר ציוני ביאור על התורה על דרך האמת להחכם השלם הקדוש רבי מנחם ציוני בן מהר"ר מאיר זלה"ה ממדינת שפיירא“.

על הספרעריכה

החיד"א בספרו "שם הגדולים" שיבח את הספר בדברים: ”ציוני חיברו רבי מנחם ציוני על התורה על פי סוד ויש בו חידושים נוראים ובנה ספרו על הזוהר וספר הבהיר...“.

רבי יוסף שלמה דלמדיגו עשה פירוש על הספר.[2]

ברבים מספרי האחרונים הובאו דברים בשם ה"ציוני", ביניהם השל"ה[3] רבי שמשון מאוסטרופולי[4] המגלה עמוקות וכן המגן אברהם[5], ורבי אברהם ראובן הכהן סופר בילקוט ראובני[6] ועוד.

הפולמוס אודות הספרעריכה

על אף שהספר נזכר ברבים מספרי האחרונים, יש שפקפקו בכשרותו של הספר, בעקבות מספר פירושים שנמצאו בו. אחד מהחידושים שעוררו את הפולמוס הם דברים שנכתבו בו בשם רבי יהודה החסיד על הפסוק "אז ישיר ישראל":

אז ישיר - ”זה הלל הגדול, אחר שניצולו מסיחון ועוג ועברו נחל ארנון נעשה זה השיר. והיה כתוב בחומש עד שבא דוד המלך עליו השלום והסיר מזמורים דמשה וחיברם בתהלים"“ (פרשת חוקת)

רבי משה פינשטיין טען כי דברים אלו בעניין דוד המלך הם דברי כפירה:

אחרי כתבי השיגו הספר ציוני של ר' מנחם ציוני ומצאתי מה שמר פ' אמר לכם שמביא זה בשם הרי"ח, אבל זה אינו מתרץ כלום שודאי הוא כפירה בתורה ומי שיאמר זה הוא כפירה בתורה וגם ענין גדוף על דוד המלך, ולא ידוע לנו בברור מי הוא ר' מנחם ציוני וכנראה שהעתיק מה שנמצא באיזה ספר על שם ריה"ח בלא עיון, ואני הייתי אומר שאסור למכור ולקנות גם ספר ציוני מאחר שנמצא דבר כפירה זו וטוב לכתוב זה לגדולי א"י

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קיד

אך יש מהאחרונים שדחו את דבריו, מאחר שרבים מגדולי האחרונים הזכירוהו בספריהם, ונדחקו לבאר את דבריו באופן שלא יסתור את עיקרי האמונה וההלכה. כך למשל כתב הרב מנשה קליין לאחר שהביא רשימה של אחרונים שהזכירהו:

ובכל העולם כולו יצא שמו ואומרים עליו מקודש מקודש, הוא קדוש וגופו טהור וספרו קדוש כאחד השרפים העומדים ממעל לו והוא רחום יכפר

שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן קב

חידושים שונים מהספרעריכה

בפרשת בלק כתב ”ונראה מדעת רבותינו ז"ל כי משה רבינו ע"ה חיבר ספר לבד מה שכתוב בתורה, ולשם סיפר כל הענין באורך, ונאבד הספר ההוא, כמו שנאבדו ספרים מכלל כ"ד ספרים המקודשים מרוב אורך עול הגלות, וטיט הצרות אשר טבענו בו אנחנו ואבותינו“ (פרשת בלק).

בפרשת תרומה הזכיר העניין שיש לכתוב את ספרי התורה על פי סדר "ווי העמודים": ”הנהיגו הקדמונים לכתוב ספר תורה ווי' העמודים. והוא סוד שם יהו'ה ונקודו שב"א חולם מלאפי"ם בפסוק הר"חב פי"ך ואמלא"הו ופי"ו המ"לאך“ (פרשת תרומה).

בפרשת שלח לך צידד בעד אמירת הפיוט מכניסי רחמים: ”וטעם מה שאמר ויבואו עד חברון: דעת מה שאמרו חז"ל כי הלך כלב ונשתטח על קברי אבות ואמר: אבותי בקשו עלי רחמים לפני הקב"ה שאנצל מעצת מרגלים". ומאמר זה יחסום פי המדברים שאין לומר "מכניסי רחמים". וגם אמרו חכמים במסכת תענית: "למה יוצאין בבית הקברות כדי שהמתים יבקשו רחמים עלינו“[7].

צפוני ציוניעריכה

ספר נוסף שחיבר נקרא "צפוני ציוני", והוא עוסק בעיקר בענייני שדים וחכמת הכישוף ובסודות טעמי המקרא והסברים בפסוקים על פיהם. בהקדמתו כתב שחיבר חיבור זה נגד אותם המכחישים מציאות השדים וחכמת הכישוף וכך כתב:

אני הגבר, צל עובר, העליתי אבר... ראיתי ומצאתי מאנשים והגים בסדר נזיקין, ושיחות דקלים מחזיקים, ובילדי נכרים מספיקים, בספרי פלוסופים לאובדן ומות, ומכחישים זכר כל בריות הנמצאות, הגדולות והנוראות, מציאות השדים ואיכותם, הוויתם וסיבתם, וחיוב מציאותם עמוקים, והדברים עתיקים...

לקריאה נוספתעריכה

  • ישראל פלס, "רבינו מנחם ציון (הציוני)", מוריה, יא [ה–ו] (ניסן תשמ"ב).

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כפי שכתב בעצמו בכתב ייחוס שלו, נדפס ב"המזכיר", ט, עמ' 24.
  2. ^ כן כתב תלמידו בהקדמה לספרו תעלמות חכמה יוסף שלמה דלמדיגו, ‏תעלמות חכמה, באתר HebrewBooks.
  3. ^ במקומות רבים, ראו למשל פרשת בלק בהערה, ועוד.
  4. ^ בספרו ניצוצי שמשון פרשת קרח.
  5. ^ על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ה', סעיף א'.
  6. ^ כמעט בכל פרשה.
  7. ^ מנחם בן מאיר ציוני, ‏ספר ציוני, מהדורת קרימונה, ספר במדבר, פרשת שלח לך, באתר HebrewBooks.