פרשת בלק
פָּרָשַׁת בָּלָק היא פרשת השבוע השביעית בספר במדבר. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק כ"ב, פסוק ב' ומסתיימת בפרק כ"ה, פסוק ט'.
| |||||
| פסוקים | במדבר, כ"ב, ב' - כ"ה, ט' | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מספר פסוקים | 104 | ||||
| מספר תיבות | 1455 | ||||
| תוכן | בלק מבקש מבלעם שיקלל את עם ישראל, מלאך ה' חוסם את אתונו של בלעם ולבסוף הוא מברך במקום לקלל, עם ישראל זונה עם בנות מואב, פינחס הורג ראש משפחה שהתריס וזנה ומגיפה שהרגה 24,000 נעצרה. | ||||
| |||||
| הפטרה | |||||
| אשכנזים, ספרדים ותימנים | מיכה, ה', ו'–ו', ח' | ||||
| איטלקים | מיכה, ה', ד'–ו', ח' | ||||
הפרשה עוסקת בעיקרה בסיפור ניסיונו של בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל באמצעות בלעם בן בעור, במטרה להחליש את ישראל ולגרשם מגבולו. לבסוף אלוהים מאלץ את בלעם לברך את עם ישראל במקום לקלל. בסוף הפרשה מופיע גם חטא בעל פעור בו ישראל חוטאים עם בנות מואב ונענשים במגפה, פעולת הקנאות של פנחס מסיימת את המגפה. לרוב קוראים את הפרשה בשבת שלפני שבעה עשר בתמוז.
בחוץ לארץ, בשנים שבהן יום טוב שני של שבועות חל בשבת קוראים את פרשת בלק ביחד עם פרשת חוקת. לפי מנהג תימן המקורי, שמקורו מהגאונים,[1] במקום לחבר את מטות ומסעי (ברוב השנים), מחלקים את פרשת חוקת לשניים ומחברים את חציה הראשון (עד פרק כ', פסוק כ"א) לפרשת קרח, ואת חציה השני, "פרשת ויסעו מקדש" (משם ואילך), לפרשת בלק.[2] כיום מעטים מבני יהדות תימן משמרים מנהג זה בארץ ישראל, אך נפוץ יותר בקהילות התימנים בארץ ישראל לחבר חוקת ובלק, ויש נוהגים לחבר מטות ומסעי, כשאר הקהילות.
נושאים בפרשה עריכה
משלחת בלק אל בלעם עריכה
בלק מודאג מבואם של בני ישראל לתחום ארצו ושולח שליחים להזמין את בלעם לקלל את ישראל. בלעם מסרב לשליחים בטענה שאלוהים מתנגד ללכתו איתם. בלק שולח שליחים נוספים ובלעם עונה להם: ”אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה.” לבסוף יוצא בלעם לארץ מואב לאחר שקיבל את התנאי שהציב לו אלוהים באותו לילה, לפיו יאמר רק את אשר ישים אלוהים בפיו.
אתונו של בלעם עריכה
בדרך למואב מופיע מלאך הניצב בדרכו של בלעם. המלאך אוחז חרב בידו במטרה להרוג אותו אך בלעם אינו רואה אותו וממשיך לרכב לכיוונו. אתונו לעומת זאת רואה את המלאך ומפחדת, כתוצאה מכך היא סוטה מהדרך. בלעם, שאינו מבין את פשר התנהגותה המוזרה, מכה אותה כדי להשיבה אל הדרך. המלאך מוסיף וחוסם את דרכו שוב, גם בפעם השנייה והשלישית האתון מנסה להתחמק ובלעם מוסיף להכותה. בפעם השלישית מתרחש מחזה ניסי כאשר אלוהים פותח את פי האתון אשר מסבירה לבלעם את פשר התנהגותה המוזרה. שיחת האתון ומפגש בלעם עם המלאך כפי שמופיעה בתורה:
וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא. וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי.
המלאך שולח את בלעם לדרכו ומזכיר לו לומר רק את דברי אלוהים.
משלי בלעם עריכה
בלעם נפגש עם בלק ומורה לו לבנות שבעה מזבחות ולהקריב עליהם שבעה פרים ושבעה אילים, כדי שרוח הנבואה תשרה עליו. למורת רוחו של בלק ובניגוד לתוכניותיו, בלעם מרעיף על עם ישראל נבואות ברכה ושבח במקום לקללם. לאחר שבלק מביע תרעומת, בלעם מודיע שוב ושוב על כוונתו לומר רק את הדברים שאלוהים שם בפיו. התרחשות זו חוזרת על עצמה שלוש פעמים. לאחר שבלק מצהיר על אכזבתו בפעם השלישית, מוסיף בלעם עוד נבואה שעיקרה תחזיות על עתיד העמים באזור.
חטא בעל פעור וקנאת פינחס עריכה
ערך מורחב – חטא בעל פעור
בסיום הפרשה מתואר חטא בעל פעור: בני ישראל חוטאים וזונים עם בנות מואב ואף משתחווים לאלוהי מואב. בעקבות כך פורצת מגפה בעם. פנחס מקנא לאלהים ודוקר ברומח מנהיג ישראלי שזנה עם מדיינית לעיני העם, ובעקבות כך נעצרת המגפה.
מבנה הפרשה עריכה
בפרשת בלק יש 104 פסוקים, אשר מאוגדים בפרשיה אחת פתוחה ועוד אחת סתומה. הפרשה מכילה 3 סדרים, כאשר הפרשה מתחילה בתחילת סדר ומסתיימת בסוף סדר וזאת בניגוד לכך שהיא מתחילה באמצע פרק ומסתיימת באמצע פרק לפי החלוקה לפרקים.
תאריכי הקריאה עריכה
השבת בה קוראים את פרשת בלק יכולה לחול בשבעה תאריכים שונים[4]:
הפטרה עריכה
ההפטרה היא בספר מיכה, מפרק ה', פסוק ו' (האיטלקים מתחילים בפסוק ד') עד פרק ו', פסוק ח'. מיכה מזכיר בנבואתו את פרשת בלעם:
עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הטקסט:
פרשת בלק, באתר ויקיטקסט- פרשת בלק - הטקסט עם תרגום אונקלוס, באתר "מכון ממרא"
- פרשת בלק, באתר "מקראות גדולות הכתר"
- פרשת בלק, באתר "תורת אמת"
- פרשת בלק עם ההפטרה, להאזנה באתר "ספוטיפיי"
פרשנות:
- גיליונות נחמה לפרשת בלק
- פרשת בלק, באתר אוניברסיטת בר-אילן
- פרשת בלק, באתר "כיפה"
- פרשת בלק עם פירוש רש"י, באתר "בית חב"ד"
- שיעורי תורה לפרשת בלק, באתר "ישיבה"
- שיעורים לצפייה על פרשת בלק, באתר "בינינו"
- פרשת בלק, באתר פרשת השבוע
- הערך "פרשת בלק", באתר ויקישיבה
- דברי תורה לפרשת בלק באתר ישיבת הר ברכה
- שיעורים לצפייה על פרשת בלק, באתר "התנועה הרפורמית"
הערות שוליים עריכה
- ^ מקורות למנהג באתר אור הרמב"ם.
- ^ הרב יחיא צאלח תכלאל עץ חיים עמוד קצא, א.
- ^ החיד"א בזרע אנשים דן במנהג שנהגו לקרוא עוד שלשה פסוקים עד "בריתי שלום" (פסוק י"ב) כדי שלא לסיים בדבר רע, ובשבת הבאה שוב מתחילים בתחילת פרשת פינחס. מנהג זה נהוג עד היום בחלק מקהילות יוצאי פרס ולוב.
- ^ הפירוט לפי המנהג הרווח, במנהגי התימנים יש הבדלים.