פרשת בלק

פרשת השבוע השביעית בספר במדבר

פָּרָשַׁת בָּלָק היא פרשת השבוע השביעית בספר במדבר. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק כ"ב, פסוק ב' ומסתיימת בפרק כ"ה, פסוק ט'.[1] בחוץ לארץ, בשנים שבהן יום טוב שני של שבועות חל בשבת קוראים את פרשת בלק ביחד עם פרשת חוקת. לפי מנהג התימנים המקורי, גם בארץ ישראל נוהגים שבמקום לחבר את מטות ומסעי, מחלקים את פרשת חוקת לשניים ומחברים את חציה הראשון (עד פרק כ', פסוק כ"א) לפרשת קרח, ואת חציה השני, "פרשת ויסעו מקדש" (משם ואילך), לפרשת בלק.[2]. הדרדעים שימרו את מנהג הקדום הנ"ל שמקורו מהגאונים,[3], אך היום יותר נפוץ בקהילות התימנים לחבר חוקת ובלק, ויש נוהגים בהשפעת שאר הקהילות לחבר מטות ומסעי.

Arrow r.svg בלק Arrow l.svg
פסוקים במדבר, כ"ב, ב' - כ"ה, ט'
מספר פסוקים 104
מספר תיבות 1455
תוכן בלק מבקש מבלעם שיקלל את עם ישראל, מלאך ה' חוסם את אתונו של בלעם ולבסוף הוא מברך במקום לקלל, פינחס הורג אדם שזנה
עשה (0)  לא תעשה (0)
הפטרה
אשכנזים, ספרדים ותימנים מיכה, ה', ו'ו', ח'
איטלקים מיכה, ה', ד'ו', ח'
המלאך, בלעם ואתונו. (צויר בידי גוסטב ז'אגר, 1836)

הפרשה עוסקת בעיקרה בסיפור נבואותיו של בלעם בן בעור, שזומן על ידי בלק מלך מואב כדי לקלל את עם ישראל. בסוף הפרשה מופיע גם חטא בעל פעור ופעולת הקנאות של פינחס. לרוב קוראים את הפרשה בשבת שלפני שבעה עשר בתמוז.

נושאים בפרשהעריכה

משלחת בלק אל בלעםעריכה

בלק מודאג מבואם של בני ישראל לתחום ארצו ושולח שליחים להזמין את בלעם לקלל את ישראל. בלעם מסרב לשליחים בטענה שאלוהים מתנגד ללכתו איתם. בלק שולח שליחים נוספים ובלעם עונה להם: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה." לבסוף יוצא בלעם לארץ מואב לאחר שקיבל את התנאי שהציב לו אלוהים באותו לילה, לפיו יאמר רק את אשר ישים אלוהים בפיו.

אתונו של בלעםעריכה

בדרך למואב מופיע מלאך הניצב בדרכו של בלעם. המלאך אוחז חרב בידו במטרה להרוג אותו אך בלעם אינו רואה אותו וממשיך לרכב לכיוונו. אתונו לעומת זאת רואה את המלאך ומפחדת, כתוצאה מכך היא סוטה מהדרך. בלעם, שאינו מבין את פשר התנהגותה המוזרה, מכה אותה כדי להשיבה אל הדרך. המלאך מוסיף וחוסם את דרכו שוב, גם בפעם השנייה והשלישית האתון מנסה להתחמק ובלעם מוסיף להכותה. בפעם השלישית מתרחש מחזה ניסי כאשר אלוהים פותח את פי האתון אשר מסבירה לבלעם את פשר התנהגותה המוזרה. שיחת האתון ומפגש בלעם עם המלאך כפי שמופיעה בתורה:

וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא. וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי.

המלאך שולח את בלעם לדרכו ומזכיר לו לומר רק את דברי אלוהים.

משלי בלעםעריכה

בלעם נפגש עם בלק ומורה לו לבנות שבעה מזבחות ולהקריב עליהם שבעה פרים ושבעה אילים, כדי שרוח הנבואה תשרה עליו. למורת רוחו של בלק ובניגוד לתוכניותיו, בלעם מרעיף על עם ישראל נבואות ברכה ושבח במקום לקללם. לאחר שבלק מביע תרעומת, בלעם מודיע שוב ושוב על כוונתו לומר רק את הדברים שאלוהים שם בפיו. התרחשות זו חוזרת על עצמה שלוש פעמים. לאחר שבלק מצהיר על אכזבתו בפעם השלישית, מוסיף בלעם עוד נבואה שעיקרה תחזיות על עתיד העמים באזור.

חטא בעל פעור וקנאת פינחסעריכה

  ערך מורחב – חטא בעל פעור

בסיום הפרשה מתואר חטא בעל פעור: בני ישראל חוטאים בקשרים לא רצויים עם בנות מואב ואף משתחווים לאלוהי מואב. בעקבות כך פורצת מגפה בעם. פינחס מקנא לאלהים ודוקר ברומח מנהיג ישראלי שזנה עם מדיינית לעיני העם, ובעקבות כך נעצרת המגפה.

מבנה הפרשהעריכה

בפרשת בלק יש 104 פסוקים, אשר מאוגדים ב-פרשיה אחת פתוחה ועוד אחת סתומה. הפרשה מכילה 3 סדרים, כאשר הפרשה מתחילה בתחילת סדר ומסתיימת בסוף סדר וזאת בניגוד לכך שהיא מתחילה באמצע פרק ומסתיימת באמצע פרק לפי החלוקה לפרקים.


תאריכי הקריאהעריכה

השבת בה קוראים את פרשת בלק יכולה לחול בשבעה תאריכים שונים[4]:

הפטרהעריכה

ההפטרה היא בספר מיכה, מפרק ה', פסוק ו' (האיטלקים מתחילים בפסוק ד') עד פרק ו', פסוק ח'. מיכה מזכיר בנבואתו את פרשת בלעם:

עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הטקסט:

פרשנות:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ החיד"א בזרע אנשים דן במנהג שנהגו לקרוא עוד שלשה פסוקים עד "בריתי שלום" (פסוק י"ב) כדי שלא לסיים בדבר רע, ובשבת הבאה שוב מתחילים בתחילת פרשת פינחס. מנהג זה נהוג עד היום בחלק מקהילות יוצאי פרס.
  2. ^ הרב יחיא צאלח תכלאל עץ חיים עמוד קצא, א.
  3. ^ מקורות למנהג באתר אור הרמב"ם.
  4. ^ הפירוט לפי המנהג הרווח, במנהגי התימנים יש הבדלים.