מסאי (שבט)

בני המסאי (מכונים גם שבט המסאי או מסאים), שבט של נוודים למחצה החיים בעיקר בקניה וצפון טנזניה, והם ככל הנראה אחד מהשבטים הקדומים והעיקריים במזרח אפריקה.

אישה מסאית, עם תכשיטים מסורתיים

מסאי צעיר

למרות חדירת תרבות המערב לאפריקה והגידול בשימוש בטכנולוגיה, המסאים מנהלים את חייהם בדרכם המסורתית זה דורות, ומוכרים בעיקר בזכות לבושם המיוחד, סוג של גלימה אדומה. השמירה על החיים המסורתיים של המסאים נעשית קשה יותר ויותר במשך הזמן, לאור ההתפתחות והתיעוש המתקדמים ביבשת אפריקה כולה.

דמוגרפיה

לפי ההערכות, ישנם כמיליון בני מסאי, כששלוש מאות וחמישים אלף עד ארבע מאות וחמישים אלף חיים בקניה עצמה, בעיקר בשמורת מסאי מארה. עם זאת, הדיוק של הסטטיסטיקות האלה מוטל בספק, בעיקר בגלל חוסר היעילות של הממשלה ושל שירותי המפקד באזור. רובה המוחלט של אוכלוסיית המסאים חיה עדיין חיים ריכוזיים, בכפרים ובהם בקתות עשויות בוץ ועצים ומצופות בגללי בקר. רוב רובם של המסאים לא נפתחו כלפי הטכנולוגיה העכשווית והעולם המודרני וכלכלתם עדיין מתבססת בעיקר על רעיית צאן ובקר.^{[דרוש מקור]}

זיהוי אנתרופולוגי

מסאי מקושט

שבט המסאי הוא חלק מהקבוצה האתנית ומשפחת העמים הנילוטים, שבה חברים עוד מספר שבטים מזרח-אפריקניים. ככל הנראה, בני השבט היגרו ונדדו מעמק הנילוס שבסודאן אל מיקומם הנוכחי, בדרום קניה וצפון טנזניה בסביבות שנת 1500 לספירה, יחד עם הבקר והצאן המבויתים שלהם.^{[דרוש מקור]}

המסאים מדברים בשפת המאא, המשתייכת למשפחת השפות הנילוטיות-מזרחיות. שפה זו קשורה גם לשפת הסמבורו, המדוברת בפי שבט הסמבורו, החי במרכז קניה, וכן למספר שפות נוספות של שבטים מקומיים. ככל הנראה לכל השפות האלו היה מקור משותף, אולם הן התפצלו במשך הזמן כתוצאה מנדידת השבטים והשפעת הסביבה. רוב בני המסאי דוברים גם סווהילית, המהווה את שפת הלינגואה פרנקה של מזרח אפריקה.

אף על פי שחלק גדול מהשבטים האפריקניים האחרים התארגנו עם השנים ואף הקימו ממלכות בעלות צבא חזק יחסית (כמו בני הזולו למשל, שנלחמו בבריטים בהצלחה בקרב איסאנדלוואנה), המסאים מעולם לא שינו את אורח חייהם החצי נוודי, ומעולם לא התארגנו בממלכה ובמבנה השונה משבט חצי נודד. שבטי קניה ובכללם המסאי היו מלוכדים עד שנת 1870 תחת האיגוד הפוליטי והצבאי ליבון.

תרבות ואורח חיים

מוראנים צעירים

בני המסאי בריקוד מסורתי, בשמורת מסאי מארה בשנת 2004

אישה מסאית בלבוש מסורתי אופייני. נשים מסאיות קלות לזיהוי בזכות ראשן המגולח, וחרוזים השזורים על בגדיהן. כמו כן, נוהגות הנשים לעקור את אחת משיניהן התחתונות.

חבורת מסאים

תרבותם ואורח חייהם של המסאים כמעט ולא השתנו במשך השנים. למרות זאת, במאה השנים האחרונות, למסאים היה קשה יותר ויותר להתפרנס מרעיית צאן, כתוצאה מהתיעוש באפריקה ומהפיתוח המהיר בה. כדי למנוע זאת וכדי לשמר את חייהם, הקדישו ממשלות טנזניה וקניה למסאים טריטוריות ושטחי מרעה, בעיקר בשמורות הטבע מסאי מארה ונגורו-נגורו. בעבר חיו בשמורת הסרנגטי עד שהפכה לפארק לאומי האסור לניהול לחיי אדם.

למרות המוניטין שיצאו למסאים, בדומה לשבטים אפריקניים אחרים, כלוחמים אמיצים ונטולי חת, רוב בני המסאי כלל אינם צדים את מזונם, אלא מתבססים בעיקר על בקר וצאן שהם מגדלים. המסאים משתמשים בבקר בדרכים שונות למגוון מטרות המקיפות את כל אורחות חייהם: הם אוכלים את בשרם, מכינים בגדים מעורם, מכינים את הבקתות והצריפים שבהם הם גרים מגללי הבקר ושותים בטקסים משקה העשוי מחלב המעורבב עם דם פרה.

אצל המסאים, הגברים מקיימים מסורות וטקסים רבים שעברו מדור לדור ומאב לבנו. אחד מהטקסים המוכרים ביותר הוא 'ריקוד הקפיצות' שמבצעים בני מסאי צעירים בטקס ההתבגרות; הם מזנקים לאוויר מעמידה ישרה, כדי להפגין את חוזקם וזריזותם.

המסאים מאמינים באל אנגאי השוכן לאמונתם בהר הגעש אול דויניו לנגאי. מאנגאי קיבלו את ההרשאה להיות רועי צאן, ואת כל הבקר שבעולם.

ארגון חברתי

החלוקה השבטית אצל המסאים נערכת לפי גילאים. שיטה זו מתייחסת לגברים. בתור ילדים המסאים מבלים עם הוריהם, רחוק מהקהילה בגידול בקר. בגילאי 15–17 הם עוברים את טקס ברית המילה. טקס זה מסמל את המעבר לבגרות, ומרגע המילה הם מוכנסים יחד עם נערים נימולים נוספים ל'קבוצת גיל'. חברי 'קבוצת הגיל' עוברים יחדיו טקסים המציינים מעבר לשלבי בגרות. השלב הראשון אחרי המילה הוא 'מורן': שלב שנמשך כשבע שנים במהלכו הם לומדים להיות עצמאיים, להכיר את ארץ המסאית, ולהתקיים במינימום של רכוש. במהלך התקופה הם מאריכים את שיערם, נמרחים בצבע אוכר, ומשוטטים עם חנית וסכין. בתום התקופה הם עוברים טקס מעבר, שבמהלכו ראשם מגולח והם הופכים ל'בוגרים צעירים'. הטקס הבא שיעבור גבר יהיה 'טקס שתיית חלב', שרק אחריו יהיה הגבר רשאי להתחתן. גיל הנישואים הממוצע של נשים הוא 17–18 ושל גברים 25–35. בממוצע לכל גבר יש שתי נשים.

נשים

נשים בשבט המסאי חיות מציאות מורכבת ביותר. כילדות הן לומדות את מטלות הבית השונות, חליבה, בישול וכדומה.

הטקס המשמעותי בחיי הנשים המסאיות הוא טקס השחתת איבר המין הנשי. כאשר נערה משבט המסאי עומדת להתחתן היא צריכה לעבור מילה. טקס זה בשבט המסאי כוללת הסרה של הדגדגן והשפתיים הפנימיות. מילה זו מתקיימת מתוך אמונה שללא מילה נשית נשות המסאי ימותו ביחד עם תינוקן במהלך הלידה. ארגונים רבים פועלים כדי לבטל את המילה בשבט המסאי אשר הוצאה מהחוק הן בקניה בעקבות פעילותה של נייס נילנטיי לנד'טה ונשים נוספות והן בטנזניה. ממשלת קניה פועלת היום בנחישות למגר את המנהג, ואכן, פחות ופחות נערות נימולות כיום.

לאחר המילה הנשים נכנסות לתקופת החלמה, תקופה זו אורכת כארבעה חודשים בה הן מסתגרות בבית אימן. לאחר הנישואים, לנשים המסאיות קיימת חירות לבחירת מאהבים. ההגבלה היחידה בבחירת מאהב היא שיחלוק את אותה קבוצת גיל עם הבעל. נשים מסאיות רבות מוצאות אהבה עם המאהבים ונהוג להכין שרשראות וצמידים למאהבים ולא לבעלים.

האישה נחשבת לרכוש הגבר; היא אינה יכולה לקבל ירושה, ותפקידה העיקרי הוא גידול הילדים. למעשה, עיקר כוחו ומעמדו החברתי של הגבר נקבע לפי מספר נשותיו (אצל המסאים קיימת פוליגיניה) ולפי גודל עדר צאנו.

נשים מסאיות קלות לזיהוי בזכות ראשן המגולח, והחרוזים השזורים על בגדיהן. כמו כן, נוהגות הנשים לעקור את אחת משיניהן התחתונות. מילה מבוצעת אצל המסאים לגברים ולנשים, כשהגברים הבכירים מלים את הילדים והנשים הבכירות את הילדות.

תזונה ובריאות

ערך מורחב – תזונה ובריאות בשבט המסאי

בהתמודדות עם התזונה והבריאות בשבט המסאי בא לידי ביטוי בעוצמה גבוהה הקונפליקט שבין קידמה למסורת. המסאים חיים ללא מים זורמים, ובמיעוט אמצעים להגיינה. מסורותיהם כוללות טקסים שונים, כניקוב חורים באוזניים וקעקועים, אותם הם מבצעים בשטח וללא חיטוי. עם זאת, הם משמרים באופן מרתק את אורח חייהם המסורתי, ואינם מאפשרים לרוחות המערב לפגוע במסורותיהם.

התזונה המסורתית של המסאי מורכבת מחלב, דם ובשר נא, ומבוססת על הבקר המגודל בשבט. התזונה בשבט המסאי עברה שינוי משמעותי וכיום היא כוללת גם דייסה, סוכר, פירות וירקות, ומהחלב המסאים מכינים חמאה שמשמשת אותם רבות. אדם ממוצע בשבט המסאי שותה כליטר חלב ביום.

זיהוי חיצוני

זיהוי גופני

חירור ומתיחת תנוך האוזן מקובלים בשבט המסאי כמו גם בשבטים אחרים. חומרים שונים ומשונים משמשים לחירור ולמתיחה כגון: ענפים, אבנים, חטים של פילים וקופסאות ריקות של סרטי צילום. לאורך השנים המנהג הולך ופוחת בעיקר בקרב המין הגברי. הנשים מקושטות עם חרוזים שונים בתנוך האוזן ובחלקה העליון של האוזן.

שיער

אישה מסאית בלבושה החגיגי

גילוח ראש נפוץ בחלק ניכר מטקסי המעבר, והוא מסמל את המעבר החדש שיתקיים בשל המעבר לשלב הבא. הלוחמים הם היחידים בשבט בעלי שיער ארוך, והם קולעים אותו בצמות צפופות. בהגיעו לגיל 3 חודשים, ניתן לילד שם וראשו מגולח. נשים שהפילו את עוברן בהריון קודם מעצבות את שיערן בקדמת או בקודקוד ראשן; תלוי אם איבדו בן או בת.

לבוש

הלבוש משתנה בהתאם למיקום ולגיל. לדוגמה, לאחר המילה הגברית, הגברים הנימולים לובשים שחור במשך חודשים ספורים. האדום הוא הצבע האהוב ביותר בשבט המסאי, אך לבושם מורכב מצבעים נוספים, כאשר כל צבע מסמל משמעות שונה. לדוגמה לבן – שלום, כחול – מים, אדום – גבורה/לוחם/דם. ניתן לראות את בני שבט זה בעיקר בדרום קניה ובצפון טנזניה, ולזהותם לפי לבושם האדום הייחודי, מעין שמלה שמשמשת את הגברים והנשים כאחד.

ראו גם

• מסאי מארה - שמורת טבע שבה חיים רבים מבני המסאי, ולה העניקו את שמה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מסאי בוויקישיתוף

• אתי דיין - אחת משלהם, חיי עם בני שבט המסאי באפריקה, הוצאת ידיעות אחרונות 2016
• שבט המסאי באפריקה - על אורחות חייהם של המסאים באנציקלופדיה של מט"ח
• מסע עם המסאים בטנזניה, כתבתה של רונית הרשקוביץ באתר GOTRAVEL
• נטע אחיטוב, לשבור את המילה: האם דווקא כלכלנים יצליחו לעצור את מילת הנשים בשבט המסאי?, באתר הארץ, 11 בפברואר 2016
• נויה שגיב, מלכי הסוואנה, באתר ynet, 13 ביולי 2016
• חן-לי גל, צילום: יריב פיין, תיעוד נשות שבט המסאי, באתר הארץ, 20 ביולי 2019
• מסאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבה מתוך אתר המידע Tznzania Trip - שבט המסאי - אורחות חיים וטקסים עתיקים
• מסאי (עם אפריקני), דף שער בספרייה הלאומית
• מסאי, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)