ביות

ביות (מהמילה בית) הוא תהליך התערבות מכוונת ידי אדם הנעשה עבור שינוי תכונותיהם הפיזיולוגיות והתנהגויותיהם הטבעיות של חיית בר או צמח בר. בהליך זה, ההתאמה לצורכי האדם. הביות מעצים תכונות המועילות לאדם וממזער תכונות המפריעות לאדם, או המפחיתות את יעילות ניצול המין לתועלת האדם. תוצר הביות ייתכן ויהיה זן חדש מאותו מין, שכפול גנטי שונה במראהו של המין, או אף מין זהה בשינוי יחיד במאפייניו ההתנהגותיים. בעלי חיים וצמחים מבויתים, הם אורגניזמים שההתנהגות, הפיזיולוגיה או אורח חייהם שונו כתוצאה משליטת האדם בתנאי מחייתם ותנאי הרבייה שלהם. לרוב, נדרשים דורות רבים עבור הפיכת השינויים לקבועים, אך יש מתרחשים כעבור דורות ספורים. בני אדם שלטו וטיפלו באוכלוסיות בעלי חיים וצמחים ממגוון סיבות: ייצור מזון או ניצול מוצרים חשובים אחרים (כמו צמר, כותנה או משי), כעזר בעבודת ופעילות האדם (כלבי עבודה למיניהם), ולהנאה ושעשוע כחיות מחמד או כצמחי נוי.

קציר דגנים באמצעות בקר מבוית – ציור קיר ממצרים העתיקה מסביבות שנת 1422 לפנה"ס

במקרים רבים לאורך הליך הביות, יפתחו הזנים המבויתים תלות באדם עד לאי-מסוגלות לשרוד בסביבתם הטבעית במקום מוצאם. מקרים דומים מעין אלו, בהם נצפו דורות רבים של התפתחות עצמאית בסביבה אנושית בתוך עיר או שדות מעובדים וללא התערבות מכוונת הובילו ליצירת זן חדש שהשינויים שחלו בו אינם מאפשרים לו לשרוד בסביבה שאינה אנושית.

תהליך הביות

החיטה היא אחד הצמחים הראשונים שתורבתו, כ-12,000 שנה לפני זמננו. בחיטה המבויתת הגרגירים נשארים על הגבעול כאשר הם בשלים, לעומת חיטת הבר שם הם נופלים, ותועלתם לאדם קטנה.

החקלאות המודרנית מפרידה באופן כמעט מוחלט בין גידול תרנגולים לבשר, לבין תרנגולות בתעשיית הביצים. לצורך תעשיית הבשר פותחו זני תרנגולים שהותאמו על ידי ברירה מלאכותית לגדילה מהירה; מנגד, פותחו זנים לתעשיית הביצים שהותאמו להטלה מרובה של ביצים (עד לכ-300 ביצים בשנה), לעומת תפוקה מסורתית של 20 ביצים בלבד.

הקהילה המדעית נחלקת באשר לאופן הפעולה של תהליך הביות בין ברירה טבעית לברירה מלאכותית, ומקומו של האדם בתהליך: אלו הטוענים כי מוטציות שאינן בשליטת בני אדם אחראיות ליצירת זנים של בעלי חיים או צמחים המועילים לאדם, ואחרים שהוכיחו כיצד רבייה סלקטיבית זהירה יכולה להביא לרבים מהשינויים הקשורים לביות. שתי התאוריות אינן סותרות אחת את רעותה. מוטציות השייכות לברירה טבעית אכן שיחקו תפקיד מרכזי ביצירת זנים מבויתים של מינים מסוימים, כפי שרבייה סלקטיבית, מבית ברירה מלאכותית, תרמה רבות לתהליך הביות לאורך ההיסטוריה.

ביות החיטה הוא דוגמה מצוינת לתפקידן של מוטציות כגורם מכריע. גרגרי חיטת הבר נופלים לאדמה כדי להזריע את החיטה מחדש כשהיא בשלה, בעוד גרגרי החיטה המבויתת נותרים על הגבעול ומחייבים התערבות חיצונית. ראיות מעידות ששינוי קריטי זה הוא תוצאה של מוטציה מקרית בתחילת הביות של החיטה. חיטה בעלת מוטציה זו הייתה מועילה יותר לאיכרים, והפכה לבסיס לזנים שונים של חיטה מבויתת שהתפתחו מאז.

הצלחת המוטציה של חיטת הבר הביאה רבים לחשוב שייתכן שמוטציות היו הבסיס למקרים אחרים של ביות. האם מוטציה היא שגרמה לזאבים לפחד פחות ולהתקרב יותר אל האדם, עד כדי אכילת השיירים שהשליך? האם היא הבסיס להתפתחותם של יחסים סימביוטיים בין הזאב שנמצאו לו מקורות מזון קלים להשגה והאדם, שגילה את חשיבות הלהקה לזאבים שלכד ואת יכולותיהם להזהיר מפני אויב מתקרב, לעזור בציד, לשאת משאות, לספק חום ולהגדיל את מלאי המזון שלו? התפתחותה הטבעית של מערכת היחסים הזו היא להניח למוכשרים ולמתונים ביותר מבין הזאבים להישאר בגבולות ההתיישבות, והם שהחלו להתפתח לזני הכלבים הקיימים היום. אותו תהליך יכול היה לקרות בברירה טבעית ללא מוטציה: זאבים שלא חששו להתקרב לבני אדם ולאכול את השאריות זכו ליתרון על זאבים אחרים וסיכוי טוב יותר לשרוד ולהעביר את התכונה הזו לדורות הבאים. גם כאן החל תהליך הביות באופן טבעי, לפני התערבות האדם.

עם זאת, חוקרים אחרים טוענים שרבייה סלקטיבית ולא מוטציה או בחירה טבעית מסבירה בצורה הטובה ביותר את תהליך הביות. הראיות הידועות ביותר לרבייה סלקטיבית מגיעות מניסוי שערך המדען הרוסי דמיטרי בלאייב (Dmitry Konstantinovich Belyaev) בשנות ה-50 של המאה ה-20. הצוות שלו עסק במשך שנים רבות בהרביית השועל הכסוף, ובחר רק את הפרטים המתונים שהראו שאינם מפחדים מבני אדם. לאחר כעשרים דורות, בלאייב הראה שאלו שנבחרו היו בעלי התגובות החיוביות ביותר לבני אדם. האוכלוסייה הסופית הייתה של שועלים שהתנהגותם ומראם היה שונה באופן משמעותי מהאוכלוסייה שאיתה התחיל. אף שלא התקרבו לרמת הקשר של זאבים, שועלים אלה כבר לא פחדו מבני אדם, נענעו את זנבם וליקקו את ידי מטפליהם האנושיים^{[דרוש מקור]}.

הצלחת ניסוי זה אינה מחייבת הצלחה בכל תהליך של רבייה סלקטיבית. ניסיונות לביית סוגים שונים של חיות בר, הזברה למשל, נכשלו לחלוטין. נראה כי לא ניתן להסביר את התהליך ההיסטורי של הביות על ידי עיקרון אחד בלבד. סביר להניח שמכלול גורמים אחראים לתוצאה הסופית של הביות.

ביות של בעלי חיים

ערך מורחב – ביות בעלי חיים, ביות גזעי כלבים עתיקים

אישה קצ'ואנית ולמות מצויות

במשך שנים רבות חיו ההומינידים ובעלי החיים בטבע זה לצד זה ואף ניזונו זה מזה. משערים כי הביותים הראשונים היו פרי תועלת הדדית שהפיקו האדם והחיה ממערכת היחסים המשותפת ולא מתוך כוונה, או רצון מודע. לדוגמה: הזאב התריע מפני הגעת טורפים וזכה בתמורה לשאריות מהציד. חיית הטרף הראשונה והיחידה שבויתה היא הזאב – מעריכים שביותו החל בסביבות שנת 10,000 לפנה"ס, בתרבות הנאטופית, אף שראיות מראות קשר בין האדם לזאב במרוצת 150,000 שנה.

תהליך הביות והברירה המלאכותית נועדו לגרום לבעלי החיים המבויתים לעבור שינויים התנהגותיים ופיזיים, כך שיתאימו לצרכיו של האדם. המהפכה החקלאית, שעיקרה מעבר מחיי נדודים בחבורות של ציידים-לקטים להתיישבות של קבע וחקלאות מקומית הכוללת גידול בעלי חיים ורעייה, נשאה את הצורך להתאים אותם לחיים בצוותא עם האדם – הביות, מחד; ומאידך, היה הביות בין הגורמים שאפשרו לאדם את המעבר להתיישבות של קבע. בין בעלי החיים שבויתו היו שנותרו ללא שינוי בהתנהגותם הטבעית (כגון דבורי דבש), כאלו שעברו שינוי חלקי (חתולים) ואלו שעברו תהליך הסתגלות מלא לצורכי האדם (כל חיות המשק והכלבים) והתנהגותם שונה לחלוטין מחיי קרוביהן שחיים עדיין חיי בר.

ביות צמחים

אפונת גינה מתורבתת. לעומתה, באפונת הבר קיים מנגנון הפצת זרעים, באמצעות תרמיל המתפתל סביב עצמו, מתבקע, וכך עפים הזרעים למרחק של כ-3–4 מטרים. מנגנון זה איננו קיים באפונת הגינה, מכיוון שלא עלה בקנה אחד עם איסוף מסודר שהחקלאים רצו בו.

ערך מורחב – תירבות צמחי בר

בשל חשיבות החקלאות לבני אדם, בויתו צמחים לראשונה כבר ב-10,500–10,000 לפני זמננו, בתקופה הנאוליתית הקדם-קראמית, באזור הסהר הפורה שבמזרח התיכון. הצמחים הראשונים שבויתו היו החיטה הדו-גרגרית (Emmer, Triticum turgidum) והחיטה החד-גרגירית (Einkorn, T. monococcum). מאוחר יותר תורבתה השעורה (Hordeum vulgare), לאחר מכן תורבתו קטניות כמו אפונה. גם צמחים בעלי השפעה על התודעה בויתו בשלב מוקדם, כמו האופיום, הקנאביס והגפן ליין.

המזרח התיכון היה מתאים במיוחד לסוגי צמחים אלו: האקלים היבש היה מתאים לזרעים גדולים, והגיוון בגובה הקרקע איפשר מגוון של סוגים. תוך כדי הביות החלו בני האדם לעבור מחברת נוודים ציידים-לקטים לחברה חקלאית מיושבת. שינוי זה יוביל, כעבור 4,000 או 5,000 שנה, לבניית ערי המדינה הראשונות ולהתפתחות תרבותית ענפה.

הביות היה תהליך הדרגתי, תהליך של ניסוי וטעייה שהתרחש באיטיות. במשך הזמן החלו לביית גם עצים קטנים כמו זית, גפן, תאנה ותמר, שבויתו כבר בתקופה הכלקוליתית, לפני 6,800–6,300 שנה^{[דרוש מקור]}. עצי פרי אלו בויתו באזור הלבנט, ומיד אחר כך התפשטו מערבה לכיוון יוון, והתבססו סביב אגן הים התיכון. תפוח, אגס, שזיף ודובדבן נכנסו יחסית מאוחר לחקלאות, רק באלף הראשון לפנה"ס^{[דרוש מקור]}. כניסתם של עצים אלו לתרבות חלה רק לאחר גילוי טכניקת ההרכבה המתוחכמת, המשמשת עד היום לריבוי וגטטיבי מוצלח. גם לאחר ביות עצי הפרי, הם ניתנים לגידול רק באזורים רחבים מעט מן האזורים האקלימיים המקוריים אליהם הם מותאמים לצמיחת בר. ישנם צמחים שלא בויתו עד לתקופה האחרונה, כמו אגוז המקדמיה והפקאן.^{[דרוש מקור]} בחלקים שונים של העולם בויתו סוגי צמחים שונים זה מזה. באמריקה הצפונית והדרומית היו המאכלים הבסיסיים של בני האדם הקישוא, התירס והעדשים. במזרח אסיה היו האורז והסויה הגידולים החשובים ביותר. ישנם אזורים בעולם, כמו אוסטרליה, שבהם לא בויתו זנים מקומיים כלל. במשך אלפי השנים, הזנים המבויתים נעשו שונים מאוד מאבות הבר שלהם. קלח התירס הוא כעת גדול עשרות מונים מגודלו של אב הבר שלו. הבדל דומה יש בין תותי הבר לבין התות המבוית.^{[דרוש מקור]}

דרגות של ביות

הגבולות בין חיות בר ובין עדרים מבויתים של פילים, לדוגמה, יכולים להיות מטושטשים, כתוצאה מהתבגרותם האיטית. בעיות דומות של הגדרה קיימות, לדוגמה, כאשר חתולים מבויתים עוזבים את בית מגדליהם ומגדלים את ולדותיהם בעצמם. קיימות מספר דרגות ברצף שבין בר לביות:

• בר: אורגניזמים החיים ללא כל התערבות אנושית מכוונת.
• גדלים בגני חיות או בגנים בוטניים: אורגניזמים המוזנים ולעיתים מתרבים על ידי בני האדם, אך כקבוצה הם נותרים זהים בהתנהגותם ובמראם לאחיהם בבר (ישנם גני חיות וגנים בוטניים שמציגים גם בעלי חיים מבויתים, כמו גמלים ודינגו).
• גודלו באופן מסחרי: זנים שבני האדם מגדלים בכמויות גדולות עבור מזון או מוצר אחר, או כחיות מחמד, אך כקבוצה התנהגותם ומראם לא שונה מאוד מבעלי החיים בטבע. דוגמאות לכך הן יען, אייל ותנין.
• מבויתים: אורגניזמים שגודלו והתרבו תחת שליטת האדם במשך דורות רבים, וכתוצאה מכך חלו שינויים מהותיים בהתנהגותם ומראם. לדוגמה: כלבים, כבשים, בקר, תרנגולים ועכברי מעבדה.

קיימים גורמים נוספים המעורבים ברצף שבין ביות לבר: החלת שינויים גנטים על אורגניזמים; חיות שפעם היו תחת יד האדם אך כיום מתרבים מחוץ לתחום שליטתו; וזנים שהם הרכבה של זן בר וזן מבוית.

גבולות הביות

למרות ההתקדמות בתחום החקלאות במאות השנים האחרונות, מעט צמחים וחיות בויתו בתקופה המודרנית. התהליך אמנם נמשך בצמחים מסוימים, אך כיום התהליך הופסק לחלוטין בבעלי חיים.

זנים מבויתים שהרבייה שלהם היא למטרת נוי או שעשוע, לעיתים קרובות רגישים מאוד למחלות: ישנם מספר זנים של בקר ותפוחים שעשויים להיכחד בשל כך, ומספר זנים של כלבים הידועים בבעיות גנטיות^{[דרוש מקור]}.

השפעה נוספת של הביות היא מחלות שמתמקמות אצל בעלי החיים המבויתים ועוברות אל בני האדם. אוכלוסיות בני אדם שבהן היו בעלי חיים מבויתים התרגלו למחלות אלה, ולאורך השנים נעשו מחוסנים נגדם. אוכלוסיות שלא הכירו בעלי חיים מבויתים אלה (בעולם החדש, לדוגמה), לא היו מחוסנות מפני המחלות, ולכן כאשר הגיעו אליהם הכובשים מארצות אירופה – הם חלו מתו בהמוניהם במגפות.^{[דרוש מקור]}

ראו גם

• בעלי חיים בשביה
• רובים, חיידקים ופלדה
• ביות בעלי חיים
• תירבות צמחי בר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ביות בוויקישיתוף

• ענת אביטל, תרבות צמחים ותולדות החקלאות, יבול שיא, גיליון 109, יולי 2015, עמ' 52–54
• יונת אשחר, כמה טוב שבאת הביתה. על הביות, מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, 1.08.2019
• Zebra vs Horses (Americapox Part 2) – סרטון הסבר על ביות של בעלי חיים (באנגלית)
• ביות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ביות, דף שער בספרייה הלאומית