פתיחת התפריט הראשי

מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל

ספרו של אברהם יערי
מסעותיו על רקע מפה משנת 1470 - נתיב מסעותיו בצבע ורוד

מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל בשנת ה'רמ"א (1481) הוא ספר המסעות של הנוסע היהודי מאיטליה משולם בן מנחם מוולטרה. (Meshullam ben Menahem, da Volterra). משולם מוולטרה היה שולחני עשיר, תלמיד חכם ומשכיל שחי בתקופת הרנסאנס. היה ממכיריו של לורנצו מדיצ'י שליט פירנצה. מסעותיו של משולם נועדו לקיים נדר שנדר.

מוצא המשפחה בבולוניה, משם עברו לוולטרה וכשעברו לפירנצה נודעו בתור אלו שבאו מוולטרה ומכאן הכינוי משולם מוולטרה.

במסעותיו הוא סוקר נושאים מגוונים: "הליכות עמים וטבעי ארצות, אבנים טובות וכתבי-יד, מאורעות מדיניים ומנהגי עם ועם". הוא מתעניין בכל מקום בו הוא מבקר בגורל היהודים ובמצבם את אתרים עתיקים. כתב היד המקורי של הספר שמור בספרייה הלורנציאנית בפירנצה. ספר המסעות מהווה מקור ראשוני חשוב בחקר התקופה הממלוכית בארץ ישראל.

תוכן עניינים

תיאור מסעועריכה

ב-28 במאי 1481 הוא יצא לדרכו מנמל נפולי בדרכו לאלכסנדריה ונקלע לקרב ימי מדרום לאי רודוס בין האוניה שבה הפליג לבין אוניה ממדינת ונציה אשר שלטה באי. הוא הגיע למצרים ב-22 ביוני, שם פגש את השליט הממלוכי אל-מלכ אל-אשרף סיף אל-דין קאיתבאי. ב-10 ביולי הוא יצא מקהיר, חצה את מדבר סיני ותיאר את הבעיות שעמדו בפני הנוסעים במדבר. ב-21 ביולי הוא הגיע לעזה - שם נח שבוע ימים עד שהתארגנה שיירה להמשך דרכו. הנוסע מוולטרה עלה לחברון ומשם הגיע ב-29 ביולי לירושלים - בה שהה כחודש ימים. משם ירד ליפו והפליג צפונה לבירות ולדמשק. ב-8 בספטמבר החל את מסעו לוונציה - אליה הגיע ב-19 באוקטובר 1481, כעבור 40 יום. בדרכו חזרה, עבר דרך קפריסין, רודוס, יוון, חצי האי הבלקני, רגוזה, ודרום איטליה וחצה חזרה את הים האדריאטי - סך הכל קרוב ל-150 יום.

עזהעריכה

עוד בטרם הגיע לעזה, הוא נאלץ לעצור בח'אן יונס. הוא כותב: "שמענו כי ארבאני (ערבים) שטו בארץ ואין איש יוצא מפתח ביתו". השודדים הרגו 3 אנשים ולקחו את הסחורה שהובילו על הגמלים. משולם וחבורתו חיכו עד שהיו בשיירה "ה' אלפים איש" ורק אז המשיכו בדרכם.

כאשר הגיע לעזה, גילה כי מצב הביטחון רע. הנסיעה מעזה התנהלה רק בשיירות. היות שהעיר הייתה תחנת מעבר לשיירות ממצרים לדמשק, הפונדקים היו מלאים עד אפס מקום. הוא מנה את הממתינים לנסיעה בשיירות והגיע לשבעת אלפים אנשים ועשרת אלפים גמלים. רק כאשר מתאספים די נוסעים יוצאת שיירה לדרך. השלטונות נלחמו נגד השודדים הערבים אשר שלטו על הדרכים היוצאות מעזה ("הלך נגד הארבי", כלשונו), בשיתוף עם מושלי רמלה ויפו. המאבק הצליח ונהרגו אלפים מבין השודדים.

משולם מוולטרה מתאר את העיר עזה: "ארץ טובה ושמנה ופרותיה משובחים מאד. יש שם לחם ויין, שרק היהודים מכינים. היא בעלת אוכלוסייה גדולה. יש בה כ-70 משפחות יהודיות וכן ארבע משפחות של שומרונים.[1] הוא מספר כי היהודים יושבים בחלק העליון של העיר - "בראש (נמצאת) הייודיקה[2] ובה הבית של דלילה, והיה דר בתוכה שמשון הגיבור". כמו כן הוא ראה את "החצר הגדול אשר הפיל בחוזקתו ובתוקפו" והוא מוצא כי הבתים ההם עדיין חרבות ושוממות "כי יראה כי החצר ההוא היה דבר גדול לפי מה שיראה עד היום הזה".

על קהילת היהודים הוא מספר כי יש בית כנסת יפה וקטן. יש להם שדות וכרמים. הנוסע הזכיר שמות של שני יהודים מעזה: ר' משה ב"ר יהודה ספרדי וחותנו ר' מאיר ספרדי צורף.

תיאור הדרךעריכה

הנוסע נתן עצות לאלו המתכוננים להגיע לעזה ממצרים ומשם להמשיך לירושלים. הדרך היא כולה מדבר. יש לקחת שני סוסים: האחד, לנסיעה והשני, להובלת מזון ומים. בכל הדרך אין למצוא "מים מתוקים". הנסיעה צריכה להתבצע רק בשיירות בגלל השודדים וגם לאיטה בשל העפר והחול שכן "הסוסים נכנסים בו עד ברכיהם והולכים הכבדות". השודדים אורבים הדרך, מסתתרים בחולות וזועקים לעזרה. אם הם מגלים כי לפניהם שיירה חלשה הם קמים ותוקפים אותה.

הוא הציע לנוסעים ללבוש את בגדי תושבי המקום כדי שלא יזהו אותן כזרים: יהודי או "פרנקו" (כינוי לכל האירופאיים). הוא מזהיר את הנוסעים כי לא יגיבו לפעולות שיינקטו נגדם בתחנות המכס. המוכסים מרשים לעצמם לפעול גם נגד פקידי השלטון. המלצתו לנהוג באדישות, לשבת במקום, אפילו לא ללכת לשירותים כי אז הסכנה לשוד גדולה עוד יותר. הוא מסכם: "ואוי למזלו למי שיפול ברשת".

חברוןעריכה

בעזה המתינו הנוסעים לשיירה לחברון. ואכן, "שר מערת המכפלה" עם 200 סוסים יצא מעזה לחברון. הנוסע מציין כי עקב תפקידו הרם "כולם אוהבים אותו" ואין חשש מפני הערבים ומפני השודדים. הוא הגיע לחברון, ביקר במערת המכפלה וערך תרשים של המערה.

הוא מספר על חברון, שכמו בעזה, אין לה חומות. היא "עיר טובה". על מערת המכפלה יש מסגד והיהודים אינם מורשים להיכנס למבנה. הם רשאים להתפלל רק דרך "חלון קטן" ולשם "זורקים מעות ומיני בֹשם". הוא מספר על מנהג מעניין של הערבים- הם נותנים לציבור כל יום מזון הדומה לזה שנתנו "האבות":

בחברון הוא מצא 20 משפחות יהודיות. הן סיפרו לו כי הנשים, מצליחות להיכנס למסגד, שכן לא מזהים שהן יהודיות בשל הרעלה שעל פניהן. הן סיפרו כי על קברי אברהם ושרה בתוך המסגד יש "מנורת זהב עם אבנים טובות" ועל שאר הקברים יש מנורת כסף עם אבנים טובות.

משולם מוולטרה, שהיה "שולחני" במקצוע, מצא לנכון לספר לנו כי למערה יש הכנסות גדולות מכרמים, זיתים ובתים. ובנוסף לכך, "הישמעאלים המתים לכפרת נפשם ייתנו יותר מה' אלפים דוקטים זהב כל שנה".[3]

הוא מצא שני אנשים נכבדים, ממוצא ממלוכי, ויחד עם שני נוצרים מזרחיים, נסע לירושלים. אך בזה לא תמו הרפתקאותיו. בדרך הצטרף אליהם ישמעאלי ובחלחול ניסה להרוג אותם. בעזרת תחבולה ניצלו ממנו והגיעו לעיר הקודש.

ירושליםעריכה

בירושלים, ביקר משולם בין היתר ביד אבשלום: "כל הישמעאלים העוברים שם זורקין (אבן) אחת לקבורתו עבור שמרד באביו, ויש בשוליו גל אבנים גדול מאוד, ובכל שנה מסירים אותו".[4]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בנוסף לקהילה של שבעים משפחות שמצא במצרים
  2. ^ הרובע היהודי
  3. ^ הנוסע פליקס פברי מספר על הכנסה שנתית של עשרים וארבע אלף דוקטים
  4. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עמ' 322, הערה 1.