פריקה וטעינה (מצווה)
מצוות פריקה וטעינה הן מצוות עשה לעזור איש לרעהו בפירוק המשא מעל הבהמה שיגעה ממשאה בדרך, ובטעינת הבהמה במשא. מצווה זו נדחית בזקן ואינה לפי כבודו.
| מקרא | שמות, כ"ג, ה'; דברים, כ"ב, ד' |
|---|---|
| משנה | מסכת בבא מציעא, פרק ב', משנה י' |
| תלמוד בבלי | מסכת בבא מציעא, דף ל"ב |
| משנה תורה | ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"ג |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימן רע"ב |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ר"ע, עשה ר"ב, עשה ר"ג ספר החינוך, מצווה פ', מצווה תק"מ, מצווה תקמ"א |
| מקורות נוספים | קיצור שולחן ערוך, סימן קפ"ח |
  | |
בראשונים כתבו כי מצווה פריקה קיימת גם בנוגע לאדם הנושא משא[1].
מקור המצוות
עריכהמקור מצוות פריקה נזכר בתורה בפרשת משפטים: ”כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ” (שמות, כ"ג, ה')
מצוות טעינה נזכרת בפרשת כי תצא: ”לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ[2]” (דברים, כ"ב, ד').
דיני המצוות
עריכהמצוות פריקה
עריכהמצווה על האדם הרואה את בהמת[3] כל אדם (החל ממרחק של ריס - כ-60 מטר) שהתעייפה מנשיאת המשא באמצע הדרך, לעזור לבעל הבהמה לפרוק את המשא מעל הבהמה.
מצוות טעינה
עריכהמצווה על האדם הרואה (החל ממרחק ריס) בהמה שמשאה נפל, לעזור לבעל הבהמה ולהטעין את המשא שוב על הבהמה. מהציווי "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" למדו חז"ל, שהאדם מצווה לעזור רק כאשר בעל הבהמה משתתף עמו בטעינה, אך כאשר בעל הבהמה אינו נוטל חלק בטעינת הבהמה, או אז פטור האדם מלעזור לבעלים.
צער בעלי חיים
עריכהלפי התלמוד (מסכת בבא מציעא לב,ב) מצוות פריקה היא המקור לכלל "צער בעלי חיים דאורייתא"[4], שכן החובה לפרוק את המשא מעל הבהמה נובעת גם מכך שיש למנוע ממנה סבל. לפיכך האדם המצווה לפרוק את המשא מעל גבי הבהמה אינו רשאי לתבוע תשלום בעד עזרתו, בעוד שהמצווה לטעון, שאין כרוך בכך צער לבעל החיים - זכאי לדרוש תשלום תמורת השתתפותו בטעינה[5]. מטעם זה נפסק גם שאם אדם נתקל בשתי בהמות, אחת רובצת תחת משאה וטעונה פריקה, והאחרת משאה מפורק ממנה והיא זקוקה לטעינה - יש להקדים את מצוות הפריקה למצוות הטעינה, משום צער בעלי חיים[6].
טעמי המצוות
עריכהעל-פי ספר החינוך, מטרת המצוות הללו היא להחדיר באדם את מידת החמלה, ולא רק שיש לחמול על אדם המצטער צער גוף, אלא יש לחמול אפילו על המצטער צער על ממון ורכוש. כאמור, מצוות הפריקה נובעת גם מהחובה למנוע צער לבעל החיים.
לקריאה נוספת
עריכה- הרב ברוך ספיר, "סוגיות פריקה וטעינה", כתב העת 'מקדמי ארץ', כרך ט', חלק א', הוצאת ישיבת קדומים, ה'תשפ"א, 2021, עמ' 431–452.
קישורים חיצוניים
עריכה- הערך "פריקה וטעינה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא פריקה וטעינה, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
עריכה- ^ שו"ת הרשב"א חלק א, סימן רנב. שו"ת הרדב"ז חלק ב, סימן תשכ"ח.
- ^ החלק הראשון של הפסוק הוא מצוות לא תעשה האוסר על התעלמות מבהמת חברו שנפלה תחת משאה. החלק השני- "הקם תקים עמו" - הוא מצוות עשה לטעון את הבהמה
- ^ אף על פי שהציווי בפסוק הוא רק על חמור, המצווה היא על כל הבהמות, שכן "דיבר הכתוב בהווה", שהחמורים משמשים לרוב למשא (משנה, מסכת בבא קמא, פרק ה', משנה ז').
- ^ כלומר: האיסור לצער בעלי חיים הוא מן התורה ולא מדברי חכמים
- ^ זו דעת תנא קמא בברייתא במסכת בבא מציעא לב,א, בעוד שרבי שמעון שם חולק וסובר שגם טעינה יש לעשות בחינם; להלכה נפסק כתנא קמא (רמב"ם, הלכות רוצח יג,ז; שולחן ערוך חושן משפט רעב,ו).
- ^ רמב"ם הלכות רוצח יג,יג, על פי בבלי בבא מציעא לב,ב.