צעדת הרבנים בוושינגטון

הפגנת תמיכה בפעולה אמריקאית לעצירת שואת יהדות אירופה
(הופנה מהדף מצעד הרבנים)

צעדת הרבנים בוושינגטון הייתה הפגנת תמיכה בפעולה של בעלות הברית לעצירת שואת יהדות אירופה. הצעדה התקיימה בוושינגטון די. סי. ב-6 באוקטובר 1943, ז' בתשרי ה'תש"ד, שלושה ימים לפני יום הכיפורים.

הצעדה עריכה

הרבנים התקבלו במדרגות הקפיטול על ידי מנהיגי הרוב והמיעוט בסנאט של ארצות הברית, ויושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית. לאחר שנשאו תפילות להצלחת המאמץ המלחמתי באנדרטת לינקולן, צעדו הרבנים לבית הלבן ובקשו לדבר עם נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט. מהבית הלבן נמסר כי הנשיא עסוק מכדי לקבלם, ובמקום זאת נפגשו עם סגן נשיא ארצות הברית הנרי וולאס. מאוחר יותר נודע כי לרוזוולט היו כמה שעות פנויות באותו אחר הצהריים, אך הוא נמנע מלפגוש את המשלחת, בשביל לשמור על נייטרליות דיפלומטית, ובעצת כמה מעוזריו, שחשבו שהמחאה תעורר אנטישמיות. סטיבן שמואל וייז, ראש הקונגרס היהודי העולמי, וסמואל רוזנמן, יועצו של הנשיא, כותב הנאומים וראש הוועד היהודי-האמריקאי, טענו כי הרבנים המוחים, שרבים מהם היו אורתודוקסים, ומהגרים טריים, "לא מייצגים את יהדות אמריקה" והנשיא לא צריך לפגוש אותם. בנובמבר 1943 התייחס ווייז לצעדה כ"תערוכה כואבת ואף מצערת", כינה אותה "תעמולה", והאשים את הרבנים בפגיעה בכבוד העם היהודי.[1] [2] מאוכזבים וכועסים על כך שהנשיא סירב להיפגש עמם, הרבנים עמדו מול הבית הלבן, שם פגשו את הסנאטור וויליאם וורן ברבור (אנ') ואחרים.

הצעדה זכתה לתשומת לב תקשורתית רבה. בכותרת בוושינגטון טיימס הראלד נכתב: "רבנים מדווחים על יחס קר בבית הלבן". עורכי "הפורוורד" תהו, "האם משלחת דומה של 500 כמרים קתולים הייתה מקבלת יחס גרוע כזה?".

משתתפים עריכה

בין הרבנים שהשתתפו היו הרבנים המובילים של התקופה, ביניהם הרב אליעזר סילבר והרב אברהם קלמנוביץ מוועד הצלה. אחד המשתתפים היה הרב משה פיינשטיין שיהפוך לאחד מהרבנים האורתודוקסים האמריקאים החשובים והמפורסמים והרב אליעזר פופקו, דמות בולטת בעולם הרבנות האורתודוקסית בארצות הברית.

בצעדה השתתפו גם רבנים לא-אורתודוקסים, כדוגמת ארתור הרצברג.

הנצחה עריכה

ב-29 ביולי 2007, קרובי משפחה של הרבנים שצעדו לוושינגטון שלחו מכתב למוזיאון ארצות הברית לזכר השואה ודרשו לכלול מידע על צעדת הרבנים בתערוכת הקבע של המוזיאון.[3] עצומה דומה, חתומה על ידי 100 אישי ציבור, נמסרה ליד ושם.[4]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Propaganda By Stunts" (editorial), Opinion, November 1943, p. 4.
  2. ^ "1943: Hundreds of Rabbis March on Washington". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2022-12-18.
  3. ^ "Petition By Relatives of Rabbis Who Took Part in the 1943 March in Washington". The David S. Wyman Institute for Holocaust Studies. 2007. נבדק ב-21 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Fox, Tamar (23 ביוני 2008). "Pointing Fingers and Awarding Holocaust Heroics—What's the Big Deal?". jewcy.com. נבדק ב-21 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)