מרטין ויסקרה

מרטין אלברטו ויסקרה קורנחוספרדית: Martín Alberto Vizcarra Cornejo; נולד ב-22 במרץ 1963) הוא פוליטיקאי ומהנדס פרואני שכיהן כנשיאה ה-67 של הרפובליקה של פרו. טרם כניסתו אל משרד הנשיא כיהן כמושל מחוז מוקגואה (Moquegua), שר התחבורה והתקשורת וכשגריר פרו בקנדה. ב-2016 התמודד לתפקיד סגן נשיא פרו כעמיתו למירוץ של פדרו פבלו קוצ'ינסקי, וכאשר הנשיא קוצ'ינסקי התפטר מתפקידו במרץ 2018 החליף אותו ויסקרה בתפקיד. בנובמבר 2020 הודח ויסקרה בידי הקונגרס הפרואני מכהונתו השנייה, והוחלף בידי נשיא הקונגרס מנואל מרינו[1].

מרטין ויסקרה
Martín Vizcarra
ויסקרה, 2018
דיוקן רשמי של ויסקרה כנשיא
לידה 22 במרץ 1963 (בן 57)
לימה, פרו
מדינה פרופרו  פרו
השכלה האוניברסיטה הלאומית להנדסה בפרו
עיסוק מהנדס, פוליטיקאי
מפלגה פרואנים למען שינוי
נשיא פרו ה־67
23 במרץ 201810 בנובמבר 2020
(שנתיים ו־33 שבועות)
סגן מרסדס אראוס
פרסים והוקרה
  • Grand Collar of the Order of the Sun of Peru (2018)
  • מסדר איזבלה הקתולית (2019)
  • מפתח הזהב של מדריד (27 בפברואר 2019)
  • צווארון מסדר הנסיך אנריקה (2019)
  • Palmas Magisteriales עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ויסקרה ביחד עם ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס במדריד, פברואר 2019

ביוגרפיהעריכה

ויסקרה נולד בלימה, בנם של ססאר ויסקרה וארגאס, פעיל פוליטי שהיה חבר במפלגת APRA, ודוריס קורנחו, מורה בבית ספר יסודי. אביו היה ראש העיר של מוקגואה וחבר באספה המכוננת של פרו ב-1978. משפחתו הייתה מבוססת במוקגואה, אם כי עקרה לבירה לימה בשל סיבוך בריאתו ממנו כמעט ונהרג כאשר נולד. ויסקרה סיים את לימודיו באוניברסיטה הלאומית להנדסה ב-1984, תוך קבלת תואר במנהל עסקים מבית הספר למנהל עסקים של פרו (ESAN).

ראשית נתיבתו המקצועית של ויסקרה בפוליטיקה הפרואנית הייתה במחוז הולדתו מוקגה, שם התמודד לתפקיד מושל המחוז מטעם מפלגת APRA ב-2006, והפסיד בבחירות צמודות. ב-2008, הוא הוביל מחאות סביב תשלומי כרייה שוויוניים לקהילה המקומית. הוא נסע ללימה כדי לתווך במשבר, והסביר את נושא התשלום למועצת השרים הפרואנית (הרשות המבצעת בפרו) שהסכימה לבצע שינויים הכרחיים בחוקים הנוגעים בסוגיה. אירוע זה הגביר את שאיפותיו הפוליטיות של ויסקרה.

ב-2011 הוא נבחר לבסוף למושל מחוז מוקגואה. במהלך כהונתו, המדדים החברתיים של המחוז השתפרו והוא נמנע מלהיקשר בפרשות שחיתות המאפיינות את הפוליטיקה בפרו, הישג שה"וושינגטון פוסט" תיאר כ"אחת הדוגמאות הנדירות" בפרו. הוא גם יישב סכסוך נוסף סביב כריות חברת הכרייה "אנגלו אמריקן" הבריטית-דרום אפריקאית לבין תושבים מקומיים שהיו מודאגים מזיהום מי שתייה פוטנציאליים בידי מכרה הנחושת שככן באזור. הוא סיים את תפקידו כמושל ב-2014.

ויסקרה נבחר לסגן נשיא פרו בבחירות הכלליות שנערכו ב-2016, כעמיתו למירוץ של פדרו פבלו קוצ'ינסקי. זמן קצר לאחר שנבחר לסגן הנשיא הוא מונה לשר במשרדי ממשלה אחרים. בתפקיד שר התחבורה והתקשורת הוא כיהן כשנה בלבד. במהלך סדרה של שיטפונות שפקדו את פרו בשלהי 2016 ובראשית 2017, ניהל ויסקרה את המשבר שהסב נזקים כבדים ברכוש ובנפש לאזרחי פרו[2].

בעקבות בירוקרטיה מסורבלת ובחשד לשוחד שפקדו את בניית נמל התעופה הבינלאומי "צ'ינצ'רו" בקוסקו, ביטל ויסקרה חוזים רבים עד להשלמת החקירה הפלילית על ידי משרד המבקר הפרואני. אחרי שנאלץ להתמודד מול האשמות מצד מתנגדים פוליטיים שהובילו לזימונו לתת עדות בחקירה שנוהלה על אודות נמל התעופה, בו בזמן עם ניהול משימות השיקום בעקבות גל השיטפונות שפקד את פרו, התפטר ויסקרה מתפקידו כשר. זמן קצר לאחר התפטרותו, המליץ ​​המבקר של פרו אדגר אלרקון לנקוט צעדים משפטיים נגד עשרה פקידים שהיו מעורבים בבניית שדה התעופה. לאחר שהתפטר מתפקידו כשר, מונה לשגריר ארצו בקנדה, תוך הימנעות מממשיכת תשומת לב ציבורית. הוא שב לפרו במהלך הליכי ההדחה הראשוניים נגד הנשיא קוצ'ינסקי.

נשיא פרועריכה

עמוד ראשי 
ראו גם – המשבר החוקתי בפרו (2019)

ב-24 במרץ 2018 עזב את אוטווה ושב ללימה במטרה להישבע לתפקידו כנשיא פרו[3]. ב-17 באפריל 2018 חתם ויסקרה על חוק שינוי האקלים, המעניק מימון נוסף למשרד לאיכות הסביבה (MINAM) כדי לפקח על שינויי האקלים ולנהל אותם באמצעות ניתוח פליטת גזי חממה, תוך יצירת מסגרת של שיתוף פעולה בין הגופים הממשלתיים האמונים על הגנת ואיכות הסביבה.

ברם, צעדיו למאבק בשחיתות זוכים להתנגדות מצד הקונגרס של פרו שהחריפה לכדי משבר חוקתי. לפי חוקת פרו, ביכולת הרשות המבצעת לפזר את הקונגרס לאחר שני הצבעות אי-אמון. תחת שלטונו של פדרו פבלו קוצ'ינסקי, הקונגרס הפרואני העביר ב-15 בספטמבר 2017 הצבעת אי-אמון וכתוצאה מכך נפלה ממשלתו של קוצ'ינסקי. הצבעה זו הייתה הצבעת אי-האמון הראשונה במושב הקונגרס הנוכחי. ב-29 במאי 2019 הודיע ויסקרה על מספר חקיקות אשר יגררו הצבעת אי-אמון שנייה אם יסרב הקונגרס לשתף פעולה עם יוזמותיו המוצעות למלחמה בשחיתות. בארבעת החודשים שבאו אחר כך עיכב הקונגרס הצעות חוק המתמקדות במלחמה בשחיתות ודחה את הבחירות הכלליות שהוצעו על ידי ויסקרה.

ויסקרה דרש לערוך רפורמות נגד שחיתות באופן מידי וקרא להצבעת אי-אמון ב-27 בספטמבר 2019, וקבע כי "ברור שהדמוקרטיה במדינתנו נמצאת בסכנה". ויסקרה והוועדה הבין-אמריקנית לזכויות אדם מתחו ביקורת על הקונגרס בשל דחיית הצעתו של ויסקרה לערוך בחירות כלליות בשעה שאישר במהירות מועמדויות לבית המשפט החוקתי בפרו מבלי לבחון את הרקע האישי של המועמדים. כתגובה, ביקש ויסקרה לשנות את הליך מינויים של מועמדים לבית המשפט החוקתי בידי הקונגרס, ואישור או אי-אישור השינוי שהציע ויסקרה על ידי הקונגרס נתפש בעיניו כאי-אמון בממשלתו.

ב-30 בספטמבר 2019 מינה הקונגרס חבר חדש לבית המשפט החוקתי של פרו, אשר ככל הנראה יכריע בסכסוכים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, תוך התעלמות מהצעות הרפורמה של ויסקרה. הוא טען כי אישור המינוי בידי הקונגרס הוא למעשה הצבעת אי-האמון השנייה של הקונגרס בממשלתו, מה שהעניק לו את הסמכות לפזר את הקונגרס. עובדה זו, כמו גם החודשים בהם התקדמו בצעדי צב הרפורמות המוצעות נגד השחיתות, דחפו את ויסקרה לפזר את הקונגרס בהמשך אותו היום[4]. זמן קצר לאחר פיזור הקונגרס, סירבה הרשות המחוקקת להכיר בפעולותיו של הנשיא, הכריזה על השעייתו של ויסקרה מהנשיאות ועל סגניתו מרסדס אראוס (אנ') כנשיאת פרו החדשה. למרות זאת, גורמים בממשל הפרואני הצהירו כי פעולות הקונגרס בטלות מכיוון שהרשות המחוקקת הייתה מפוזרת באורח רשמי בהינתן הכרזות אלה.

עם רדת הלילה התכנסו אזרחים פרואנים מחוץ למשכן הקונגרס של פרו כדי למחות נגד הקונגרס ולדרוש את סילוק חבריו, בעוד ראשי הכוחות המזוינים של פרו נפגשו עם הנשיא ויסקרה והודיעו שהם מכירים בו כנשיא פרו וכמפקד העליון של הכוחות המזוינים. ב-9 בנובמבר 2020, ברוב של 60 קולות, הקונגרס הפרואני הדיח את ויסקרה מתפקידו כנשיא המדינה והכריז עליו כ"חסר יכולת מוסרית" למלא את התפקיד. במקומו מונה מנואל מרינו, נשיא הקונגרס הפרואני לשעבר[1].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרטין ויסקרה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה