ויקיפדיה

מריה יואינג

זמרת אמריקאית
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

מריה לואיז יואינג (באנגלית: Maria Louise Ewing;‏ 27 במרץ 1950 - 9 בינואר 2022) הייתה זמרת אופרה אמריקאית. בחלק מהקריירה שלה היא הופיעה אך ורק בתפקיד מצו-סופרן לירי; מאוחר יותר היא קיבלה תפקידי סופרן מלאים. תפקידיה העיקרים היו, בלאנש בדיאלוגים של הכרמליטיות, כרמן, דורבלה בכך עושות כולן, רוזינה בספר מסביליה וסלומה שלומית בת הרודיאס. כמה מבקרים התייחסו אליה כאחת השחקניות הזמרות המרתקות ביותר בדורה. [1]

מריה יואינג
Maria Ewing
מריה יואינג 1968
מריה יואינג 1968
לידה 27 במרץ 1950
דטרויט, מישיגןמישיגן מישיגן, ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
פטירה 9 בינואר 2022 (בגיל 71)
דטרויט
שם לידה מריה לואיז יואינג
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון ג'ארד ו. פיני
עיסוק זמרת אופרה
סוגה אופרה
סוג קול מצו סופרן, סופרן לירי
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה שירה
חלק מההרכבים המוזיקליים
  • האופרה של מישיגן
  • האופרה של פסטיבל גליינדבורן
  • מטרופוליטן אופרה
  • האופרה של סן פרנסיסקו
  • אופרה של ז'נבה
  • בית האופרה לה סקאלה במילנו, איטליה
מספר יצירות ידוע
  • בתפקיד רוזינה באופרה "הספר מסיביליה"
  • בתפקיד מרסדס באופרה "כרמן"
  • בתפקיד בלאנש באופרה "הדיאלוגים של הכרמליטיות"
  • בתפקיד "כרובינו" באופרה "נישואי פיגארו"
  • בתפקיד שלומית באופרה "סלומה"
בן זוג סר פיטר הול
צאצאים רבקה הול, שחקנית בריטית
מספר צאצאים 1
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית חייה וחינוך

עריכה

מריה לואיז יואינג נולדה בדטרויט, מישיגן, ב-27 במרץ 1950.[2] היא הייתה הצעירה מבין ארבע בנותיהם של הרמינה יואינג, לבית ואראר, עקרת בית ילידת הולנד, ונורמן אייזק יואינג, מהנדס חשמל בחברת פלדה.[2][3] אביה טען שהוא ממוצא אינדיאני משבטי סו,[2][3] אך הוא היה בן להורים ששניהם היו חלקם אירופאים, חלקם אפריקאים; בפרק של תוכנית הטלוויזיה הגנאלוגית Finding Your Roots שהוקדשה לבתה של יואינג, השחקנית רבקה הול, נחשף שהוא בנו של ג'ון וויליאם יואינג, שנולד לתוך עולם של עבדות, דמות בולטת בקהילה האפרו-אמריקאית של וושינגטון די.סי. צאצא של Bazabeel Norman (אנ'), אפרו-אמריקאי בולט במלחמת העצמאות האמריקאית.[4][2] לפי בעלה לשעבר של מריה יואינג, שורשיו האפריקאים של אביה גרמו למשפחתה לחרדה כה רבה עד כדי כך, שנאסר על אחד מקרובי המשפחה, כהה עור לבקר בביתם בשעות האור.[5] יואינג עצמה לא הייתה נבוכה מהייחוס הגזעי שלה, והתייחסה לשורשים האפריקאים שלה לא בבושה אלא בגאווה.[5]

שני הוריה של יואינג היו חובבי מוזיקה: לאמה היה אוסף הקלטות של מוזיקה קלאסית ואביה ניגן בפסנתר מספיק טוב כדי למשוך לביתם קהל שכנים מעריצים.[6] החינוך המוזיקלי של יואינג החל בשיעורי פסנתר כשהייתה בת שלוש עשרה.[6] בנוסף לנגינת קטעי פסנתר סולו, היא לוותה בשירה את אחותה, פרנסס, ומדי פעם שרה אתה דואטים; אמם שהתרשמה מקולה של מריה עודדה אותה להוסיף על שיעורי הפסנתר גם לימוד שירה.[6] בהדרכת מורה מקומית לפיתוח קול, הצטרפה יואינג לקטעי האלט במקהלה של בית הספר התיכון שלה, בדטרויט, תיכון ג'ארד ו. פיני.[3] תוך זמן קצר השתתפה וזכתה בתחרויות שירה.[6] כשהייתה בת שבע עשרה, היא הייתה תלמידה של מרג'ורי גורדון, בעלת קול סופרן קולורטורה.[6] לאחר שנה גורדון הציעה למריה להגיש בקשה להשתתפות בפסטיבל מוזיקת ברוק שהתקיים באוניברסיטת אוקלנד (אנ').[6] היא עברה אודישן לתפקיד מדלנה באופרה ריגולטו בניצוחו של ג'יימס לוין.[6] הפגישה בין מריה לג'יימס התגלתה מאוד משמעותית: לוין נדהם מאוד מעוצמת הביטוי שלה, הוא אמר לה שיש לה פוטנציאל להפוך לאמנית גדולה,[6] מצידה, היא מצאה בו מורה, מנטור, מדריך, אלוף וחבר.[6] כדי לממן את לימודיה אצל לוין היא פנתה לקבלת מלגה וזכתה בה ממכון קליבלנד למוזיקה, שם הודרכה גם על ידי זמרת הסופרן אלינור סטבר .[6] ב-1970 בגמר לימודיה, על פי דרישתו של לוין היא המשיכה ללמוד בניו יורק בשיעורים פרטיים אצל המצו-סופרן הנודעת ג'ני טוראל, לפרנסתה עבדה בניקיון משרדים ובחנויות בגדים.[6]

קריירה

עריכה
 
ג'יימס לוין ב-2013

יואינג החלה את חייה המקצועיים בתפקידי מצו-סופרן לירית. ב-1970, התקיימה הופעת הבכורה שלה בתפקיד רוזינה באופרה הספר מסיביליה (Il barbiere di Siviglia), בדטרויט, שהועלתה על ידי תיאטרון האופרה של מישיגן (אנ').[7] (היא חזרה על תפקיד זה מספר פעמים, ביוסטון גרנד אופרה ב-1976 וב-1983,[8] באופרה של פסטיבל גלינדבורן ב-1981 וב-1982[9] ובמטרופוליטן אופרה ב-1982).[10] במשך שלוש שנים היא בנתה לעצמה קריירה כזמרת רסיטלים, אמנית קונצרטים ומבצעת אופרה. ב-29 ביוני 1973 היא הופיעה לראשונה בפסטיבל רווינה המפורסם מאילינוי, בתוכנית השירים של אלבן ברג בליווי התזמורת הסימפונית של שיקגו ובניצוחו של לוין. "אני לא זוכר זמרת צעירה שהלהיבה אותי יותר משמיעה ראשונה", כתב תומאס וויליס מהעיתון שיקגו טריביון. "כבר בשנות העשרים המוקדמות לחייה, היה לה חותמת ברורה בכל תנועה וטון". [11]

להקת האופרה הראשונה שהעסיקה את יואינג הייתה האופרה של סן פרנסיסקו. ב-1973 תפקידה הראשון על בימת האופרה של סן פרנסיסקו היה בתפקיד מרסדס (Mercedès) באופרה כרמן ובשנת 1974 בתפקיד ססילה (Sicle) באופרה אורמינדו (אנ') (Ormindo) שכתב פרנצ'סקו קאוואלי בשנת 1644.[12] ב-1975, מריה הופיעה באופרה של סנטה פה (אנ') באופרה מאת מוצרט כך עושות כולן (Così fan tutte) משנת 1789, בתפקיד דוראבלה Dorabella, [13] היה זה אחד התפקידים שאליו היא נקשרה במיוחד: היא זכתה לשבחים רבים בתפקיד זה, ב-1978 בפסטיבל גלינדבורן[9] והן במטרופוליטן אופרה, עם לוין על הפודיום, בשנת 1982.[10] בהיסטוריה של פסטיבל גלינדבורן, ספייק יוז זכר את דוראבלה של יואינג כ"שמחה מיוחדת, עם מתנה טבעית של תזמון ופנים קומיות קסומות", [14] ואילו עבור לוין, יואינג הייתה "הדוראבלה המצחיקה והמסוגננת ביותר שתוכל לדמיין, סנסציונית לחלוטין".[15]

ב-1976 יואינג הופיעה בתפקיד "כרובינו" (נער השליחויות, שהיה תפקיד במכנסיים = תפקיד גברי שלה) באופרה נישואי פיגארו (Le nozze di Figaro) מאת מוצרט. זה היה התפקיד ראשון שלה באירופה; היא חזרה על התפקיד זה באירופה בשנים ב-1979 וב-1980.[16] ב-14 באוקטובר 1976 בתפקיד "כרובינו" היא הופיעה לראשונה במטרופוליטן אופרה, כמו גם הופיעה באותה הפקה ב-1977.[10] הבמאי לוטפי מנסורי, באוטוביוגרפיה שלו מזכיר את יואינג בשלב הזה בקריירה שלה כ"מצו סופרן מפתה שיכולה לשכנע את הקהל בצורה הטובה ביותר מכל אחד אחר שהכרובינו המושר בקסם הוא באמת ילד".[17] בשנת 1977 היא הופיעה בתפקיד נוסף במכנסיים של מוצרט, כאשר שרה את תפקיד "אידאמנטה" (Idamante) באופרה " אידומנאו " במסגרת האופרה של סן פרנסיסקו.[12] ב-1980 וב-1984, היא הופיעה ביצירתו השנייה של לורנצו דה פונטה כשהופיעה בתפקיד צרלינה בדון ג'ובאני, שהולחנה גם היא על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט, בלהקת האופרה של ז'נבה[18] וב-Met בהתאמה.[10] תפקידה השני בקול מצו-סופרן היה אנג'לינה בסינדרלה מאת רוסיני במסגרת האופרה הגדולה של יוסטון, 1979; [19] ובמסגרת האופרה של ז'נבה, 1981[18] .

ככל שהקריירה של יואינג באופרה התקדמה, בחירת התפקידים שלה הפכה לאקלקטית יותר ונפרשה על יצירות מהמאה השבע-עשרה מאת קלאודיו מונטוורדי והנרי פרסל ועד יצירות מהמאה העשרים מאת דמיטרי שוסטקוביץ' ופרנסיס פולנק. בסופו של דבר היא הרחיקה לכת עד להרפתקה אל מעבר לגבולות שלה ושרה גם כסופרן. בין התפקידים שהיא השתתפה בהם, היו התפקיד הראשי באופרה La Périchole (אנ') במסגרת האופרה של סן פרנסיסקו, 1976;[12] במסגרת האופרה של ז'נבה, 1982 ו-1983[18]; בתפקיד האחות בלאנש באופרה הדיאלוגים של הכרמליטיות במסגרת מטרופוליטן אופרה, 1977, 1978, 1979, 1980, 1981 ו-1987[20]; בתפקיד מליסנדה באופרה פליאס ומליסנדה (אנ') (Pelléas et Mélisande) במסגרת בית האופרה לה סקאלה במילנו, איטליה 1977;

[21] ובמסגרת האופרה של סן פרנסיסקו, 1979[12]; בתפקיד שרלוט באופרה ורתר, במסגרת האופרה של סן פרנסיסקו, 1978[12]; באופרה Ariadne auf Naxos (אנ') על פי הקומדיה של מולייר גם הוא באצילים, במסגרת האופרה של פסטיבל גלינדבורן, 1981;[22] ובמסגרת מטרופוליטן אופרה, 1984 ו-1985[10]; סוזנה באופרה נישואי פיגרו במסגרת האופרה של ז'נבה, 1983; [23] האופרה הלירית של שיקגו, 1987[24]; באופרה שלומית הידועה בשם סלומה במסגרת האופרה של לוס אנג'לס, 1986; [25] בית האופרה המלכותי, 1988;[26] האופרה הלירית של שיקגו, 1988[24] האופרה של סן פרנסיסקו, 1993.[12] באופרטה האלמנה העליזה במסגרת האופרה הלירית של שיקגו, 1986 ו-1987[24], באופרה טוסקה במסגרת בית האופרה המלכותי, 1991[26]. באופרה מאדאם בטרפליי במסגרת האופרה של לוס אנג'לס, 1991[27]; בתפקיד דידו באופרה דידו ואניאס במסגרת באופרה Hampton Court, 1995[28]; בתפקיד מארי באופרה ווצק במסגרת מטרופוליטן אופרה, 1997[20]; הייתה בתפקיד הראשי באופרה פדורה במסגרת האופרה של לוס אנג'לס, 1997[27]. על הופעתה באופרה שלומית היא קבלה את המחמאות החמות ביותר. בלוס אנג'לס ב-1986, היא סיימה את הסטריפ-טייז של סלומה כשצניעותה מוגנת בחוט ג'י (אנ') מוזהב, אבל בקובנט גארדן שנתיים לאחר מכן, היא ויתרה אפילו על הוויתור המינימלי הזה והפכה לאחת מזמרות האופרה הבודדות שהעזה להופיע בעירום חזיתי מלא.[3]

חיים אישיים

עריכה

ב-1978 החלה מערכת היחסים של יואינג עם הבמאי האנגלי סר פיטר הול (אנ') כשהם עבדו יחד בהפקה של האופרה "כך עושות כולן" בפסטיבל גלינדבורן.[5][29] כשהול ביקר אותה בניו יורק בשנה שלאחר מכן, ידידותם עברה מטמורפוזה לרומנטיקה.[30] [31] הם נישאו בלונג איילנד ביום האהבה, 1982. [32] בתם היחידה, רבקה, נולדה שלושה חודשים לאחר מכן. [33] הול תיאר את תקופתו עם יואינג כ"שנים של תשוקה, של שיא ושפל, התרגשות וייאוש".[30] "היושרה הבוערת שלה וסירובה להתפשר לא הופכים אותה לאדם שקל לחיות איתו".[30][34] הם נפרדו ב-1988 והול החל במערכת יחסים עם ניקי פריי, דוברת לעיתונות בתיאטרון הלאומי של לונדון.[35] ב-1990 הול ויואינג התגרשו רשמית. [36] יואינג מעולם לא נישאה בשנית, אבל בשנותיה האחרונות ניהלה מערכת יחסים אפלטונית עם אמיר חוסינפור, במאי וכוריאוגרף יליד טהראן.[35]

בשנת 2003, יואינג התגוררה בסאסקס, אנגליה. [37] יואינג נפטרה מסרטן בבית מגוריה ליד דטרויט ב-9 בינואר 2022, בגיל 71.[2] [38]

בקורות

עריכה

הדעות על יואינג היו מגוונות ביותר. הבמאי לוטפי מנצורי חשב שהיא "מוכשרת מאוד", אבל תיאר את התנהלותה בהפקה של סאלומה ב-1993 במסגרת האופרה של סן פרנסיסקו כ"סיוט...היא הפכה לקשה, עקשנית וטועה. בקטעים הקלים יותר, היא הייתה גוררת את המקצבים, ואז ממהרת כמו מטורפת בחלקים הקשים יותר..." היא הייתה נשואה לסר פיטר הול באותה תקופה, היא ציפתה שיפנו אליה בשם 'ליידי הול', אך יום אחד, שמה שלט על חדר ההלבשה שלה שאומר שאסור לדבר אתה בכלל" .[17] בשנת 1986 המבקר וההיסטוריון המוזיקלי פיטר ג'י דייוויס גינה את ההופעה שלה במסגרת המטרופוליטן אופרה באופרה כרמן כ"צוענייה מטומטמת שאולי נחתה מהירח. . [39] סיימון ראטל שיבח אותה כ"שחקנית השירה הכי מעניינת של הבמה".[40] ג'יימס לוין לא הפסיק להעריץ אותה: "היה לה את כל המתנה: מבריקה על הבמה, מוזיקאית מבריקה וגוון קול בולט מאוד. מריה היא אמנית המסוגלת לשיר כל שפה, כל סגנון, רסיטל, אורטוריה, אופרה, כל העסק".[15] גם פיטר הול היה תמיד נלהב מאמנותה של יואינג כפי שהיה כששיתף אתה פעולה לראשונה. "כל ההוויה שלה עוסקת בהופעה ובהופעה אמיתית. היא יכולה לעבוד רק במחויבות ובכנות מוחלטת... ההופעות שלה מלבבות. גם אם אתה לא אוהב אותן, אתה לא יכול להתעלם מהן... יש אנשים שלא יכולים להתייחס אליה בחום".[30] "היא לא אמנית מנומסת ולא חיה את חייה ברוגע. אני אוהב אותה בגלל זה".[34]

הקלטות

עריכה

וידאוגרפיה

עריכה

דיסקוגרפיה

עריכה
  • Berlioz: La damnation de Faust; Frankfurt Radio Symphony Orchestra, c. Eliahu Inbal; Brilliant Classics CD
  • Debussy: La damoiselle élue; London Symphony Orchestra, c. Claudio Abbado; Deutsche Grammophon CD
  • Debussy: Pelléas et Mélisande; Vienna Philharmonic Orchestra, c. Claudio Abbado; Deutsche Grammophon CD
  • Mozart: Don Giovanni; London Philharmonic Orchestra, c. Bernard Haitink; EMI Classics CD
  • Mozart: Requiem; Bavarian Radio Symphony Orchestra, c. Leonard Bernstein; Deutsche Grammophon CD
  • Purcell: Dido and Aeneas; Collegium Musicum 90, c. Richard Hickox; Chaconne CD
  • Ravel: Shéhérazade; City of Birmingham Symphony Orchestra, c. Simon Rattle; EMI Classics CD
  • Richard Rodgers: Rodgers and Hammerstein at the Movies; John Wilson Orchestra, c. John Wilson; EMI Classics CD
  • Shostakovich: Lady Macbeth of Mtsensk; Orchestre de l'Opéra Bastille, c. Myung-Whun Chung; Deutsche Grammophon CD

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מריה יואינג בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Millington, Barry (2022-01-12). "Maria Ewing obituary". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-07-05.
  2. ^ 1 2 3 4 5 Genzlinger, Neil (12 בינואר 2022). "Maria Ewing, Dramatically Daring Opera Star, Dies at 71". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-13 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 Maria Ewing obituary, www.thetimes.com, ‏2024-07-05 (באנגלית)
  4. ^ "Hidden in the Genes". Finding Your Roots (באנגלית). PBS. נבדק ב-13 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 Hall, Peter (2000): Making an Exhibition of Myself; Oberon Books; p. 247; ISBN 978-1-84002-115-8
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Moritz, Charles, ed. (1991). Current Biography Yearbook 1990. H. W. Wilson Co. pp. 227–230.
  7. ^ Stewart, Henry (10 בינואר 2022). "Maria Ewing, 71, One of Her Generation's Most Charismatic and Versatile Opera Singers, has Died". Opera News. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Giesberg, Robert I., Cunningham, Carl, Rich, Alan and Sanders, Jim (2005): Houston Grand Opera at Fifty; Herring Press; pp. 272 and 275; ISBN 0-917001-24-9
  9. ^ 1 2 Maria Ewing, Glyndebourne (באנגלית אמריקאית)
  10. ^ 1 2 3 4 5 Maria Ewing, www.metopera.org (באנגלית)
  11. ^ Willis, Thomas (July 2, 1973): A weekend of wonders at Ravinia; Chicago Tribune.
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 Maria Ewing, San Francisco Opera History
  13. ^ Huscher, Phillip (2006): The Santa Fe Opera: An American Pioneer; The Santa Fe Opera; p. 144; ISBN 978-0-86534-550-8
  14. ^ Hughes, Spike (1981): Glyndebourne: A History of the Festival Opera, 2nd edition; David & Charles; p. 269; ISBN 0-7153-7891-0
  15. ^ 1 2 Metropolitan Opera (2011): James Levine: 40 Years at the Metropolitan Opera; Amadeus Press; p. 84; ISBN 978-1-57467-196-4
  16. ^ "Maria Ewing". Salzburg Festival archive.
  17. ^ 1 2 Mansouri, Lotfi and Arthur, Donald (2010): Lotfi Mansouri: An Operatic Journey; Northeastern University Press; p. 261; ISBN 978-1-55553-706-7
  18. ^ 1 2 3 Une histoire du Grand Théâtre de Genève
  19. ^ Giesberg, Robert I., Cunningham, Carl, Rich, Alan and Sanders, Jim (2005), p. 273
  20. ^ 1 2 "Home". Metropolitan Opera archive.
  21. ^ "Maria Ewing". Teatro alla Scala archive.
  22. ^ "Maria Ewing". Glyndebourne Festival Opera archive.
  23. ^ Une histoire du Grand Théâtre de Genève
  24. ^ 1 2 3 Skrebneski, Victor (1994): Bravi: Lyric Opera of Chicago; Abbeville Press; ISBN 978-1-55859-771-6
  25. ^ Bernheimer, Martin: Music Center stages a dazzling 'Salome'; Los Angeles Times, October 11, 1986
  26. ^ 1 2 "Maria Ewing". Royal Opera House archive.
  27. ^ 1 2 Millington, Barry (12 בינואר 2022). "Maria Ewing obituary". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "Dido and Aeneas, BBC Two, November 4, 1995". BBC Genome Project.
  29. ^ Hall, Peter (2000), p. 248
  30. ^ 1 2 3 4 Hall, Peter (2000), p. 249
  31. ^ Goodwin, John, ed. (2000): Peter Hall's Diaries: The Story of a Dramatic Battle; Oberon Books; p. 464; ISBN 1-84002-102-0
  32. ^ Moritz, Charles, ed. (1991). Current Biography Yearbook 1990. H. W. Wilson Co. pp. 227–230.
  33. ^ Hall, Peter (2000), p. 325
  34. ^ 1 2 Hall, Peter (2000), p. 250
  35. ^ 1 2 Anonymous (11 בינואר 2022). "Maria Ewing obituary". The Times. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ Hall, Peter (2000), p. 353
  37. ^ Jeal, Erica (11 במרץ 2003). "I feel I belong". The Guardian. נבדק ב-14 בספטמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Opera singer Maria Ewing, wife of Peter Hall, dead at 71". Edwardsville Intelligencer. 10 בינואר 2022. נבדק ב-10 בינואר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Davis, Peter G. (1997): The American Opera Singer; Anchor Books; p. 545; ISBN 0-385-42174-5
  40. ^ Moritz, Charles, ed. (1991). Current Biography Yearbook 1990. H. W. Wilson Co. pp. 227–230. OCLC 719673253.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מריה_יואינג&oldid=39001631"