פתיחת התפריט הראשי

מרכז כלל הוא מתחם של מסחר ומשרדים בלב ירושלים הממוקם במרכז רחוב יפו, סמוך לשוק מחנה יהודה. המרכז כולל בקומותיו הראשונות מרכז מסחרי שהיווה את הניסיון הראשון (והכושל) להקמת מרכז קניות מקורה בירושלים, עוד בטרם נטבע בישראל המושג קניון.

מרכז כלל
Mercaz Clal exterior.jpg
מידע על המבנה
סוג מתחם של מסחר ומשרדים
כתובת רחוב יפו
עיר ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
התחלת הבנייה 1972
סיום הבנייה 1992
קומות 15 עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות מודרנית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°47′04″N 35°12′52″E / 31.78438889°N 35.21444444°E / 31.78438889; 35.21444444
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
מרכז כלל
מרכז כלל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרכז כלל (מסומן בחץ) חולש על שכונות "הנחלאות"
מבט פנימי על מתחם החנויות
שערו המשוחזר של בית הספר 'אליאנס'
בניין כלל והרכבת הקלה
מרכז כלל מהאוויר, מדרום

כיום המרכז נמצא בתהליך התחדשות אותו מובילה קהילת מוסללה בשיתוף עם בעלי העסקים וחברת הניהול מיקדן.

תוכן עניינים

אדריכלותעריכה

הבניין בן 15 קומות ומאופיין באדריכלות מודרנית (בשונה מסביבתו). הוא מצופה באבן נסורה (בהתאם לחוק העזר העירוני הוותיק שמחייב ציפוי באבן ירושלמית) והאלמנט הבולט בו הוא שורה רציפה של חלונות. הבניין נמצא בכיכר הדוידקה, חזיתו גובלת ברחוב יפו, ואחוריו ברחוב אגריפס. קונספט הבניין היה חדשני יחסית לשנות ה-70 בישראל, במבנה המשלב מרכז מסחרי גדול בקומותיו הראשונות וקומות משרדים מעליו. למבנה תוכנן מרתף חנייה עם 400 מקומות. הכניסה לחנייה היא מהצד, באופן שנחשב בעייתי[1].

את מרכז כלל תכנן האדריכל דן איתן, שהכריז בעצמו על המרכז כאחת העבודות הפחות מוצלחות שלו[2]. דוד קרויאנקר, מחשובי האדריכלים והמשחזרים של מרכז ירושלים הגדיר גם הוא את הבניין ככשל ארכיטקטוני בספרו "רחוב יפו". ביקורת ארכיטקטונית נמתחה גם על שילובו של המבנה במרקם העיר בטעון לחוסר ההתאמה בין הבניין לבין סביבתו ומתמקדת בבעייתיות של בנייה מודרנית גבוהה בתוך מרקם עירוני היסטורי. האדריכל דן איתן טען שהיה ניהול כושל ורשלני של חברת כלל כבר בזמן בניית הפרויקט: "הלכתי למנכ"ל כלל ואמרתי לו שאני חושב שמשהו לא טוב קורה בפרויקט הזה, שמי שמי שמנהל אותו מוביל אותו בכיוון הלא נכון, ואפילו הבאתי לו דוגמאות שהיו קשורות לבחירת הפונקציות, לבחירת השימושים, לבירת החומרים, לאיכויות הגמר, לכל דבר"[3].

התוכנית המקורית של המתחם כללה 6 מגדלים בני 18—16 קומות[4], סביב כיכר ספירלית, המשמשת מקום מפגש של מערכת רחובות פנימיים בחצאי קומות והמטפסת במפלסים ל-4 קומות מסחר ומרתף המשמש כמרכז למבנה. בגלל תנאי הטופוגרפיה, מתאפשרת כניסת הולכי הרגל במפלסים שונים מהרחובות מסביב. אולם במשך שנים רבות הפרויקט לא הושלם. רק בשנות ה-90 של המאה ה-20 חודשה הבנייה כאשר התווסף למרכז כלל בניין חדש עם שטחי משרדים ומסחר בשם בניין כי"ח (כל ישראל חברים) בחלקו הפונה לרחוב אגריפס. בראשית שנות האלפיים נבנה החלק המזרחי של המתחם, מבנה מסחר ומגורים גדול שנקרא "בנין החלונות", שלא על פי התוכנית המקורית בסגנון אדריכלי שונה.

ביקורת מתחום שימור המבניםעריכה

על בנייתו של מרכז כלל נמתחה ביקורת רבה במהלך השנים שמזכירה במידה רבה את הביקורות סביב בניית מגדל שלום בתל אביב. המגדל נבנה על מגרש היסטורי חשוב במרכז העיר בו שכן עד אז תיכון שחר אליאנס במשך 90 שנה. בניית המגדל הביאה להריסתו של המבנה ההיסטורי כשהשריד היחיד שנותר ממנו הוא שחזור חלקי של השער הראשי שלו. מדובר ב"פשרת שימור" בנוסח שהיה מקובל באותה תקופה ודוגמה מפורסמת נוספת שלה נמצאת במרחק קצר משם בבית טליתא קומי (רחבת המשביר)[5].

היסטוריהעריכה

בניית המבנה הוחל בשנת 1972 על ידי חברת מרכז כלל שהייתה שותפות של אזורים[6], חברת ההשקעות "עוז" של גרשון רוזוב ואיש העסקים ויקטור קרטר. בשנת 1978 יצא רוזוב מהחברה ומכר את חלקו לאזורים, ששלטה עתה ב-75% מהחברה[7].

ביולי 1974 הוקפאה כל הבנייה הציבורית בישראל וגם בניית המרכז הוקפאה[8] עד מאי 1975[9]. בתחילת 1976 רכש משרד האוצר שלוש קומות, שכללו 4500 מ"ר, עבור רשות המיסים בבניין[10]. המרכז נחנך ב-3 בינואר 1978 בנוכחות ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, עוד טרם הושלמו קומות המשרדים. במרכז היו 150 חנויות שמתוכם 130 כבר נמכרו[11]. במקום השתכנו שלושת הבנקים הגדולים, בנק טפחות, קולנוע, רואי חשבון וחברות ביטוח[12]. קומות נוספות של משרדים הושכרו לממשלה. שלוש קומות למשרד התחבורה וקומה למשרד המשפטים[13]. מכירת החנויות הנותרות התקדמה באיטיות[14] וגם באפריל 1980 חלקם לא אוכלסו[15]. גם לא כל קומות המשרדים נמכרו[16].

עד אמצע שנות ה-90 כלל הבניין משרדים ממשלתיים רבים וחלקו המשרדי נחשב כהצלחה, בעוד חלקו המסחרי כשל. מאז נטשו רוב משרדי הממשלה את הבניין ועברו לקריית הממשלה בגבעת רם, כך שקומות רבות נשארו ריקות בבניין ומספר המבקרים ירד משמעותית.

קולנוע כפיר שבחלקו המסחרי של הבניין ננטש באמצע שנות התשעים כשבתי הקולנוע עברו לאזורי התעשייה שבעיר. כך המשיך להידרדר גם חלקו המסחרי של המבנה וחנויות רבות ננטשו. רוב שטחי המסחר שאכלס הבניין היו בנקים, אשר לרוב נסגרים בשעות מוקדמות של היום, ולכן משעות הצהריים המקום עצמו היה שומם למדי[17].

התחדשות בניין כללעריכה

מאז 2014 הבניין עובר תהליך התחדשות בהובלת קהילת מוסללה ובשיתוף בעלי העסקים וחברת הניהול של הבניין - מיקדן. כל שטח הקומה העליונה של המרכז המסחרי הפך למתחם הנקרא ״המרפסת: נווה מדבר עירוני״ שמושך אליו קהלים חדשים, תושבי ירושלים ותיירים.

תאוריית השינוי שעל פיה פועלת מוסללה:

  • אטרקציה בקצה מדרגות הספירלה תיצור נקודת עוגן אטרקטיבית שבעקבותיה יחזור הציבור לבניין.
  • יצירות אמנות ברחבי הבניין תהפוך את הבניין כולו לגלריה לאמנות ציבורית ייחודית המזמינה שיטוט בבניין.

עשרות אלפי אנשים מגלים את הבניין מחדש בזכות המתחם החדש והאטרקטיבי, חלקם במסגרת סיורים מודרכים, סדנאות או אירועים ומופעים פתוחים לציבור. הגג משמש גם כמרחב ציבורי לכל דבר וניתן לבקר בו במהלך היום ללא עלות.

קהילת מוסללה הגיעה לבניין בעקבות קורס שנערך בתוכנית לימודים של מכללת דוד ילין בירושלים. הסטודנטים התבקשו ליצור בשיתוף פעולה, כאשר שניים מהסטודנטים בחרו ליצור בשיתוף עם בניין כלל. בהמשך עבר כל הקורס אל הבניין, נוצרו יצירות אמנות ראשונות בבניין וחיבור בין אמנים ואנשי העסקים.

כיום סביבת הבניין מהווה את הנקודה ממנה מתחיל "מדרחוב יפו". סמוך אליו נמצאת תחנת רכבת קלה, כחלק מתוכנית הרכבת הקלה בירושלים.

בית הכנסתעריכה

בבנין הוקם בית כנסת בני משה המשמש יום יום למנייני תפילה. את חזית בית הכנסת ציירה האמנית יעל שמעוני במסגרת תוכנית שהות אמן של קבוצת מוסללה ב-2016.

פיגועי טרורעריכה

ב-11 ביוני 2003 התפוצץ מחבל מתאבד, סמוך למרכז כלל בתוך אוטובוס מס' 14, רצח 17 אזרחים ופצע עשרות[18].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ המשטרה: מהירות מופרזת גורם עיקרי לתאונות, מעריב, 8 באפריל 1980
  2. ^ אסתר זנדברגאין גיל פרישה לאדריכל, באתר הארץ, 20 ביולי 2006
  3. ^ גיא נרדי, ‏מרכז כלל בירושלים: אייקון ברוטליסטי שאפשר היה לוותר עליו, באתר גלובס, 18 במרץ 2018
  4. ^ טוביה מנדלסון, תכנון ירושלים: המשגים שבחיוב, דבר, 1 ביוני 1973
  5. ^ יובל אליצור, לוע תחת שער יפו - משמעותה של תכנית מילא, מעריב, 13 ביוני 1980
  6. ^ הופסקה מכירת שטחים במרכז כלל בירושלים, מעריב, 10 במאי 1973
  7. ^ כלל ורוזוב ביצעו עסקת חליפין במניות, דבר, 29 במרץ 1978
  8. ^ בשבוע הבא תוחלט אם תוקפא, מעריב, 31 ביולי 1974
  9. ^ ועדת המנכ"לים הפשירה בניית פרוייקטים, דבר, 19 במאי 1975
  10. ^ 26 מליון ל"י יוצאו לרכישת משרדים, דבר, 25 בפברואר 1976
  11. ^ מרכז כלל ירושלים נחנך בבירה, דבר, 4 בינואר 1978
  12. ^ מרכז כלל בירושלים ייחנך בחודש הבא, דבר, 21 בדצמבר 1977
  13. ^ יצחק דיש, הממשלה עוקפת החלטותיה שוכרת חדרים בבית כלל, מעריב, 21 במאי 1979
  14. ^ מעמיד למכירה מספר מצומצם של חדרים שנותרו, מעריב, 23 בנובמבר 1978 (מודעה)
    מרכז כלל ירושלים בע"מ, מעריב, 13 בפברואר 1979 (מודעה)
  15. ^ יצחק טישלר, הגנים התלויים, דבר, 4 באפריל 1980
  16. ^ קומת משרדים, מעריב, 12 בפברואר 1980 (מודעה). מספר הטלפון הוא של חברת אזורים שניהלה את המכירות של מרכז כלל.
  17. ^ קרויאנקר
  18. ^ 16 הרוגים ועשרות פצועים בפיגוע בירושלים, אפרת וייס ועלי ואקד, ynet
רחוב יפו, ירושלים
 
אתרים לאורך רחוב יפו
(1) התחנה המרכזית | (2) תחנת הרכבת | (3) שוק מחנה יהודה | (4) מרכז כלל | (5) מדרחוב בן יהודה | (6) נחלת שבעה
(7) בניין ג'נרלי | (8) כיכר ספרא | (9) העיר העתיקה | (10) ממילא | (11) שער יפו ומגדל דוד
(A) כיכר הדוידקה | (B) - כיכר ציון | (C) - כיכר צה"ל