מרכז שיקום ואחזקה

יחידת חימוש וסדנת מלאכה בצה"ל

מרכז השיקום והאחזקה (מָשָׁ"א 7000) הוא מרכז לוגיסטי בצה"ל, הכפוף לחיל הטכנולוגיה והאחזקה הנמצא תחת פיקודו של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. הגוף האחראי על אחזקתם, תיקונם, הסבתם והשבחתם של כלי רכב קרביים, מכשירי קשר, מערכות טכנולוגיות מסווגות מבצעיות, אמצעי תצפית ועוד. בין מגוון תפקידיו, המש"א מייצר את טנק מרכבה סימן 4.

מרכז שיקום ואחזקה
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
בסיס האם מחנה דורי (מש"א תה"ש), כפר סמיר (מש"א ניוד וצמ"ה), מחנה ידין (מש"א תקשוב)
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 2004 (איחוד המרכזים)
1948 (המש"א הראשון) – הווה
פיקוד
יחידת אם חטיבה טכנולוגית ליבשה
דרגת המפקד אלוף-משנה  אלוף-משנה
מפקד נוכחי אלוף-משנה אסף אורן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קיימים שלושה מרכזי מש"א:

תפקיד לפי מרכזים

עריכה

מש"א תה"ש בחלק זה של המש"א נמצאים הגופים הבאים:

  • מפקדה – מקום מושבו של מפקד המש"א ושאר גופי המטה.
  • תשתיות ואחזקה (תש"א)- ייעודו לדאוג לרציפות התפקוד וזמינות היחידה על ידי אחזקה, פיתוח וקליטת טכנולוגיות חדשות בתחומי המיכון, התשתיות והאמצעים להבטחת זמינות לייני הייצור התומכים את הקצה המבצעי.
  • ניהול הייצור (נה"י) – ייעודו לדאוג לכל הקשור לקשרי לקוחות וכן דואג לכל המשאבים הנדרשים לשם אחזקת כל מוצר ומוצר (אחראי על התקציבים, כ"א נדרש, ועוד)
  • ענף ההנדסה – ייעודו לדאוג לפן ההנדסי של האחזקה. בנוסף קיימים מספר מדורים המפתחים פתרונות הנדסיים לבעיות שהתגלו באחזקה. ענף הנדסה מחולק בין תה"ש האחראים למפעלי המרכבה ומכללים לבין צריפין האחראים למפעל התקשוב כמו כן קיים מדור הנדסה במש"א ניוד וצמ"ה.
  • מפעל הגנת גבולות – יחידה של מש"א העוסקת בפעילויות בט"ש ומודיעין שדה, בכל גזרות המדינה ומעבר לקו הירוק. היחידה מתמחה בהתקנה ותחזוקה של מערכות תצפית ארוכות טווח ואמצעי גילוי אופטרוניים מיוחדים.
  • מפעל המכללים – מפעל העוסק בתיקון/שיקום של מכללי טנקים/רק"מ
  • מפעל המרכבה ורק"מ – מפעל המייצר ומתחזק את טנק המרכבה.

מש"א ניוד וצמ"ה

  • מפעל הרכב – אחראי לאחזקת כלל הרכבים הזחליליים.
  • מפעל הרק"ם – אחראי לאחזקת כלל הרכבים הממוגנים וכן לשדרוגם.

מש"א תקשוב וסייבר

מפעל הדיגיטל ליבשה – חלקו העיקרי של מש״א תקשוב. ייעודו תכלול כלל הקצה התקשובי מבחינת שיקום אחזקה וייצור וכולל: תיקון כלל אמצעי האלקטרואופטיקה (מצלמות יום/לילה, מצלמות טרמיות ועוד) וכן מערכות המותקנות על טנקים כגון מכלולי בקרת אש.

את המפעל מרכיבים:

  • ב"מ (בית מלאכה) מערכות ודיגיטל – אחראי על תיקון כלל מערכות התקשוב הצה"ליות כדוגמת מכשירי קשר, מכ"מים, פתילים, מצפינים ציוד בדיקה ועוד
  • מרכז עוז - אחראי על הפעלה פיתוח ותמיכה במערכות מבצעיות מתקדמות שנותנות מענה לכל הזרועות בצה״ל : חיל האוויר, חיל הים, זרוע היבשה, על כל המשרתים ביחידה חל נוהל חשיפה אשר אוסר לחשוף את זהותם, שמם ותמונתם מטעמי ביטחון מידע.
  • בימ״ל רפואה – אחראי על תיקון כלל אמצעי רפואה וכפוף מקצועית לחר״פ.
  • ב"מ רישות המרחב – אחראי על יצור כרטיסים אלקטרוניים, יצור רק"שים (רכבי קשר)/ תק"שים (תאי קשר) וכן יצור חמ"לים.
  • יחידה 5100 – יחידת אחזקה למערכים מיוחדים, יחידת משנה אשר מכילה את הזרוע הקדמית של המש"א במתן מענה ראשוני לתיקון בשטח של מערכות אלקטרוניות מתקדמות.

היסטוריה

עריכה

מש"א 7100

עריכה

ראשיתו של מרכז שיקום ואחזקה 7100 הייתה בבית המלאכה הבסיסי (במ"ב) 1 של שירות התחבורה, שהוקם במלחמת העצמאות במגרשי התערוכה ליד נמל תל אביב. באוגוסט 1948 עבר במ"ב 1 לצריפין, ובינואר 1949 שונה שמו לבמ"ב 681. בספטמבר 1949, עם ביטול חיל התחבורה, הוכפף הבסיס לחיל הטכנאים. באפריל 1951 הפכה מפקדת חיל הטכנאים למפקדת קצין החימוש הראשי. עם הארגון-מחדש של אגף האפסנאות והמעבר למרכזים לוגיסטיים הוכפף במ"ב 681 ישירות לאגף האפסנאות, והפך באוגוסט 1967 למרכז שיקום ואחזקה 681. בינואר 1972 שונה שם המרכז למש"א 7100. בשלבי התפתחותו השונים היו יחידות המשנה שלו ממוקמות בצריפין, בית דגן, תל השומר וקריית שאול.

ב־1967 נקבע ייעודו לאחזק דרג ג ו-ד של טנקים, בנוסף להרכבה, שיקום, יצור והסבה של ציוד צבאי, נשק כבד, טילים וציוד אלקטרו-אופטי והוא היה בנוי ממספר מדורים לתכנון ופיקוח ובתי מלאכה להרכבה ויצור. לאחר מלחמת ששת הימים הוקמו מחלקות חדשות לקליטת פריטי ציוד חדשים שנקלטו בצה"ל.[1]

ב־1978 הוקם במש"א בתל השומר בית ספר תעשייתי-צבאי, יחד עם רשת אורט ובפיקוח משרד העבודה. בית הספר נועד להכשיר נערים בוגרי כיתות ח' ו-ט' במקצועות כדוגמת מכשירנות, מכניקה, אופטיקה ועיבוד שבבי ממוחשב במטרה שישתלבו מאוחר יותר במערך החימושי במש"א.[1]

במש"א 7100 בתל השומר נמצא פס הייצור של טנק המרכבה והחל משנת 1979 יוצרו בו למעלה מאלף טנקים מהדגמים השונים של הטנק, החל במרכבה סימן 1 וכלה במרכבה סימן 4.

בתקופת האינתיפאדה השנייה התקין המרכז מיגון קונכייה (תא מפקד עם חלונות מזכוכית משוריינת) לטנקי מרכבה ונגמ"שי אכזרית. כמו כן הסב טנקי מרכבה סימן 3 לתצורת LIC שנועדה לעימות נמוך עצימות.

המרכז פיתח יחד עם תע"א את המיגון של דחפורי D9R ומאוחר יותר פיתח והתקין על הדחפורים מיגון כלוב נגד רקטות נ"ט תוך פרק זמן קצר ביותר, ועל הישג זה זכו בפרס מפקד זרוע היבשה לשנת 2006.

מפקדי היחידה
מפקדי היחידה תקופת כהונה הערות
אל"ם דוד (דוקי) סלע 1968-1964 מפקד היחידה במלחמת ששת הימים
אל"ם מרדכי רון-נס (רוניס) 1971-1968 מפקד היחידה במלחמת ההתשה
אל"ם אוריאל תמיר 1975-1971 מפקד היחידה במלחמת יום הכיפורים
אל"ם בן-ציון בן-בשט 1978-1975 לימים קצין חימוש ראשי
אל"ם צבי לבנת 1981-1978
אל"ם טוביה מרגלית 1983-1981 לימים קחש"ר
אל"ם נח ניצן 1986-1983

מש"א 7200

עריכה

מרכז שיקום ואחזקה 7200 התחיל עם הקמת המדינה בבת גלים. בינואר 1949 קיבל בית המלאכה את השם במ"ב (בית מלאכה בסיסי) 682 ונקבע כבית המלאכה לתיקון כלי רכב, בעיקר משאיות וקומנדקרים ונשק קל. ב־1963 הועבר שיקום הזחל"מים מבמ"ב 681 לבמ"ב 682, דבר שהביא אותו לאחר מכן לקבל על עצמו משימות פיתוח בתחום הזחל"מים, כך פיתח זחל"מי קשר, זחל"מי נ"מ, זחל"ם זרקור ועוד.

באוגוסט 1966 הועברה כפיפות היחידה מחיל החימוש לאג"א ושמה שונה למרכז שיקום ואחזקה (מש"א) 682.

בעקבות מלחמת ששת הימים עסקה היחידה בהכשרת כלי רכב השלל לקליטה בצה"ל. כן טיפל בשיפוץ רק"ם, כמו BTR-152. ב־1970 זכה במש"א 682 בפרס קפלן. בינואר 1972 שונה מספר היחידה ל־7200.[1]

מפקדי מש"א 7200
מפקד תקופת כהונה הערות
אל"ם צבי וינברג (תירוש) 1973–1965 קודם לאל"ם ב־1971
אל"ם צבי טל 1973–ספטמבר 1981 ששימש כמפקד המרכז במלחמת יום הכיפורים
אל"ם מנחם גבע ספטמבר 1981–1985

היחידה המאוחדת

עריכה

ב־1995 הוקמה ועדה לארגון מחדש של המש"אות. הוועדה המליצה לאחד את מש"א 7100 ומש"א 7200 למרכז אחד בן 5 מפעלים, כאשר מש"א 7200 הופך למפעל הרכב בשלוחה הצפונית בחיפה.[2]

ב-2017 זכתה היחידה בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות בבית הטכנולוגיה.[3]

תגי יחידות מש"א לפני האיחוד

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מרכז שיקום ואחזקה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 עמירה שחר, חיל החימוש כמכפיל הכוח: תולדות חיל החימוש 1967–1985, אמ"ץ–חט' תוה"ד – המדור לפרסומים ולמינוח, 2006, עמ' 282–28
  2. ^ שלומי דהן, [https://www.himush.co.il/?item=1913&section=669 סיפורו של חיל החימוש בליבת העשייה בצה"ל 2010], אמ"ץ–חט' תוה"ד – המדור לפרסומים ולמינוח, 2014, עמ' 94
  3. ^ לילך שובל, פרס הרמטכ"ל: דובדבן במקום הראשון, גולני עוקפת את שייטת 13, באתר nrg