מחנה דורי

בסיס של צה"ל

מחנה דורי הוא בסיס צה"לי, הקרוי על־שמו של ראש המטה הכללי (הרמטכ"ל) הראשון, רב־אלוף יעקב דורי. הבסיס ממוקם בתל השומר (ולרוב מכונה "בסיס תל־השומר", או בראשי־תיבות "תה"ש") והוא הבסיס הגדול ביותר במחנות צה"ל לאחר קריית ההדרכה שבנגב.

מחנה דורי
בסיס קליטה ומיון, שנות ה-60
בסיס קליטה ומיון, שנות ה-60
מידע כללי
סוג מחנה צבאי עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם יעקב דורי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°02′36″N 34°51′26″E / 32.04335°N 34.85731944°E / 32.04335; 34.85731944
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע היסטורי עריכה

 
שלט זיכרון של לח"י בכניסה למחנה תל השומר. על השלט כתוב:
”בתקופת שלטון הבריטים הייתה כאן הכניסה למחנה הצבאי הבריטי שהותקף על ידי לח"י בשנת 1946.
מפקד הפעולה היה יעקב בנאי (מזל). סגנו היה יעקב גרנק (דב), נפל בראש פלוגתו על המערך הצבאי בעוג'ה אל־חפיר (ניצנה).”

מחנה תל שומר הוקם במלחמת העולם השנייה על ידי צבא ארצות הברית על שטח שהפקיעו הבריטים מהיישוב תל ליטוינסקי. לאחר זמן לקחו הבריטים את המחנה לידם, הרחיבו אותו והפכו אותו למרכז לוגיסטי שכלל בעיקר סדנאות, מוסכים ומחסני נשק.

לוחמי לח"י ופלמ"ח תקפו את המחנה במטרה לשדוד נשק.

  • ב־24 בדצמבר 1945 (ליל חג המולד), תקפו לוחמי לח"י את המחנה במטרה לשדוד נשק. הפעולה תוכננה על ידי יעקב אליאב. מפקד הפעולה היה יעקב בנאי ("מזל") וסגנו היה יעקב גרנק (דב הבלונדיני). הלוחמים חדרו בשקט למחנה כחיילים בריטים מבוסמים. הם נגשו למחסן הנשק והגישו בקבוק לחייל הבריטי ששמר על המחסן. כשהוא סירב הוא נדקר במטרה להורגו אך הוא הצליח לברוח בהשמיעו זעקות אימים. דב העריך שתוך זמן קצר תופעל האזעקה במחנה ויהיה מסוכן לסגת. הוא החליט על נסיגה אף על פי שהחלטה זו לא הייתה בסמכותו. הכוח נסוג ללא נפגעים ודב ננזף על החלטתו. בכניסה למחנה יש שלט זיכרון על פעולה זו.
  • ב־28 בדצמבר 1947 התקיף כוח מהגדוד הרביעי של הפלמ"ח בפיקודו של יוסף טבנקין את מחנה תל־ליטוינסקי במטרה לשדוד (או כפי שהיה נהוג אז לומר – "לרכוש") נשק. הכוח חדר למחנה בשקט. שומר בריטי שפתח באש נורה ונהרג. הלוחמים חדרו למחסן הנשק אך התברר שהשרשראות אליהן היה הנשק קשור היו עבות מאוד. נדרש זמן רב כדי לנתקן. בינתיים עבר רכב ליד המחסן והרגיש בתכונה לידו. הופעלה אזעקה במחנה והוחלט על נסיגה שבוצעה תחת אש. אחד מלוחמי הפלמ"ח נהרג. השלל היה 75 רובים, 7 סטנים, מחסניות ברנים ואקדחים.

בינואר 1946 רכשו החברות סולל בונה, החברה המרכזית למסחר וחברת תעשייות ארץ ישראל מפעל מתכת שהקים צבא ארצות הברית במחנה[1].

לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה בנובמבר 1947 החלו מוסדות היישוב במשא ומתן עם ממשלת המנדט לרכישת מחנות הצבא הבריטי שבתחום המדינה היהודית העתידית. מחנה דורי נרכש בידי הסוכנות היהודית במרץ 1948[2][3]. עוד טרם טרם ההכרזה על תוכנית החלוקה הצבא הבריטי החליט לסגור ולפנות את המחנה[4]. עם פינוים ההדרגתי של הכוחות הבריטיים מארץ־ישראל לטשו גם הערבים וגם היהודים את עיניהם אל המחנה הגדול והחדש למדי. קרבתו לגוש דן ותל אביב וצירי הדרכים שבשליטתו הגבירו את חשיבותו הצבאית. הערבים התחילו מחדירים למחנה אנשים מזוינים במסווה של עובדים, מקצתם תושבי הסביבה ומקצתם מכוחותיו של חסן סלמה – מפקד הכוחות הערביים הלא־סדירים במחוז לוד. בראשית 1948 עדיין יכלו להסתייע במידע מפי החיילים המתפנים של הגדוד הממונע השלישי של הלגיון הערבי, שמפקדתו אף היא שכנה במתחם המחנה, בחסות הבריטים.

הבריטים פינו את המחנה ב־15 באפריל 1948 ובאותו יום החל מרוץ קדחתני בין כוחות חטיבת אלכסנדרוני וכוחות ערביים במטרה להשתלט על המחנה הגדול והחשוב. אור ל־15 באפריל 1948 חדרו לוחמי גדוד 32 וגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני מכיוון כפר אז"ר. לוחמים ערבים מקומיים מכפרי הסביבה חדרו למחנה מצידו הדרומי. כל היום געש הקרב שהתנהל מבית לבית. לערבים היו בין 30 ל־40 הרוגים ולאלכסנדרוני הרוג אחד[5][6][7]. בסוף היום נשארה רק מובלעת ערבית בקצה הדרומי של המחנה. מובלעת זאת נכבשה בתחילת מבצע חמץ ב־28 באפריל 1948.

תוכניות עתידיות עריכה

בשנת 1993 קיבלה ממשלת ישראל החלטה לפנות מחנות צבא באזורי הביקוש, ביניהם מחנה דורי, להעביר את הקרקע למינהל מקרקעי ישראל שיעביר אותם הליכי תכנון לשיווק, כמו כן נקבע שצה"ל יקבל לעצמו את התמורה הכספית המלאה בגין החזר המקרקעין. לצורך יישום התוכנית נוסדה בשנת 1994 "הוועדה הבין־משרדית לפינוי מחנות"[8]. פינוי מחנה דורי אושר כדי לקדם תוכנית בינוי אסטרטגית לאזור בקעת אונו, שעתידה לכלול עשרות אלפי יחידות דיור, שטחי מסחר ושירותים. אולם התוכנית לא יצאה לפעול במשך שנים רבות[9].

בשנת 2014 אישרה הוועדה למתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל), באופן מזורז, תוכנית להקמת 17 אלף דירות בשטח המחנה כשיפונה[10]. עמותת אדם טבע ודין עתרה נגד התוכנית, דרשה לבטל את החלטת הממשלה להכריז על בנייה במתחם תל־השומר כתוכניות "ותמ"ל" ולהעביר את הטיפול בתוכנית למערכת התכנון הרגילה בהתאם לחוק התכנון והבנייה. זאת עקב התהליך המורכב הנדרש לשם איתור וטיפול בזיהומי הקרקע והמים המצויים במתחם[11]. ב־2015 נחתם הסכם בין עיריות קריית אונו ואור יהודה על חלוקת שטחי המחנה, שאינם משויכים מוניציפלית לאף רשות מקומית[12].

יחידות המחנה עריכה

 
לשכת מב"ס 781
 
בית התרבות במחנה 781 מארח עולים חדשים, 1950

המחנה מכיל בתוכו למעלה מ־30 בסיסים ויחידות שונות, בהם:

בעתיד מתוכנן כי רוב שטח המחנה ייסגר – והשטח יועבר לעיריית רמת גן לבניית שכונות מגורים.

אנדרטת זיכרון לחללי גוש דן מצויה בפאתי המחנה. בצמוד למחנה, מחוץ למתחם הצבאי, ממוקם ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון של משרד הביטחון ובסמוך למחנה בשטח תל השומר היו בעבר מתקן אשפוז צבאי ו"בית הלוויות הצבאי" ממנו היו יוצאות הלוויות צבאיות וממנו יצאה הלווייתו של ראש הממשלה יצחק רבין. בצמוד לבית החולים נמצאת מחנה ב' של מפקדת קצין רפואה ראשי (מקרפ"ר) ובתוך בית החולים נמצא המרכז לרפואת שיניים (רפו"ש) של צה"ל.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מחנה דורי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מפעל של הצבא האמריקני לידי יהודים , המשקיף, 23 בינואר 1946
  2. ^ חביב כנען, כיצד נרכשו מחנות הצבא הבריטיים לאחר הכרזת החלוקה, הַבֹּקֶר, 20 ביוני 1958
  3. ^ עמירם אורן, אזרוח מחנות הצבא הבריטי – כלכלה במלחמה: קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות, יד יצחק בן־צבי 2017
  4. ^ חיסול מחנות הצבא בתל־ליטוינסקי ובית נבאלה, הַבֹּקֶר, 17 בנובמבר 1947
  5. ^ הגנה השתלטה על מחנה תל־לטוינסקי, הַבֹּקֶר, 16 באפריל 1948
  6. ^ 30 אנשי כנופיות נהרגו בקרב על מחנה תל־לטוינסקי, קול העם, 16 באפריל 1948
  7. ^ ההגנה כבשה מחנה תל לטוינסקי, דבר, 16 באפריל 1948
  8. ^ סטלה קורין ליבר, ‏להיטי הנדל"ן של צבא הגנה לישראל, באתר גלובס, 29 במרץ 2011
  9. ^ אבי בר־אלי, משרד הביטחון מציג: פינוי מרצון, באתר הארץ, 25 ביוני 2006
    מירי ריילי, נבחנת אפשרות להעתקת מתחם תל השומר לאור יהודה; בשטח המחנה תוקם שכונת מגורים, באתר הארץ, 4 ביוני 2004
  10. ^ שלומית צור, ‏"מתכננים 17 אלף דירות בתל השומר ומתעלמים מתעסוקה", באתר גלובס, 29 בנובמבר 2014
  11. ^ אורי חודי, ‏אט"ד עותרת: לבנות בתל־השומר במסגרת ההליך הרגיל, באתר גלובס, 27 בינואר 2015
  12. ^ שלומית צור, ‏נחתם הסכם חלוקת השטחים במקום מחנה תל־השומר, באתר גלובס, 21 בינואר 2015